שעתם הגדולה של המיואשים

בין המגיבים הקבועים באתר של "ערוץ 7" נמצא כינויי שמות שונים ומשונים, סתומים, קולעים ואף בוטים. אחד הכינויים המעודדים ביותר שמצאתי בימים אלו הוא: "מיואשת מהמדינה".

עודד מזרחי , י"ט בתשרי תשס"ו

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי
בין המגיבים הקבועים באתר של "ערוץ 7" נמצא כינויי שמות שונים ומשונים, סתומים, קולעים ואף בוטים. אחד הכינויים המעודדים ביותר שמצאתי בימים אלו הוא: "מיואשת מהמדינה".

חז"ל אומרים במסכת סנהדרין כי אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, והדבר תמוה. בדרך כלל הייאוש הינו מידה גרועה ביותר וכל גדולי החסידות והמוסר הזהירו מפניה. אדם מיואש אינו עושה דבר כדי לצאת ממצבו הקשה והולך מדחי אל דחי.

אבל לפעמים דווקא הייאוש עשוי לגאול את האדם. מה החילוק? כאשר האדם חי חיים נכונים ואמיתיים, אבל יש לעיתים דברים המפריעים לו וגורמים לו להתייאש מחייו, עליו להתגבר על ההפרעות, להיות שמח בטוב שישנו בחלקו וכך להצליח בחיים, כידוע. אבל כאשר האדם חי חיים שאינם נכונים וצועד במסלול שאינו שלו, וממילא צצים לו קשיים על כל צעד ושעל, ייאושו ממצבו הינו הכרחי כדי שיוכל להיחלץ ממצב הביש. רק לאחר שיתייאש לגמרי, יוכל לחפש את הדרך נכונה עבורו ולצעוד בה בבטחה.

כיום לאחר הפינוי הנורא וכל השלכותיו, רבים וטובים חשים חסרי אונים ומיואשים מהמצב. הם מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם לפעול ומהעובדה שכל מה שיעשו לא יועיל. אפילו אם הימין ישלוט עם שמונים מנדטים הוא עלול לוותר על כל נכסינו הגשמיים והרוחניים, ואדרבא – דווקא הימין מסוכן בהרבה מהשמאל כפי שכבר נוכחנו. הימין החילוני הוא קבלן הביצוע של השמאל, הוא הגוף (הבריוני) של נשמת השמאל.

יש יהודים טובים שמנסים להכות שורשים בימין החילוני מתוך הנחה שהוא ישלוט בארץ לעולמים. ויש יהודים טובים אחרים המנסים לפעול למען איחוד המפלגות הדתיות ואפילו מדברים במפורש על ראש ממשלה דתי. אלה התקוות האחרונות של המאמינים שעוד ניתן לפעול מתוך המערכת.

אבל מדובר בתקוות שווא. הסיבות לכך הן רבות, אבל הסיבה השורשית היא שהמשטר הישראלי אינו יהודי ביסודו אלא דמוקרטי ובעצם שמאלני. בפועל אנו חיים מזמן במדינת כל אזרחיה, כאשר חוק השבות הוא הסכר החוקתי האחרון שעוד נותר בדרך להתבוללות. שלטון דמוקרטי סתמי מבוסס על משאל אזרחים (=בחירות), כאשר "משאל" הוא אותיות "שמאל", דבר הרומז לכך שכל תוצאה שלא תתקבל משמעותה שמאל בלבד - ימין ושמאל רק שמאל וחול.

הכנסת יכולה להיות מגוונת לפי חלקי העם השונים, אבל מערכת המשפט מורכבת מאנשי שמאל בלבד, וכך גם התקשורת הממלכתית. שם ניכרת מהות השלטון. ממשלה הולכת וממשלה באה, אבל מערכת המשפט (המכתיבה גם את הקוד המוסרי) לעולם נשארת.

שינוי אמיתי יכול להתחולל רק כאשר ישתנה השלטון מיסודו ויתבסס בעיקרו על ההלכה היהודית. לכך יש לחתור, ולעת עתה ניתן לפעול בעיקר מבחוץ ולא מבפנים, מפני שחוקי המשחק מועידים לאנשי האמונה במגרש הזר, הפסד אחר הפסד. האם שמענו אי-פעם חבר-כנסת דתי מדבר או אפילו מהרהר בקול על מדינה המושתתת על חוקי התורה? בוודאי שלא, הרי כך יישמט מתחתיו הכסא המרופד.

ולכן דווקא המיואשים והממורמרים מהמצב, אלה החשים כי "זה לא זה!" (ואפילו לא מתחיל להיות), כי זו אינה מדינת העם היהודי באמת, אלא חיקוי תרבותי עלוב של תרבויות זרות שבפניהן אנו מתרפסים בשוטטות תהו בקניון ובצפיית בהו מול מסכי הטלביזיה, דווקא הם יכולים להוביל את המהלך הגדול ולהצטרף אליו. זו שעתם הגדולה של המיואשים.

הבעיה הגדולה היא דווקא אלה שלא התייאשו עדיין מהמדינה, אלה שמקווים להתחנחן בלבבות ומתעקשים להמשיך לשחק את המשחק המכור. ונשאלת השאלה: למה הם עוד מצפים, לפינוי של רוב יהודה ושומרון או חלילה לגרוע מכך? מה עוד צריך לקרות עד שהם יבינו כי אנו הולכים עם הראש בקיר?

כדאי להקשיב בימים אלו לקולם של מחפשי הדרך, לקולה של תנועת "הקול היהודי", לפעימות תנועת "הלב היהודי" ולכל מה שהוא יהודי בעצם. מתקרבת שעתה הגדולה של היהדות הצרופה שתקום על הריסותיה של הציונות השחוקה לגמרי, שכבר סיימה את תפקידה ובמקום לבנות היא רק מחפשת מה עוד ניתן להרוס.

לפני שדנים בדרכי המהפך צריך קודם כל להתייאש ממה שקיים. השעה הגדולה הזו דורשת חיילים מרי נפש, כמו אלה שהתלוו לדוד המלך בשעתו הקשה, שחשים ניכור לכל התרבות הקלוקלת שהשתלטה על חיינו, שנמאס להם לגמרי מכל מה שקורה פה. אם הם ישכילו למצוא נתיבות לכל חלקי העם המאמינים, הם יחוללו בעזרת השם את המהפכה המיוחלת.