בקושי יצאה השבת, וכבר פרסמו ראשי "הציונות הדתית" בתקשורת גינויים למי שתקף את אלעזר שטרן בכותל. הם לא תקפו אותו כשהיכה בקת רובהו צעיר בנווה דקלים לפני חודשים ספורים. הם גם לא נידו את אותו אלוף שגירש יהודים מגוש קטיף, ועתה הוא מנסה לפורר את ישיבות ההסדר. הגינויים העיקרים הם "כרטיס הכניסה" של העסקנים לתקשורת החוגגת את אפסותם.

עוד לא יבשה הדיו, והנה מאן דהוא הכה את סא"ל שיק בעת שניצח על פינוי מאחז בשומרון באישון לילה. עוד בטרם התבררה מי המכה, וכבר ראשי מועצת יש"ע אצו רצו להתראיין ולגנות מעל כל גבעה רמה ומתחת כל עץ רענן את הנוער הנפלא שהחזיק על גבו את כל המאבק על גוש קטיף, כאשר מועצת יש"ע התאיידה ממנו.

זוהי מחלה כרונית של "הציונות הדתית", ראשיה תמיד יודעים לגנות את חבריה. התקשורת דיווחה כי חלק גדול מהתוקפים של האלוף שטרן היו חרדים. האם מישהו שמע על ח"כ חרדי שיוצא נגד "השוליים האלימים בחברה החרדית"? אין דבר כזה. הח"כים החרדים מבינים תקשורת הרבה יותר טוב מצדקני המפד"ל למיניהם, המתמחים בלמשוך אליהם ואל צאן מרעיתם את אש הבוז, השנאה והלעג.

בפרשת המאחזים, קובע החוק במפורש כי חיילי צה"ל לא יעסקו באכיפת חוק על אזרחים ישראלים ובאופן ספציפי קובע כי החיילים ישהו אך ורק במעטפת שמחוץ לישוב. האם מישהו מעסקני מועצת יש"ע תהה מה עשה בני שיק בתוך הישוב ובאיזו סמכות הוא ניסה לאכוף את החוק על אזרחים ישראלים?

כל בר-דעת מבין שכאשר אתה מגנה את צאן מרעיתך, באופן אוטומטי אתה מצהיר ומודה שהם אשמים קולקטיבית. לא יחידים עבריינים בתוכם, אלא כל הציבור שאתה מייצג אשם. אתה גם יוצר דה-לגיטימציה לציבור בוחריך, ומוכיח שהוא מפורד ומפולג כל כך, עד אשר ראשיו מגנים את חבריו.

יריביך הפוליטיים חוככים ידיהם זו בזו, ומקצצים עוד 20% מהתקציב למערכת החינוך שלו. "המדינה לא צריכה לממן את מערכת החינוך שמצמיחה את השוליים האלימים האלה". הם מצטדקים, והציבור מקבל זאת בהבנה.

בכלל, הגוף המכונה "ציונות דתית" הוא יצור כלאיים שאבד עליו הכלח, וחוץ מלפרנס כמה עסקנים, הציבור והמערכת הפוליטית מתייחסים אליהם בזלזול מופגן. השם עצמו סותר את עצמו. הציונות היתה תנועה אנטי – דתית מובהקת, שחרתה על דיגלה לא רק את המרד במימסד הדתי, אלא בכל אורח החיים היהודי. היא שאפה ליצור מדינה של יהודים בלי יהדות.

בשל כך ראשי "הציונות" גזזו את הפיאות של עולי תימן, זרקו את העולים מצפון אפריקה לעיירות פיתוח, הוציאו כל סממן יהודי מתוכניות הלימודים של ילדי ישראל, יצרו "סטטוס קוו" מלאכותי של שמירת שבת וכרסמו בו מכל צד, הפכו את "הסרוגים" שהתגייסו לצבא לחוטבי העצים ושואבי המים של צה"ל (סליחה – משגיחי הכשרות וסמלי הדת) וכאשר החילונים למיניהם הפסיקו להתגייס לקרבי הפכו את ישיבות ההסדר לפועלי הבט"ש במחסומים ובישובים.

כמו שלא יכולה להיות "יהדות נוצרית", לא ניתן להצמיח מתנועה ציונית אנטי דתית "ציונות דתית". הציונות עצמה כבר לא קיימת, זה עשרות שנים. יהודים באים היום למדינת ישראל לא משום כמיהה לפתרון מדיני לבעיה היהודית, אלא משום שמדינת ישראל מציעה להם איכות חיים או רמת חיים טובה יותר מארצות מוצאם.

כך גם עבר מן העולם אידאל ההתיישבות, למעט אצל בעלי הכיפות הסרוגות והשחורות שעושים זאת לשם קיום מצוות ישוב ארץ ישראל, ולא משום שאיפה "ציונית" לפיתוחה של מדינת ישראל, אשר דרך קבע יורקת בפרצופם. גירוש גוש קטיף התשס"ה היה רק סממן נוסף של המאבק של מדינת ישראל בבעלי הכיפות הסרוגות. הוא גם הדגיש את הטעות בהשקעת כל המשאבים בהתיישבות בשיטת "הקריצה והטפיחה" במקום בזכות וברשות בהתחשב בכוחם הפוליטי.

את כשלונה של "הציונות הדתית" ניתן לספור בפשטות בכנסת. בעוד שפוטנציאל מצביעיה מגיעה ל 20 – 25 חכ"ים, בפועל מייצגים אותה 8 בלבד. בעוד שהיא מספקת כ – 25% מקולות מצביעי הליכוד, אין ח"כ דתי אחד המייצג אותם בליכוד, להוציא את לאה נס שנבחרה על חשבון השריון ה"נשי" בליכוד. ייצוג עלוב זה מדגיש את חוסר האמון של הציבור במנהיגי "הציונות הדתית" ומחייב את כלל הציבור הדתי, ראשיו ורבניו בחשבון נפש נוקב ועמוק בנוגע לדרכו, הנהגתו ויחסו למדינה בכלל ולצה"ל בפרט.

כשלונם הקולוסלי של ראשי "הציונות הדתית" במניעת גירוש יהודי גוש קטיף צריך היה להרעיד את האדמה מתחת לרגליהם. אין לשכוח ואין לסלוח על הגירוש לשרון וגרוריו, פקידיו, שוטריו וחייליו, וגם למפד"ל שהחזיקה בקרנות המזבח של הממשלה עד שלא נותר עוד אוויר בראותיהם של מתנגדי הגירוש שקראו לה לעזוב ולמנוע אותו.

זכורה לדראון מיוחד ה"ארכה" בת שבועיים שנתנה המפד"ל לממשלת שרון, אשר פוררה את ה"פוטש" של נתניהו וחבריו בליכוד, מהלך אשר היה מונע את הגירוש כמעט בוודאות. אם ההנהגה הכושלת הזו לא תוחלף, גירוש גוש קטיף התשס"ה יהיה רק הקדימון לגזירות וגירושים נוספים, גדולים וחמורים ממנו.

הציבור הדתי לאומי במדינת ישראל חייב לדרוש את המגיע לו, בזכות ובצדק. לשם כך הוא צריך לשנות חלק ממנהגיו הנפסדים אשר הביאו אותו לתהומות הגירוש וההתבזות בשנה שעברה. ראשית לכל דבר, עליו לאחד את כל הכוחות בתוכו. יש להפוך כל המפלגות ורסיסי המפלגות הדתיות לאומיות למפלגה אחת. לא רק שהסקרים האחרונים מראים שמפלגה כזו תקבל למעלה מעשרים מנדטים, וכך היא תהפוך למפלגה השלישית בגודלה בישראל, אלא שמפלגה כזו תציב את הדתיים הלאומיים ככוח מאוחד ובר השפעה על כל זרועות השלטון.

מנהיגות הציבור הדתי לאומי חייבת לבוא מתוך אלה המכירים בערכו ובכוחו של הציבור אותו הם מייצגים, אשר יציבו אותו כגוף המוביל את המדינה היהודית היחידה בעולם. מנהיגות שלא תשתדל אצל הפריץ בשביל תרומה מבזה לשטייטל ולא תקרא ליריקה גשם. מנהיגות שלא תגנה את אנשיה, אלא להיפך תצא נגד התרבות השילטונית המושחתת שכה מאפיינת את אלה ששכחו שהם יהודים.

הדתיים הלאומיים אינם "ציונים דתיים" המתבטלים בפני ראשי התנועה הציונית שאינה קיימת עוד. יש לנו נוער נפלא, אחראי, סמכותי וגאה במורשתו. אלה ראויים להוביל את מדינת ישראל ולהציגה כביטוי לזכותנו הלאומית, החקוקה בתורה, של עם ישראל על ארץ ישראל.