שרון נגד הליכוד

זה בכלל לא מאבק בין שרון לנתניהו. זה קרב בין שרון לבין הליכוד. לא נתניהו יזם את כינוס המרכז ביום ראשון, גם לא מחנה נתניהו.

תגיות: גוש קטיף
אורי אליצור , כ"א באלול תשס"ה

זה בכלל לא מאבק בין שרון לנתניהו. זה קרב בין שרון לבין הליכוד. לא נתניהו יזם את כינוס המרכז ביום ראשון, גם לא מחנה נתניהו.

החתימות נאספו, והדרישה הועלתה עוד בזמן שנתניהו היה שר בממשלת שרון. זה מאבק רעיוני, לא אישי. חברי מרכז שתומכים בהקדמת הפריימריז בליכוד לא אומרים ביבי המלך, וגם לא מגדפים את שרון. הם מדברים על מדיניות ולא על אישיות. כל הזמן מראיינים אותם אבל מי מקשיב למה שהמרואיין אומר? קשה לשמוע כי יש רעש. תמיד יש רעש. אף מראיין לא מקשיב למה שהמרואיין באמת אומר, וגם המאזינים לא שמים לב, כי הם כבר שמעו את המגיש מדבר עם הפרשן, שמתלוצץ עם המומחה, ואלה כבר הסבירו מראש מה המרואיין עומד לומר, ולמה זה כדאי לו. כך שאם בסוף המרואיין אומר ההיפך, אף אחד לא שם לב.

אבל הפעם כדאי להקשיב, כי בפעם הראשונה מזה שנים רבות, מתנהל באחת משתי המפלגות הגדולות בישראל ויכוח רעיוני. ויכוח על עמדות ולא על אינטרסים, ויכוח על מה ולא על מי, מהראש ולא מהיצר. נכון שאנשי שרון מנסים מאוד לצייר כאילו הוויכוח נמצא בגובה היצר, כי זה כדאי להם, כי זה הגובה שבו שרון תמיד מנצח. נכון גם שהחנן קריסטלים למיניהם שותפים לזה, והפעם הם עושים את זה לא מסיבות אתרוגיות, כדי לעזור לשרון, אלא פשוט משום שזה המקצוע שלהם. הם אמורים לפרש את ענייני היצר והאינטרסים והמה כדאי למי. ויכוחים מדיניים ורעיוניים שייכים לתחום הסיקור של כתב אחר, שכבר פרש לגמלאות ועדיין לא מונה לו מחליף. אבל אני מציע לנסות הפעם לשם שינוי להקשיב לוויכוח עצמו ולא לפרשנים. לשמוע את התשובות ולא רק את השאלות.

מפלגה חדשה בכל מקרה

שרון מושך את הליכוד ליוזמת ז'נווה של יוסי ביילין. למר"צ. בתוואי הזה הוא בונה גדר, ברוח הזו הוא נואם באו"ם, וזוכה שם למחיאות כפיים שהיו שמורות עד כה רק לפעילי שמאל מובהקים. שרון לא בונה ולא מאשר בנייה בשום מקום ביהודה ושומרון. גם לא בגושי ההתנחלויות הגדולים. הוא הבטיח את זה לנשיא ארה"ב. הבטחה שלא הסכימו לתת: לא יצחק רבין, לא שמעון פרס, ולא אהוד ברק. הוא אומר שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, ושהתנאים השתנו, ושצריך להתאים את ההשקפה המדינית לרוח הזמן וכולי.

טענות לגיטימיות ולא חדשות. אנחנו שומעים אותן מאנשי שלום עכשיו כבר שלושים שנה. מותר לשרון להצטרף אליהם, זה לגיטימי שאדם עובר מצד לצד. גם עזר ויצמן ורוני מילוא עברו מהימין לשמאל, יובל שטייניץ ואביגדור קהלני עברו בכיוון ההפוך, מהשמאל לימין. וזה בסדר. מותר לאדם לשנות עמדה ולעזוב את הבית שלו.

אבל אף פעם לא קרה שמישהו עבר מבית לבית, עם הבית הקודם על הגב. בעצם, הוויכוח של הימים האחרונים על השאלה אם הוא יקים או לא יקים מפלגה חדשה, הוא קצת מאוחר. שרון יקים מפלגה חדשה בכל מקרה. אם הוא ינצח ואם הוא יפסיד. אלא שאם הוא יפסיד הוא יצטרך למצוא שם חדש למפלגה החדשה, ואם הוא ינצח, למפלגה החדשה יקראו ליכוד. על זה הוויכוח. לא על הדחה ולא על ביבי, ואפילו לא על השאלה מי ינהל יותר טוב את הכלכלה ואת הביטחון. הוויכוח הוא על השאלה האם הליכוד מרים ידיים, מאמץ את עמדות השמאל, וסוגר את הבסטה של המחנה הלאומי.

שאני אהרוס?

זה לא ויכוח תיאורטי. אם שרון מנצח, הוא מתחיל בזה מחר בבוקר. לא אחרי הבחירות הבאות. הוא כבר נאם את נאום הרצליה של ההתנתקות הבאה, לא רק בהרצליה, אלא באו"ם בניו יורק. הבולדוזרים שהחריבו את גוש קטיף עוד מתודלקים ומחממים מנועים. הוא רציני, והוא מתכוון להפעיל אותם מיד. מותר לאנשים ללכת אחריו לשמאל, לגיטימי לומר שהתנאים השתנו או ששינינו את דעתנו. לגיטימי לעזוב את המחנה הלאומי וללכת לדרך חדשה, השאלה היא אם לגיטימי והגון גם לעזוב את המחנה וגם לגנוב לו את המותג.

בקיצור, איך היה אומר שרון אם הוא היה שומע היום את עצמו? תפסיקו את הבכי והנהי. מדיחים אותי, מגרשים אותי, יש אנשים ("יש אנשים" זה נתניהו ברוסית) שהאינטרס האישי שלהם מאפיל על כל שיקול אחר, יש אנשים שרוצים לשפוך את דמי, יש אנשים שאכלו לי ושתו לי. במיוחד משעשעת השאלה התמימה: אני אהרוס את הליכוד? הרי אני הקמתי אותו. אני פעם הרסתי משהו? משהו שאני הקמתי?

לעם היהודי, כמו שאמר שרון באו"ם, יש זיכרון ארוך. יכול להיות שהוא התכוון לזיכרון של אלצהיימר. כזה שזוכר מה היה לפני אלפיים שנה, אבל שכח מה היה לפני שבועיים.