על כלבים, אריות וחמורים בפוליטיקה הישראלית

המנהיגות של ישראל בעידן "המפץ-הגדול" של שרון משולה לשלוש חיות המבטאות יותר מכל את הזואולוגיה הפוליטית של המנהיגות הישראלית.

יוסי בלום-הלוי , כ"ה בחשון תשס"ו

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי
המנהיגות של ישראל בעידן "המפץ-הגדול" של שרון משולה לשלוש חיות המבטאות יותר מכל את הזואולוגיה הפוליטית של המנהיגות הישראלית.

מספרים לנו ההיסטוריונים, אולי כאנקדוטה על קרב הדמים שהתחולל במלחמת העולם הראשונה בחבל הסום בצרפת, על שיחה שניהלו שני גנרלים גרמניים, שצפו בהשתאות על הסתערות הגבורה של רבבות חיילים בריטיים, בעת שנקצרו בהמוניהם על גדרות התיל, באש המקלעים והארטילריה הגרמנית. שאל גנרל אחד את חברו: "נכון שהחיילים הבריטיים נלחמים כאריות?...". השיב לו חברו: "אריות? בוודאי! אבל הצרה שחמורים מפקדים עליהם...".

ואכן, מי שיבחן את איכות קבלת ההחלטות הגורליות אותן קיבלו אריאל שרון, שאול מופז והרמטכ"ל דן חלוץ בעת האחרונה, יגלה בין תוצאות מעשיהם את מאפייניה המובהקים של החיה ארוכת האוזניים: עיקשות, טיפשות ונרגנות חסרת תכלית, המובילה את מדינת ישראל מאסון בטחוני וחברתי אחד לקריסה צבאית מחמירה והולכת.

וכדרכם של חמורים מתמקדים הללו בענייניהם האישיים והאגואיסטיים, תוך הזנחה פושעת של האינטרסים החיוניים ביותר של המדינה, עליה הם מופקדים. וכך, ביום שבו שרון בועט במפלגתו כאילו מדובר בחבורת כלבים שוטים, קם החיזבאללה, תוקף באכזריות את צפון ישראל, פוצע עשרות חיילים ואזרחים, פוגע בכושר ההרתעה של צה"ל ומשפיל את כבוד ישראל בלא תגובה הולמת לתוקפנות שלו.

והנה בתוך הכאוס הזה, קם צנחן גיבור אחד ומציל בתושייה וקור רוח את שלישיית הנוערים הניצבת חבולה בראש הפירמידה הביטחונית של מדינת ישראל.

וכך, מאז בוצעה "בנחישות ורגישות" המצמררות באכזריותן הנפשעת, פעולות הגירוש של אלפי אזרחים, תוך הרס חסר תוחלת של עשרות יישובים פורחים, החמיר מצבה הביטחוני והחברתי של ישראל עד אימה. פיקוד צה"ל בראשות שרון, מופז וחלוץ אכן גירש "בניצחון מהיר ואלגנטי" אזרחים שלווים שלא רצו לשפוך את דם החיילים. אבל כשמדובר בצורך חיוני להגן על ביטחונה הלאומי של מדינתם, הם הופכים לקרנפים הנוהגים באויב כשפנים מהוססים.

אצה לשרון הדרך לזכות בתהילת עולם על פשעיו נגד עמו, ועל "תהילתם" הבזויה הוא טס לעצרת האו"ם כדי להכריז קבל עולם על בגידתו בזכויות הלאומיות של עמו, בארצו מולדתו. ועם שובו חתמו מפקדיו בראשות שר הביטחון, עבדו הנרצע, על הסכם בריחה מביש מציר פילדלפי תוך הפקרת דרום הארץ כולה לאיום מוחשי, ההולך ומתגבר של ארגוני החיזבאללה ואל קעידה בחצי האי סיני ובדרום לבנון. הם גרמו בדיעבד לביטול סעיפיו החיוניים של הסכם השלום עם מצריים, והפכו את הסכם מעברי הגבול בין סיני לרצועה ומהרצועה ליו"ש למעבר בטוח של מחבלים ואמל"ח.

מי שעיין בעיתונים של הימים האחרונים, קרא בכלימה ובחרון על מעלליה של קונדוליסה רייס בליל חתימת "הסכם-המעברים" המשפיל, המסכן את חייהם של אלפי ישראלים חפים מפשע. זהו האיש שרון, וזו התחתית המבישה אליה גררה אותנו בראש שלישיית החמורים חסרת הכבוד והבינה.

מספר לנו העיתונאי שמעון שיפר על הצעקות הנוראות, שבעזרתן הכריחה שרת החוץ האמריקנית את מופז לחתום על הסכם מעבר הדמים בין עזה המנותקת כביכול, לבין ישראל. עם שלם נאנק תחת עריצות השוטים הללו, שנטלו ממפקדי הצבא את שארית הכבוד העצמי ותחושת הגאווה. וכך הפכו קרנפי פיקוד צה"ל לגמדים המתחבאים מאחורי גבו של טוראי דוד מרקוביץ, מחסל מחבלי החיזבאללה בכפר רג'ר.

איזה צבא קם לנו תחת אהוד ברק, שאול מופז ואריאל שרון?! פיקוד של ברחנים חסר ישע ותושייה, גנרלים נעדרי גאווה ורצון לנקמה, שכנופיה של אלף מחבלים עושה לה בית ספר החושף את ערוות "הנחישות והרגישות" העלובה שלה.

נזכיר לכם, אלופי הבריחה והתבוסה, אלה הנסוגים מרצועת הביטחון, אלופי העקירה של גוש קטיף וברחני ציר פילדלפי: רק לפני 5 שנים אמרתם: "והיה אם תיירה ירייה אחת מלבנון, ב- 1000 פגזים ובאש תופת נגיב על כל ירייה". ומאז, דם רב נשפך בגבול הצפון, ו- 1200 איש נרצחו בימיו של "גיבור השלום והביטחון" אריאל שרון המהולל. ובין לבין, ראינו שדווקא החיזבאללה משמיד באלף פגזים את קו המוצבים של צה"ל בגבול הצפון, והצבא המובס הזה מתחנן להפסקת אש ומקווה לרגיעה כי תבוא.

ובתוך האש, החרפה והביזיון מתייצבים שרי הליכוד, עוקרי הישובים וחסידי חוק פינוי-פיצוי בראש הנלחמים על תפקיד ראש הממשלה, משל לא אמר הנביא: אלה העושים מעשי זמרי ובאים לבקש שכר כפנחס...