איך שמפץ מתנפץ לו

בבוקר שאחרי עמיר פרץ, אתה מסתכל בשמעון פרס ואריאל שרון, ופתאום אתה רואה אותם כמות שהם: שני יהודים זקנים עייפים, רבי זכויות, שחוחים תחת משא שנותיהם.

אורי אליצור , י"ג בחשון תשס"ו

דעות אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
בבוקר שאחרי עמיר פרץ, אתה מסתכל בשמעון פרס ואריאל שרון, ופתאום אתה רואה אותם כמות שהם: שני יהודים זקנים עייפים, רבי זכויות, שחוחים תחת משא שנותיהם. הם כבר הרבה זמן יחד, מבינים זה את זה, תומכים זה בזה, עולים ביחד ויורדים ביחד. השבוע היה זמן שיורדים ביחד.

ביום שני שעבר בהצבעה בכנסת, ספג פרס יחד עם שרון את המכה של שרון, ובפריימריס נחל שרון יחד עם פרס את התבוסה של פרס. הם עוד לא גמרו את הקריירה, יש עדיין כמה טריקים ושטיקים שהם יודעים לעשות, אבל אחרי שתי המכות של שבוע שעבר, כבר די ברור שאף אחד משניהם לא יהיה ראש הממשלה הבא.

והרעיון המלהיב על מפלגת זקני השבט רבי העוצמה, שתונהג בידי שניהם ותיקח את כל הקופה, נראה פתאום דומה יותר לרשימת הגמלאים מאשר למפץ הגדול. איך שמפץ מתנפץ לו. מצד שני, כל הפרשנים שכתבו שאם עמיר פרץ ייבחר הוא מייד יוציא את מפלגת העבודה מהממשלה, כנראה לא שמעו חדשות כבר הרבה זמן. העבודה היא לא פלוגת צנחנים, שעומדת במסדר ומחכה לפקודות של המ"פ החדש. עמיר פרץ נבחר בקולות המתפקדים, לא בקולותיהם של שרי העבודה וח"כיה. אין לו שום כלי לכפות עליהם את רצונו. אם בשבוע שעבר הם לא רצו להיפרד מהכיסאות בממשלה, לא קרה השבוע שום דבר שיכול לגרום להם לשנות את דעתם.

יהיה מעניין

"שמעון", אמר יושב ראש החדש הנרגש בנאום הניצחון שלו, "בוא תעמוד לצידי. בניגוד לאחרים אני אומר את זה בכל הכנות: אני צריך אותך על ידי". פרס לא ענה על זה בפומבי, אבל בינו לבין עצמו הוא כנראה המהם: אתה באמת צריך אותי, אבל למה אתה חושב שאני צריך אותך? היו"ר החדש והנמרץ יכול לכנס את מוסדות המפלגה כדי לדון על יציאה מהממשלה, אבל במוסדות המפלגה עדיין שולט היו"ר הישן, פרס מוביל שם כמו בסקרים.

בקיצור, להיבחר לראשות המפלגה זה עניין אחד. לנהל אותה הוא עניין אחר לגמרי, תשאלו את עמרם מצנע. בעצם לא רק את מצנע. הרי פואד ואברום בורג התמודדו על ראשות העבודה. היו פריימריס, כמה חודשים לא היה ברור מי משניהם ניצח, אחר כך בורג ויתר, אחר כך בא השלישי, עמרם מצנע, וניצח בגדול. ואחרי כל זה כשהתפזר האבק, הפתעה הפתעה: שמעון פרס עדיין שם. זה יכול לקרות גם לעמיר פרץ.

פרס ושרון יכולים אם כן להמשיך לנהל את המדינה עוד כמה חודשים, ועוד צפויים לנו מצידם תרגילים מתרגילים שונים. מקורבי שרון אפילו הדליפו בתחילת השבוע שעבר שהוא מתכוון לכנס את מרכז הליכוד כדי לכפות על המורדים לציית לו. האיש שהודיע לכל מוסדות הליכוד שהם יכולים להחליט מה שהם רוצים, והוא מצפצף עליהם, יבקש מהם עכשיו לכפות משמעת על מתנגדיו. איך מקיאוולי לא חשב על זה? ובכל זאת, משהו יסודי השתנה. פרס ושרון עדיין יושבים בראש, אבל אחרי שתי התבוסות של השבוע למלך אין כתר למלכה אין בית, או להיפך. התחיל עידן פוליטי חדש, ויהיה מעניין.

זה לא שד

יהיה מעניין מאוד אם ההתמודדות הבאה תהיה בין נתניהו לעמיר פרץ. בפעם הראשונה מאז קום המדינה זו תהיה באמת התמודדות בין ימין לשמאל במובן הקלאסי, הכלכלי חברתי. בפעם הראשונה יהיה מועמד ספרדי, ולמרבה העניין דווקא בצד של העבודה. במי יבחרו העשירונים העליונים? למי יצביעו השוביניסטים האשכנזים? לאן ילכו קולות הספרדים? הביטוי "השד העדתי" הוא המצאה מכוערת של אשכנזים שרוצים לשמור על ההגמוניה שלהם.

באותה מידה אפשר לקרוא לשדולת הנשים: "השד הפמיניסטי". יש בישראל בעיה עדתית רצינית, שאין לה שום קשר לשדים ורוחות. כבר לא מדובר באפליה, את זה כבר עברנו. מדובר בהגמוניה. בדומה מאוד לשאלת הייצוג הנשי, אין אף מקרה ספציפי שבו מישהו יכול להוכיח שדפקו אותו בגלל שהוא ספרדי. אבל עם המספרים הגדולים אי אפשר להתווכח: מספר האשכנזים לעומת הספרדים בין הסטודנטים, בין המנהלים, בין העשירים והעניים, בין הצווארון הלבן והכחול, מספרי האסירים ומספרי המקרים הסוציאליים. ש"ס צודקים: יש בעיה. לא מכוער לדבר עליה, מכוער להשתיק אותה.

אבל בישראל של היום, בני עדות המזרח, והעשירונים הבינוניים ומטה, הם הרבה פחות חילוניים והרבה יותר לאומיים. הזהות היהודית שלהם חזקה וחשובה בעיניהם. השמאל כבר ניסה אלף פעמים לשכנע אותם שהליכוד דופק אותם, והם לא קונים את זה. הליכוד הוא בית בשבילם, החילוניות הבוטה זרה להם, שנאת הדת והיוניות המדינית דוחים אותם. האם מועמד ספרדי, בן עיירת פיתוח, לוחם למען השכבות החלשות, יצליח במקום שהשמאל האשכנזי נכשל? אני מהמר שלא. אבל יהיה מעניין.