אורוול קטן

העולם כבר מיהר לשלוח את ג'יימס וולפנזון, המכונה שליח הקוורטט, לוודא שמיד אחרי ההתנתקות, אנחנו מתחילים ליישם את מה שנקרא "המעבר הבטוח".

אורי אליצור , ה' באלול תשס"ה

העולם כבר מיהר לשלוח את ג'יימס וולפנזון, המכונה שליח הקוורטט, לוודא שמיד אחרי ההתנתקות, אנחנו מתחילים ליישם את מה שנקרא "המעבר הבטוח". למי ששכח, או שמתבלבל קצת בין ביטויי הרשמיות האומרים דבר ומתכוונים להיפוכו, נזכיר ש"המעבר הבטוח" פירושו: כביש שנועד לאפשר תנועה חופשית של פלשתינים בתוך שטח ישראל, בין עזה לבין יהודה ושומרון. מהעיתונים למדתי שישראל הבטיחה לשליח הנכבד להתחיל לתכנן את זה במהרה, ובינתיים במקום מעבר בטוח יהיו 'שיירות מאובטחות'.הפלשתינים ינועו מעזה ליו"ש בשיירות מאובטחות בכבישי ישראל הרגילים.

ולמה בעצם צריך לאבטח שיירות של פלשתינים בתוך שטח ישראל, מי ירצה לפגוע בהם? כאן מסתתר לו אורוול קטן שהושתל עוד בימי אוסלו. במקרה שלנו "מאובטחת" אין פירושו שאתה מאבטח את השיירה כשהיא עוברת בסביבה עוינת, אלא שאתה מאבטח את הסביבה בשעה שעוברת בה שיירה עוינת. כלומר, הפלשתינים ינועו בשיירות מעזה לחברון דרך קרית מלאכי וקרית גת, ואנחנו נלווה את השיירות ונשמור שאף אחד מהנוסעים לא יורה עלינו, ואף אחד מכלי הרכב לא נעלם בדרך ורץ לעשות פיגוע, ואף כנופיה של גנבי רכב לא תופסת טרמפ על השיירה שלנו ומצרפת אליה כמה מכוניות גנובות בדרך לשחיטה.

גם למילים המכובסות רשמית "מעבר בטוח" יש משמעות דומה, כאילו הבעיה היא איך לשמור על ביטחונם של הפלשתינים שנוסעים בו, בעוד שלמעשה השאלה היא איך לשמור על ישראל מפניהם.

החור בסכר

אבל המציאות יותר חשובה מהשמות שנותנים לה. הרי להקים גדר הפרדה ואחר כך מעבר בטוח, פירושו שקודם בנית סכר ענק ועכשיו אתה עושה בו חור. הרי אין כוונה לסלול כביש באורך 60 ק"מ שמתפתל בין שתי חומות, ואין כוונה, אני מקווה, לבנות עוד שתי גדרות הפרדה, עם כל האמצעים והמוקשים ודרכי הפטרולים ושטחי ההפקר, ומגדלי השמירה, לכל אורך הדרך מעזה עד חברון, ומשני צידי הכביש. רעיון המעבר הבטוח בנוי על הנחה שיש מינימום של שלום ושיתוף פעולה, שרוב האנשים רוצים לנוע באופן חופשי כדי לעבוד ולחיות ולא כדי להרוג ולהלחם, שהטרור הוא תופעה מגונה ונדירה, ושיש מינימום של שליטה של הרשות הפלשתינית על אזרחיה, ארגוניה, וקבוצותיה.

לעומת זאת רעיון החומה בנוי על ההנחה ההפוכה. אין עם מי לדבר ואין על מה. תחיו אתם בצד ההוא ואנחנו בצד הזה, ורק אל תראו פה את הפרצוף שלכם. אין מעבר ואין בטוח. שום דבר לא יהיה בטוח כל זמן שאתם נכנסים אלינו או עוברים דרכנו. גדר ההפרדה אומרת שיהיו לפחות שתיים, וכנראה שלוש, מדינות פלשתיניות מנותקות זו מזו.

לכן וולפנזון מיהר לבוא. היה צריך להבהיר לממשלת ההתנתקות והחומות של שרון, שהערבים לא יסכימו ושהעולם לא יסכים. לא הפכת להיות לגיטימי בזה שהחלטת להיות סוהר במקום כובש. להיפך, כובש הוא אדם יותר הגון ויותר אחראי. אף אחד לא ייתן לנו לסגור מיליון וחצי אנשים ברצועת עזה מאחורי חומות, לנתק אותם מכל העולם, לסגור את השערים מכל הכיוונים, ולזרוק את המפתחות לים. הם צריכים מעבר חופשי למצרים השכנה, שהיא הכיוון היחיד שאיתו יש להם רצף טריטוריאלי ואליו הם יכולים להתרחב, וליהודה ושומרון הם צריכים רצף תחבורתי במקום הרצף הטריטוריאלי שלא קיים. אי אפשר יהיה להתחמק מזה. זה יהיה הנושא הגדול הבא, והוא עומד בסתירה לרעיון גדר ההפרדה.

רצף תחבורתי

גדר ההפרדה היא תגובה עצבנית מהמותן על משבר הטרור, היא רעיון לטווח קצר שלא יכול להתקיים לטווחים ארוכים. בשנים הבאות, לאט לאט, שיטת המעבר הבטוח תנצח את שיטת חומות ההפרדה. בפועל יכול להיות שעוד תהיה תנועת מטוטלת בין שתי השיטות. לפעמים, בתקופות של טרור, המעבר הבטוח ייסגר ופתאום שוב החומות יצטלמו יפה, והחלקים השונים של הרשות הפלשתינית ינותקו זה מזה. אבל בימים של רגיעה, ויהיו כאלה, המעברים ייפתחו והתנועה תזרום מעזה לחברון ומחברון לרמאללה ומרמאללה לשכם. פתוח וחופשי. אי אפשר אחרת לאורך זמן.

ויחד עם קונספציית החומות קורסת גם קונספציית הרצף הטריטוריאלי. אם יש רצף תחבורתי, לא צריך רצף טריטוריאלי, לא ישראלי ולא פלשתיני. כמו שעזה לעולם לא תהיה מחוברת לחברון, אבל כביש טוב יכול ליצור רצף ביניהן, כך חברון לא צריכה להיות מחוברת לבית לחם ורמאללה לשכם ובית לחם לרמאללה. צריך כבישים טובים, והרבה נוסעים. כשדובר על חלוקת ירושלים, נוסחת קלינטון הייתה פשוטה מאוד: "כל מה שהוא יהודי יהיה ישראלי, כל מה שהוא ערבי יהיה פלשתיני".

את ירושלים לא צריך לחלק מסיבות עקרוניות, אבל במרחבי הענק הכמעט ריקים של יהודה ושומרון, נוסחת קלינטון בוודאי אפשרית. אפשר לחיות גם עם פיתולים ומובלעות ועיקולים וערבסקות. מה שקובע את תחושת החופש והשייכות של האנשים, יהודים וערבים, הוא הרצף התחבורתי, המעבר הבטוח.