לקום מהקרשים

עבר חודש מאז נעקרו ישובי חבל עזה, וציבור נאמני ארץ ישראל נראה כמתאגרף שהוטל בנוק אאוט לקרשים וקשה לו להתרומם.

אל"מ (מיל.) משה לשם , ט"ז באלול תשס"ה

משה לשם
משה לשם
צילום: עצמי
עבר חודש מאז נעקרו ישובי חבל עזה, וציבור נאמני ארץ ישראל נראה כמתאגרף שהוטל בנוק אאוט לקרשים וקשה לו להתרומם.

בחלק מהחודש שחלף ישבתי בבית הסוהר, בבאר שבע, יחד עם מפגינים נוספים. הוגש נגדי כתב אישום ארוך, שכולל 13 סעיפי אישום, ומשפטי נפתח.

במשך הימים שחלפו, השתתפתי במספר מפגשים בהם עסקו המשתתפים בהאשמות או לחילופין בהסברים למה הם צדקו ואחרים לא, ותוך כדי כך "שיחררו קיטור רב".

כמו כן ביקרתי בישובים צעירים הקרויים בפי השלטונות "מאחזים בלתי חוקיים", כדי להתרשם מהנעשה שם.

לא ניתן "לשלוף מהמותן" לקחים ללא ניתוח מדוקדק של כל השתלשלות האירועים שעברנו בשנה וחצי האחרונות. רק ניתוח מדוקדק של ההיבטים השונים עשוי למנוע שגיאות בעתיד.

קראתי לא מעט פרסומים בעיתונות ובאתרי האינטרנט של אנשי ציבור, שניסו לשחזר אירוע כזה או אחר, וממנו להקיש על כל מה שקרה. כן קראתי את הראיון עם ראש מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, שהסביר את מהלכי המועצה שהוא עומד בראשה, את שיקוליה ואת מחשבותיו. הכותרת של הראיון איתו הייתה ציטוט מפיו: "מבחן התוצאה זה לא הכל". אני מודה שקשה להבין הצהרה מעין זו כי אם מבחן התוצאה אינו הכל, אז מה כן?!

קוראי היקרים, במבחן התוצאה נכשלנו כשלון חרוץ. יהודי חבל עזה וצפון השומרון נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים. הישובים נהרסו על ידי יהודים. בתי הכנסת נשרפו ונבזזו על ידי הערבים, שאם מישהו היה צריך הוכחה שהם חיות אדם, קיבל חיזוק במראות ההרס, השריפה והביזה.

ניתן להתייחס לכישלון בכמה דרכים:

1. בדרכה של גב' גולדה מאיר ז"ל , ראש ממשלת ישראל, שאחרי "מלחמת יום הכיפורים" אמרה: "כולנו אשמים". דרך שאינה מקובלת עלי, כי אם "כולנו אשמים", אז בעצם אף אחד לא אשם.

2. בדרכם של אלה שאומרים: "אסור עכשיו להשחיז סכינים", כלומר להניח לדברים ולא לחפש אשמים, ובעצם מה שנעשה היה נכון לעשותו. מי שילך בדרך זו, יביא עלינו את החורבן הבא.

3. בדרך אמונית של "צידוק הדין", כי כל מה שקרה לנו בא משמים. דרך שקשה להתווכח עם מצדדיה, אבל לדעתי אסור לקבל את מה שקרה כ"גזירה משמיים".

4. בדרך של ניתוח האירועים ביסודיות של מנתח, הפקת הלקחים בחתכים רבים שמקיפים את כל תחומי העשייה. וחשוב מכל, הסקת מסקנות ויישומן כדי שמחדלים כאלה לא ישנו.

אני תומך בדרך הרביעית. התנדבתי להכין יחד עם חברי מערכת לקחים מפורטת והצעתי להנהגת מועצת יש"ע להצטרף, כי בשטח הם עדיין המנהיגות המובילה.

אם לא נפיק בצורה יסודית את הלקחים, ונהיה חס וחלילה מרוצים מדרך המאבק שניהלנו נגד תכנית העקירה, אז המסקנה המתבקשת היא שצריך להכין כבר עכשיו את הישובים החליפיים לישובי יש"ע שעלולים להיעקר. להכין עבור העקורים את התשתית הנדרשת לחיים חדשים, לקבל את הדין של "הדמוקרטיה הישראלית" ולעבור למקום החדש בצורה נאותה ומסודרת.

אבל אם אנו רוצים להציל ולשמור על ארץ ישראל, צריך להפיק לקחים ולהסיק מסקנות בכל התחומים. ואם ההנהגה הנוכחית לא תשתף פעולה זהו גם לקח, ונצטרך להסיק את המסקנות המתאימות.
אבל בינתיים, צריך לקום מהקרשים, להשתחרר מההלם שאחז בנו, לאסוף את השברים ולהתארגן במהירות.

שלוש פעולות צריך לבצע באופן מיידי וללא דיחוי:

1. להדיח את אריאל שרון מראשות הממשלה, בדרכים הדמוקרטיות שעומדות לנו. וזאת כדי שידע כל ראש ממשלה, שר או חבר כנסת שמי שמגרש יהודים מאדמתם ישלם את המחיר הפוליטי.

2. לסייע לעקורי חבל עזה וצפון השומרון, שהפכו לפליטים בארצנו.

3. פעילות של "לא לשכוח ולא לסלוח", זאת נעשה באמצעות הסרטים הכתומים אותם נמשיך להניף על מכוניותינו, נקשור אותם לתרמילים ולילקוטים. נענוד את הצמידים הכתומים. לא ניתן לאיש לשכוח את המראות, לא ניתן לאיש לשבור את רוחנו.

כי המאבק על ארץ ישראל לא הסתיים. נוכיח לכולם כי נאמני ארץ ישראל לא נשברו ורוחם לא נפלה.