בואו להתחבר בגוש דן

בזהירות ובהכנעה אני כותב לכם, אחי ורעי תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. אתם, אשר עמדתם בגבורה שנים רבות נגד הגרועים שבשונאינו, ולאחרונה עמדתם בעוז ובענווה אל מול יריבינו מבית.

צחי פנטון , י"א באלול תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בזהירות ובהכנעה אני כותב לכם, אחי ורעי תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. אתם, אשר עמדתם בגבורה שנים רבות נגד הגרועים שבשונאינו, ולאחרונה עמדתם בעוז ובענווה אל מול יריבינו מבית. מי יכול לטעון ומי יכול לדון אדם עד שיגיע למקומו וכולנו מלאי הערצה על עמידתכם הגאה והמאמינה.

כעת לבטים חדשים טורדים את ימיכם, עת הצעות שונות לפתרונות הקבע צצות ועולות. החל מעיר הקודש ירושלים, דרך אשקלון ואשדוד וכלה בערבות הנגב. ואני לא באתי, כי אם להעלות נקודה שונה ואחרת מכל שדובר עד כה.

בניתוח לאחור של דרכי המאבק, רבות הדעות וקוטביות הן. מי חכם ויינבא "מה היה קורה אילו". אך ישנה הסכמה שיש לשים דגש מעתה על גיוס ההמונים, חדירה ללבבות וקירוב רחוקים. בשל הדברים אותם הולך אני לכתוב, אני נמנע בכוונה תחילה מלהכנס לשאלת ההשתלבות במנגנוני השלטון ומערכות המדינה, כיוון שזה אינו נוגע לענין. מדבר אני על ההסכמה כי אל העם עצמו יש להתחבר.
לאותו "יהודי פשוט" שהיה היעד לפועלם של החפץ חיים בראדין, של הרב אריה לוין בירושלים ושל הרב פרנקל בתל אביב.

במפגש רבני ומנהיגי הימין שהתקיים השבוע, קרא הרב קמינצקי להמשיך את מפגשי "פנים אל פנים", הרב וישליצקי ביקש להקים "מנהלת ההתחברות" והרב אליקים לבנון אמר שיש משימות גדולות לפעול כיום בעם, כמו אלימות וסמים, ולא רק "ארץ ישראל". וכולם לדבר אחד התכוונו, להרחיב את השפעתנו בקרב העם. "בתוך עמי אנכי יושבת".

לאור האמור קורא אני לכם, גיבורי התהילה עקורי גוש קטיף וצפון השומרון. לא בנגב צריך העם אתכם ולא בחולות אשדוד. פתרונות אלו נועדו אך ורק להרחיק אתכם מהעין ומהלב. המיעוט השליט אינו רוצה שיראו אתכם. הוא רוצה אותנו שוב כפראיירים הקבועים של העם, שמוכנים ללכת לאן ששולח אותם השלטון. "לפקודה תמיד אנחנו". בייחוד שאף אחד אחר אינו מוכן.

רבותי, עם ישראל צריך אתכם דווקא בגוש דן. במקום שבו האמת נעדרת, שם מקומכם. אתם הרי הדם הזורם בעורקי העם, אתם נשמתו של העם. מקומכם בלב ליבה של הארץ (סליחה ירושלמים, התכוונתי כמובן ללב הכלכלי, הגאוגרפי, "התרבותי" וכו'). בגוש דן לא מדובר על משימות גבוהות: לא הפרחת שממה, לא ייבוש ביצות ולא ייהוד האיזור. בעצם, זה קצת ייהוד האיזור... חישבו על מאות אלפי האזרחים שיודעים צורת מתנחל מהו רק בזכות תוכנית סאטירה על נחמה בת יפונה. חישבו על עשרות אלפי הילדים שמעולם לא ראו ילד עם כיפה חוץ מאשר אולי בחדר של חני.

בגוש דן, כל מה שצריך זה רק לגור. זהו. לעבוד אפשר בחממות, במוסכים, בבתי ספר ובהיי-טק.
כרגיל. אבל לגור צריך שם. אתם תראו שתוך תקופה קצרה ייפתחו כנראה כמה מניינים חדשים, גני הילדים יהיו "מעורבים" עם ילדים דתיים, בסופר השכונתי יראו פתאום כיסוי ראש וחצאית ובגני השעשועים ישחקו זה לצד זה אלישיב ושון. מדהים מה שיכול לקרות תוך כמה חודשים. הכל בצניעות, בלי "צלצולים" ובלי הכרזות "בומבסטיות".

נכון, יהיו לתכנית זאת מתנגדים עזים. החל מהשלטון שרוצה רק שנסתגר ונחיה בשמורות נידחות וכלה בחלק מהעקורים עצמם, מטעמי צניעות, מחירי הדירות, איפה ילמדו הילדים וכו', אבל הנה טענות אלו רק משכנעות יותר ויותר שזו באמת משימה לאומית.

חברים, אני קורא לכם לשקול זאת ברצינות תהומית ולבדוק את האפשרות לעומק. למשל דירות שכורות בתל אביב, רמת גן, הרצליה, למשל דיור קהילתי בין גלילות לשפיים. אולי זה לא יהיה בדיוק יישוב רק עם בתים של אנשי שלומינו גב אל גב, אבל זה יהיה באמת ובתמים מפגש "פנים אל פנים".

חותם באהבה.