היכן הרוח הלוחמת?

הנה הגיע הרגע לו חיכינו, קיווינו וייחלנו. חודשים רבים לחמנו למען קיום "משאל עם". ביקשנו ודרשנו שיתקיים "משאל עם" ערב עקירת יישובי גוש קטיף.

הרב אברהם מלמד , י' בכסלו תשס"ו

הרב אברהם מלמד
הרב אברהם מלמד
צילום: אלבום משפחתי
הנה הגיע הרגע לו חיכינו, קיווינו וייחלנו. חודשים רבים לחמנו למען קיום "משאל עם". ביקשנו ודרשנו שיתקיים "משאל עם" ערב עקירת יישובי גוש קטיף. אמרנו שצריך לשאול את פי העם, והייתה בטענה זו צדק רב שכן תוכנית העקירה לא הוצגה לפני הבחירות, ולהיפך שרון התחייב לפני הבחירות כי לא יבצע נסיגה חד צדדית ותקף את מצנע על שהציג עמדה זו.

חשבנו כי במסגרת "משאל עם" תינתן לנו האפשרות לנסות ולהשפיע, לדבר אל העם ישירות. והנה הגיע הרגע הגדול לו חיכינו וקיווינו, אפשרות להתמודד על לב העם, ולהביא להפלתו של אריאל שרון מהשלטון, אדריכל הגירוש והחורבן והדיקטאטור המושחת, ולשלוח אותו הביתה לחוות השקמים.

אך הנה נדמה כי הכוחות במחנה הלאומי עדיין רדומים. הכוחות במחנה הלאומי והדתי מסוכסכים בינם לבין עצמם, ובמקום להפנות את כל האנרגיה למקום הנכון הם עדיין עסוקים במאבקים פנימיים ומתישים.

מדוע עדיין לא מתאחדים?

מפלגה שהייתה צריכה להיות מוקמת מזמן, מפלגה שמאחדת את כל שורות המחנה הדתי לאומי, ציבור נאמני התורה והארץ לכל גווניו עדיין מתמהמהת, והציבור לא מבין. האין נציגי הציבור מבינים את גודל השעה? וכי אינם מבינים שבעת חירום אנו נמצאים? האם לא ברור שהמאיים הגדול על ערכי הציבור הדתי והלאומי בישראל הוא אדריכל הגירוש החורבן וההרס, אריאל שרון, אשר בגד בכל ערכי המחנה הלאומי שאליו השתייך בעבר, ועתה זומם להמשיך ולהרוס שוב?

האויב הפוליטי אינו זבולון אורלב וגם לא הרב בני אלון או אפי איתם. האויב הפוליטי הציבורי של הערכים הלאומיים והיהודיים הוא שרון ומפלגתו הרוצים להרוס לעקור ולהחריב את כל מפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, ולמנות את מייסד תנועת שינוי כשר חינוך. אם כן, מדוע אתם מחשים? האם אין אפשרות להתרומם לגודל השעה? האין אפשרות להתגבר על בעיות פרסונאליות, ולמצוא פתרונות יצירתיים שכולם ירגישו מרוצים. להביא מישהו מבחוץ, ולחלק בצורה הוגנת את הרשימה. מדוע נציגי הציבור לא מקימים מיידית את המפלגה התורנית לאומית המאוחדת, ומתחילים בפעולה לכבוש את ליבו של העם.

המאבק הפעם הוא גם אישי

עומד לפנינו מאבק ארוך וקשה נגד מי שהחריב בפועל יישובים, וזומם להחריבם שוב. צריך לשם כך לגייס את כל הכוחות ולא משנה מה בפועל יהיו התוצאות. צריך שנוכל לומר כלפי שמים וארץ שעשינו הכל כדי למנוע שוב תופעות של התנתקות חורבן וגירוש, שעשינו הכל כדי להשיב את עם ישראל אל דרך תורתו, אל מהותו ואל הערכים המקוריים שלו. אם אנו מאמינים שהם אלה שיביאו לנו ולעולם כולו את הביטחון והשלום, הטובה והברכה. איננו יודעים מה תהיינה התוצאות. אנו כן יודעים שמוטלת עלינו האחריות להשתדל ולעשות הכל כדי למנוע חורבן נוסף, וכדי להביא לשינוי המיוחל בהנהגה הציבורית בישראל.

המאבק הפעם אינו רק בשכנוע כללי באיזו מפלגה לתמוך, אלא גם במאבק אישי ספציפי מכוון, נגד מי שלקח על עצמו את תפקיד המחריב וההורס. תחילה עקר והרס את יישובי גוש קטיף, שהיה בעבר שותף לבנייתם עד היסוד. וכל זה ללא תמורה, והביא בנסיגה זו להקמת מדינת טרור בדרום הארץ, שכבר מחמשת את עצמה בימים אלו, ומידי פעם עושה ניסיון של ירי קסאמים לעבר יישובנו וערינו שבנגב המערבי. ועתה יש לו תוכנית שנייה להרוס ולעקור את המחנה הלאומי ובראשו תנועת הליכוד, שגם אם יש לנו חילוקים עימה בנושאים רבים, איננו חולקים על תרומתה בעבר ובעזרת ה' גם בעתיד ליישוב הארץ, כלכלתה וביטחונה.



מדוע אין סיסמה אישית נגד שרון?

יישנו דבר שאני תמה עליו חודשים. מאז היציאה לדרך של "תכנית ההתנתקות" והגירוש לפני כשנתיים, לא יצאה אף סיסמה אחת אישית נגד שרון. סיסמה שאומרת את הדבר הפשוט ביותר: איננו רוצים את האיש הזה, אנו רוצים שיתפטר וילך לחווה ויפסיק להרוס ולהחריב כל חלקה טובה.

אני תמה מדוע נמנעים מסיסמאות נגדו, האם בגלל יופיי הנפש? האם יש פחד מהאיש המושחת הזה? האם יש פחד מלזעוק את האמת הפשוטה: "המלך הוא עירום"? האם יש איסור הלכתי כל שהוא לגנות מי שהולך בדרכים עקלקלות, ועושה פעולות שמסכנות את ביטחונה קיומה ועתידה של מדינת ישראל? האם יש איזו בעיה לתקוף ולבקר אישית אדם שמהווה סכנה לכל הערכים שבהם אנו מאמינים? הרי זו הדמוקרטיה במיטבה, לשכנע את הציבור באיזה איש ציבור לתמוך, ומאיזה איש ציבור להתרחק, ואין בזה שום לשון הרע.

דוגמאות לסיסמאות

האם כל כך היה קשה להשיק סיסמאות שהיו צריכות לצאת כבר לפני שנה וחצי, כמו: "שרון זה שמאל". סיסמה שתשדר את האמת לכל העם בישראל כי שרון פנה שמאלה, והוא אינו מייצג יותר את המחנה הלאומי, ולהיפך דווקא נאמני הליכוד המכונים בטעות ובשקר "מורדים" הם הינם האנשים הישרים וההגונים ביותר, הנאמנים לערכי תנועתם, לערכי הציונות ואהבת המולדת. סטיקר כזה שמופץ במאות אלפים על פגושי המכוניות בכבישי ישראל היה מתחיל לשדר ולייצר אווירה ציבורית, ובדיוק לכך אנו זקוקים כעת. כמובן יש לצרף לכך מערך שלם של הסברה בפליירים ודפי הסברה המסבירים לציבור את סכנותיו של האיש שרון, כמי שקרע את העם פעמיים. במלחמת לבנון שיצא למלחמה חד צדדית ללא הסכמה של חלק גדול בעם ובעקירת גוש קטיף, ועוד ידו נטויה. להרוס, לעקור, לפלג ולסכסך.

האם קשה להשיק סיסמה: "העם נגד שרון". סיסמה שתהיה בכל בית, בכל מרפסת, בכל מכונית ותשדר את המיאוס שלנו משרון כמו שהייתה בזמנו נגד רבין. האם רק נגד רבין בזמנו היה אפשר להוציא סיסמה שכזו. הרי רבין לא עשה אפילו מעט ממה ששרון עשה. רבין מעולם לא עקר יישובים יהודיים מארץ ישראל.

האם קשה להשיק סיסמה כמו שאליקים העצני הציע בכנס "לא נשכח ולא נסלח" בבנייני האומה בירושלים: "רק לא שרון". האם רק השמאל ידע לייצר אווירה ציבורית נגד בנימין נתניהו בזמנו ואנו לא יודעים לייצר אווירה ציבורית דומה כלפי שרון המושחת.

האם קשה לזעוק את האמת הפשוטה: "שרון המושחת הביתה!". היכן אתה המחנה הלאומי? היכן הכוחות הגדולים של מחנה זה? התעורר וקום, והלחם את מלחמת האמת והצדק. מלחמת הקיום וההישרדות של עם ישראל בארצו נגד המנסים לפגוע בו מבחוץ ומבפנים.

יחד נחזיר את המחנה הלאומי לשלטון. בואו יחד ונרתם למשימה הלאומית הגדולה, להחזיר את המחנה הלאומי לשלטון. ולסלק את שרון וחבר מושחתיו מהשלטון לחוות השקמים. זה באמת יכול להוות מהפך גדול בישראל שתחזור לצעוד בדרך של ערכי המחנה הלאומי והיהודי. לחזור להתחברות, למורשת, למולדת, לאהבת התורה, אהבת העם, אהבת הארץ ולהיות מדינה משגשגת ובטוחה עם צדק חברתי וכלכלה חופשית, ביטחון לאומי, ומוסר אישי, המגשימה את תכליתה בעולם כמדינה יהודית שמהווה דוגמה ומופת לכל עמי תבל, "אור לגויים".

מדינה שבה הביטחון והשלום אינם אלא אמצעי להגשמת הערכים הגדולים שבשבילם נבראנו, ערכי המוסר והצדק של היהדות, שממילא מביאים ויביאו לנו ולעולם את הטובה והברכה.