עגל הזהב ה'תשס"ה

מי שהיה בבתי הכנסת בזמן הגירוש, חווה את הנחישות והתוקפנות של חיילי צה"ל, והעיוורון בה הם פעלו.

ברוך ברנר , ט"ז באלול תשס"ה

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מי שהיה בבתי הכנסת בזמן הגירוש, חווה את הנחישות והתוקפנות של חיילי צה"ל, והעיוורון בה הם פעלו. ביניהם גם נמנו רבים מבני הציונות הדתית בוגרי ישיבות ומכינות, אשר לא השכילו לזהות את הקו האדום שחצו. חיילים לא שאלו עצמם למה להיכנס לכנסיית המולד תוך כדי מרדף אחר רוצחים, מכיוון שאת זה לא עושים מפאת כבוד למקום קדוש, אבל להסתער על עשרות בתי כנסיות ובתי מדרש, על מנת לגרור משם אנשים חפים מפשע, שחלקם היו עוד בתפילה, הוא דבר לגיטימי?

במקרה של כנסיית המולד באפריל 2002, חיילנו הקיפו את המבנה שבו התבצרו מעל 100 מחבלים, עד שנכנענו ונתנו לרוצחים לצאת לחו"ל. במקרה של יהודי חבל קטיף, לא חיכו אף לגמר התפילה. איך קרה שחינכנו את ילדינו לבצע את רצונותם של הגרועים שבאויבינו? איך לא נדלק אצלם אור אדום? איך נוכל לבוא בטרוניה לציבור הלא מאמין והשמאל, כאשר בנינו מילאו פקודות זדוניות אלו באדיקות "דתית"?

כאשר ראיתי את המחזה הנורא של יציאת המכינה בעצמונה לגלות, תוך ריקוד באקסטזה עם חיילי הגירוש, נזכרתי בריקוד פסול דומה מעברנו. הריקודים סביב עגל הזהב. באותו רגע הבנתי שבאמת יצר העבודה הזרה שלנו לא באמת עבר מהעולם, אלא הוא פושט צורה ועונד אחרת. לפעמים הוא בא בצורה של כבוד, ולפעמים בצורה של כסף. הפעם הוא באה בצורה של צה"ל.

ובדומה לדברי חז"ל על הכוונות הטובות שהיו בשורש חטא העגל, גם כאן היה כיסוי של כוונות טהורות.

קידשנו את הפקודה, ושמנו את צה"ל ואת המדינה מעל לקב"ה. גודל הנפילה שלנו בעניין זה מתבטא בעובדה שרוב ראשי הישיבות והמכינות, ,לא זיהו בבירור את דרך ה'. ניתן להשוות אותם לאהרון הכהן שאסף את חומרי הגלם ויצר את הפסל. כל ראשי הישיבות והמכינות, אשר טימאו את היכל בית מדרשם, חייבים עתה להודות: "חטאתי לה'". ניתן למצוא תירוצים למעידה שלהם, כמו התירוצים שאהרון בזמנו השתמש להגנתו, אך לבסוף הוא הודה בטעותו, והיה מוכן לשלם את המחיר. עבודה זרה היא.

עלינו לבחון מחדש את יחסנו למדינה ולצבא, ולהגדיר בבירור את הגבולות שלנו בנושאים הללו. הטענה שאי ציות היה מחריב את הצבא, ושלא היו סומכים על הציבור שלנו יותר בעתיד אינה נכונה. הרי הפגיעה בצבא לאחר ביצוע הפשע רב אלף מונים. אילו צה"ל היה מתגלה כצבא אשר איננו אוסף של מכונות, ולא מסוגל הוא לבצע פקודה בלתי אנושית שכזאת, מעמד הצבא היה מתחזק. צה"ל חייב להיות מונחה על ידי מוסר ולא מילוי עיוור של פקודות.

וכעת נשאלת השאלה. מה הלאה? לא ניתן לעבור על מה שהיה על סדר היום. זה נותן מסר שגוי לעם שהבינו שזה בסדר שצה"ל מילא פקודות וביצע פוגרום על ישובים. זה גם מעביר מסר חמור לילדינו החיילים שהשתתפותם בפשע, מוצדקת מבחינתנו, אפילו אם התנגדנו לעצם המהלך. ספק בכלל אם הם מרגישים אחראים ישירים לשריפת בתי הכנסת, ועקירת הקברים. אנו חייבים לחנך את ילדינו לערכים ולמוסר שעולה על כל שיקול אחר ויהי מה. אנו חייבים לנקוט בפעולה אשר תראה לכולם, וראשית כל לילדינו, שאנו התעוררנו, וזרקנו את הפסל מההיכל. האליטות הישנות, חייבים לקבל את המסר שאנחנו לא בכיס של אף אחד, ושאנו פועלים מתוך ערכים אמיתיים ונקיים יותר.

אי אפשר לומר לילדינו שלא יתגייסו משך שנה שנתיים, כיוון שחשוב בראייה הרחבה שתהיה לנו כשירות להגן על עם ישראל במלחמה. יש גם הרבה צעירים עם המון מוטיבציה לשרת, כך שברמה המציאותית, לא ניתן לומר להם פתאום לא להתגייס.

אבל מילואים זה דבר אחר לגמרי. אין בעיה של כשירות למלחמה אם לא נשרת במילואים שנה או שנתיים. דבר זה יתן את הזעזוע הנדרש לילדינו שיבינו שהגירוש השחית את צה"ל, ואנו לא משרתים בצבא שחילל את קודשי ישראל. ממשלת ישראל תבין שאנו לא הנתינים של השמאל, ואנו לא נסכים שישתמשו בנו נגד ערכנו מעכשיו והלאה.