נמצא עוד "אתרוג"

האם ייתכן שיש לנו 'אתרוג' נוסף מלבד שרון, שעליו שומרים גורמי שמאל והתקשורת, כל עוד זה משרת את מטרותיהם? מסתבר שכן, למעמד שמור זה זוכה בית הדין הבינלאומי בהאג.

רותי אברהם , י"ז באלול תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
האם ייתכן שיש לנו 'אתרוג' נוסף מלבד שרון, שעליו שומרים גורמי שמאל והתקשורת, כל עוד זה משרת את מטרותיהם? מסתבר שכן, למעמד שמור זה זוכה בית הדין הבינלאומי בהאג. אחרת קשה להסביר את השתיקה שהשתררה סביב פסק הדין שהתפרסם ביום חמישי האחרון בנוגע לגדר באלפי מנשה.

העותרת, האגודה לזכויות האזרח, הכריזה לפני פרסום פסק הדין כי יהיה זה פסק דין עקרוני, שיקבע את גורל הגדר כולה, ושיתייחס לראשונה לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג. נכון, הושג המובטח, בג"ץ קיבל החלטה עקרונית ביותר, אך מה לעשות, מנוגדת להחלטת בית הדין בהאג. בג"ץ קבע שהגדר חוקית, רק שיש להתאים כל קטע שבה לצרכי האוכלוסיה הפלשתינית הנמצאת בקרבת מקום. זמן קצר אחרי שהתפרסם פסק הדין, צהלה האגודה לזכויות האזרח והכריזה: "ניצחנו, הגדר תוזז". נכון, אבל לאחר מכן "הודממו המנועים" והשתררה שתיקה. לא שהתעלמו מתוכנו של פסק הדין המשתרע על פני 80 עמודים, אלא שעסקו בדחיקתו לשוליים כדי למזער את נזקיו. ציינו שהפסק ניתן בניגוד לחוות הדעת המייעצת של בית הדין בהאג וטשטשו את הנימוקים לכך.

טשטשו את העובדה כי בג"ץ קבע שחוות דעת זו [של בית הדין הבינ"לבהאג] אינה מעשה בית דין, קרי לא שווה את הנייר עליה כתובה, וכלשון השופט חשין: "נתקשיתי לגלות בו (בחוות הדעת) אותם סימנים מובהקים העושים מסמך להיותו חוות דעת משפטית או פסק דין של בית משפט".

יתירה מכך, מי שיעיין בפסק הדין יגלה כי בג"ץ ערך ועדת חקירה מפורטת לבית הדין בהאג וקבע כי בית הדין זה ניזון משקרים, לא ניהל דיון משפטי ראוי, החליט החלטת מוטה וחד צדדית וגם רדודה ביותר. בקיצור: ציון נכשל.

באותם 80 עמודים בחן בג"ץ את החומר שעליו התבסס בית הדין בהאג בדיוניו, את אמינותו, את אופן קבלת ההחלטות ואת איכותן. בג"ץ שלל את איכות החומר "העובדתי" ששימש את בית הדין בהאג, "תיק מסמכים" מפוקפק ושקרי ה"רחוק מלהיות מדוייק", כלשון השופט ברק. 'תיק מסמכים' זה הוכן על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, אותו מזכ"ל שספג פגיעה קשה ביושרתו מוועדת החקירה שערך האו"ם לפרוייקט ההומינטרי: נפט תמורת מזון.

מה עוד הובא בפניהם? שני דו"חות: דו"ח זיגלר ודו"ח דוגארד. פרופ' דוגארד מומחה למשפט בינלאומי התארח בוועדת החוקה השנה וספג בה ביקורת קשה על הדו"ח שהכין. בין היתר, נטען כלפיו כי הדו"ח אינו אובייקטיבי ומושפע מהנחת היסוד שלו לפיה הריסת בתים גם במצב לוחמתי היא פשע מלחמה. בשעה שבפני השופטים בהאג הובא חומר רב על ה"נזקים ההומניטריים" שיגרמו לפלשתינים כתוצאה מהגדר, בולט ביותר העדרו של החומר המסביר את הסיבה הבטחונית-צבאית שהובילה את ישראל לבניית הגדר.

"חומר זה מוזכר באופן דל ביותר במקומות שבית הדין הבינלאומי בהאג סמך עליהם את חוות דעתו. בדו"ח המזכ"ל מוקדשת לכך שורה אחת בלבד, לפיה בעקבות עליה חדשה בטרור הפלשתיני באביב 02', הוחלט על הקמת הגדר. בדו"ח המשלים לא נזכר כלל השיקול הביטחוני צבאי, בדוח דוגארד ובדוח זיגלר אין כל נתונים בעניין", כותב ברק.
ב"תיק המסמכים" ובדוחות הנלווים מצא בג"ץ אי דיוקים רבים. למשל: ב"מסמכי אנאן" נכתב ש"לצורך הקמת המכשול נלקחו 100 אלף דונם קרקע חקלאית". לעומת זאת, "נתוני המדינה הם כי מדובר בסה"כ ב 8,300 דונם, מתוכם 7,000 דונם אדמות פרטיות". מסמכי אנאן טוענים כי הפלשתינים במרחב התפר ינותקו לחלוטין מ"שאר חלקי הגדה המערבית", אך הדבר אינו נכון שכן נקבע משטר היתרים המאפשר כניסה ויציאה.

דו"ח זיגלר טען כי בהקמת הגדר "מספחת ישראל את רוב האקוויפר המערבי המספק 51% מתצרוכת המים של השטחים". הדבר אינו נכון, אומר ברק: "הקמת הגדר אינה משפיעה על יישום הסדרי המים אשר נקבעו בהסכם הביניים בין ישראל לאש"ף". דו"ח דוגארד קבע כי העיר קלקיליה מסוגרת מכל צדדיה והתושבים רשאים לצאת ולהיכנס אליה באמצעות שער צבאי אחד הפתוח משבע בבוקר עד שבע בערב. אבל, "מסקנה זו סותרת את האמור בדו"ח המשלים של המזכ"ל לפיו אין מחסום בכניסה לעיר. המדינה הוסיפה כי עתה מוליכות אל העיר קלקיליה שתי דרכי גישה פתוחות", כותבים שופטי בג"ץ.

בדו"חות של דוגארד וזיגלר נטען כי היתה עזיבה המונית של העיר קלקיליה, 8,000 תושבים עזבו ו 600 חנויות נסגרו אבל עפ"י הנתונים האמיתיים: מאז אפריל 04' "נפתחו מחדש 90% חנויות שנסגרו".

בג"ץ מציין כי בעיה זו של העדר מידע מדוייק, לא נעלמה מעיניהם של שופטי האג והם אף מציינים זאת. שופט דעת המיעוט בורגנטל כתב בחוות דעתו כי אי אפשר לקבוע שהגדר אינה מוצדקת ביטחונית שכן בפני בית הדין לא הובאו נתוני מתקפת הטרור נגד ישראל והשלכותיה עליה. השופט קוימנס ציין כי לא היה בידיו מידע מספיק בנושא הביטחוני והשופט אוודה כתב כי בפני בית הדין היה חומר די והותר באשר להשפעה ההומניטרית חברתית כלכלית של החומה, אך מה שנדרש היה הוא חומר שמסביר את הצד הישראלי בסוגיה, בעיקר זה שמבהיר כיצד תכנון הגדר בנייתה והפעלתה, נחוצים ומידתיים.

למה לא הגיע המידע אל שופטי האג? אין בידינו "תשתית עובדתית מספקת" לקבוע זאת, כותב ברק. אולי האשם ב"תיק המסמכים שהוגש לבית הדין" זהו מחדל ישראלי? אולי "חוסר נכונותו של בית הדין להזדקק לנתונים שהוגשו לו על ידי ישראל ולנתונים נוספים הפתוחים בפני כל, ואולי זו המתודה של הבדיקה?", תוהה ברק.

בג"ץ לא הכריע בסוגיה, אך ציין כי גם דרך קבלת ההחלטה בבית הדין לא ראויה. השופט ברק כותב כי שופט מקבל החלטה לאחר ששני צדדים מציגים בפניו נתונים עובדתיים סותרים, בבית הדין בהאג נשמע קולו של צד אחד בלבד תוך התייחסות לנתוני דו"ח המזכ"ל ודוחות נוספים כאל "נתונים עובדתיים אובייקטיביים".

יתירה מכך החלטת בית הדין שפסלה את הגדר כולה סובלת מרדידות. כדי לקבוע אם הגדר פוגעת בזכויות הפלשתינים היה צריך לבדוק כל קטע גדר בפני עצמו. ברק כותב כי אם שופטי האג היו טורחים לבדוק, היו מגלים למשל כי "בין חלקים אלה של התוואי לבין הקו ירוק (מרחב קו התפר) אין ישובים פלשתיניים ואין קרקע חקלאית. אין גם ישובים ישראליים במרחב זה. הטעם היחיד לקביעת התוואי הוא טעם מקצועי הקשור למבנה השטח, יכולת השליטה וכיוצא בזה טעמים צבאיים".

"על יסוד אילו כללים של משפט בינלאומי ניתן לומר כי תוואי זה נוגד את המשפט הבינלאומי?", שואל ברק. הוא מוסיף: "חלקים אחרים של הגדר קרובים לקו הירוק. הם מפרידים בין החקלאים הפלשתינים לבין אדמותיהם, אך האדמות המעובדות הן מועטות ביותר. בגדר הוקמו שערים המאפשרים מעבר בעת הצורך לאדמות המעובדות. האם אפשר לקבוע על פניו כי הסדר זה נוגד את המשפט הבינלאומי?".

בסיכומו של דבר, פסילת ההחלטה של בית הדין בהאג היתה צריכה לזכות להבלטה ראויה בתקשורת שתוביל לדיון נוקב בדבר כושרם ויושרם של בתי דין בינלאומיים לפסוק בענייניה של ישראל, בעיקר לאור העובדה כי פסילה זו נעשתה על ידי הבג"ץ הזוכה למעמד יוקרתי בקרב הקהיליה המשפטית הבינלאומית. זו בדיוק הסיבה למאמציה של האגודה לזכויות האזרח, גוף שמאל קיצוני, וכלי התקשורת המהווים שופר קבוע שלה, להצניע את פסק הדין המחבל במאמציהם לרתום את הגורמים הבינלאומיים לניגוחה של ישראל.

הדבר עוד יותר בולט לאחר ההכרזות של ערבים וגורמי שמאל כי אם מח"ש לא "תספק את הסחורה" ולא תעמיד לדין שוטרים שפעלו נגד מתפרעים ערבים במהומות בשנת 00', יפנו לערכאות משפטיות בינלאומיות. פרסום פסק הדין הפוסל את החלטת בית הדין בהאג, עלול להבהיר לציבור מה טיבם של בתי דין בינלאומיים אלו ולפגוע במאבק השמאל נגד מדינתו.