האדמו"ר שרון

אין אח ורע בדמוקרטיה הישראלית למנהיגותו של שרון ב"קדימה", מפלגה של אדם אחד שעליו עומד הכל ועל פיו יישק דבר.

עודד מזרחי , י"ד בכסלו תשס"ו

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי
אין אח ורע בדמוקרטיה הישראלית למנהיגותו של שרון ב"קדימה", מפלגה של אדם אחד שעליו עומד הכל ועל פיו יישק דבר. ניתן להמשיל את מנהיגותו המוחלטת בכל מיני משלים מעולם הדומם, הצומח, החי ואף מעולמות גבוהים הרבה יותר. בין השאר מפלגת "קדימה" מזכירה מבחינה מסוימת חצר חסידית של אדמו"ר, שבה עיקר כוחו של החסיד הוא באמונתו חסרת הגבולות באדמו"ר. ככל שהוא מאמין יותר ברבי, כך הוא מקבל ממנו יותר כוחות ומעמדו בחצר גובר. כידוע לא אכפת לחסיד אם האדמו"ר בן שבעים, שמונים או תשעים. אדרבא, ככל שהוא קשיש יותר, כך הוא משביח. וכל עוד שהאדמו"ר חי וקיים, הוא הכל ואין בלתו. ואפילו אסור להרהר באפשרות שהוא חלילה יסתלק.

שימו לב, מפלגה, שהסקרים צופים לה ארבעים מנדטים ויותר, מושתתת אך ורק על מצבו של ה"אדמו"ר" בן השבעים ושמונה. אך ורק על כך שלא יאונה לו כל רע מבחינה בריאותית או מכל בחינה אחרת, כולל פלילית.

יתירה מכך, מלכותו של שרון מפליאה יותר ממלכותו של כל אדמו"ר. חצרו-חוותו אינה בת כמה מאות שנים ואפילו לא עשרות שנים, אלא בת ימים ושבועות ספורים ובאמצעותה הוא מתכנן למשול על עם הנצח. אפילו בנו ויד ימינו לא יכול מבחינה חוקית לירש אותו מפני שהוא עומד להיות מורשע, על פי הודאתו, בפלילים. אם יקרה לאדמו"ר משהו, ברור לכל אחד שכל ארבעים המנדטים יפוצו לכל עבר. אין שום דבר בעולם שמחבר ביניהם פרט לאמונה העיוורת בכוחו של ה"צדיק" מחוות השקמים.

ואפילו אם נאמר כי אנו מבינים לרוחם של נתיניו הכנועים, שהרי הפוליטיקאי הארץ-ישראלי המצוי רואה לנגד עיניו רק את היום, ותקופה של כמה חודשים נחשבת בעיניו לנצח. אבל מדוע עם ישראל מתפתה להמליך עליו את ה"אדמו"ר" שבגד בכל עקרונותיו, שמצפצף על כל מה שזז ואין אלוקים לנגד עיניו. מה ההסבר להימור של הציבור?

יש לכך הסבר אחד ויחיד. העם צמא למנהיג. הוא מוכן בלית ברירה לוותר על כל העקרונות, ובלבד שינהיג אותו אדם חזק שלא ממצמץ בעיניו, שלא מתחרט לעולם, שאם החליט להגיע ליעד מסוים, הוא יגיע אליו בכל מחיר. זה ההסבר לשם מפלגתו-חצרו "קדימה" - ללכת קדימה מבלי להתחשב בכלום, מבלי להסתכל לצדדים, להפגין נחישות וכוח אפילו אם אתמול אמרת באותה הנחישות שצריך ללכת בכיוון הנגדי. קדימה, לא חשוב לאן, אפילו לתהום, העיקר קדימה.

כמובן שהמשל הפוך מבחינה אחרת מהנמשל. מנהיג של שקר מכניע אנשים תחתיו והופך אותם ללעג וקלס (היזכרו נא לרגע בצחי הנגבי ובשאול מופז מעוררי הרחמים) ואילו מנהיג אמיתי מגלה את הטוב הטמון בחסידיו, מרומם אותם וממש חי למענם.

יש עקרון גדול וידוע בקבלה שנקרא "הקליפה קדמה לפרי". לפני שעומד הפרי להתגלות, הכוחות של הקליפה החופים עליו מתגלים במלוא תוקפם. בפנימיותו, עם ישראל צמא למדינה יהודית אמיתית, צמא למנהיג-צדיק שיעניק לו מחד תחושת בטחון ותוקף, ומאידך ישלוט עליו בחסד וברחמים. אם נדובב אנשים רבים בארצנו, שאינם בהכרח חובשי כיפות, נגלה שהם מעוניינים מאוד במדינה יהודית עם מנהיגות המושתתת על התורה, אבל לצערם הם לא מוצאים מנהיגות רחבה ומחבקת בקרב הציבור הדתי. לכל היותר רק מנהיגים סקטוריאליים, ודינם של הדתיים-הלאומיים אינו שונה בהרבה מהחרדים בעניין זה.

כל תינוק יודע שאם הדתיים יתאחדו הם יהפכו למפלגה הגדולה והחזקה ביותר, אבן שואבת לכל מי שניצוץ של אמונה בליבו. אבל מדוע אינם מתאחדים? מפני שאין בקרבנו מנהיג שמסוגל ללכד את השורות. אפילו הציונות הדתית לא מסוגלת להתאחד בפני עצמה, וכך גם הציבור החרדי הקפוא יותר על שמריו.

ניסיונו של משה פייגלין ב"מנהיגות יהודית" יקר מאוד וקולע לשאיפה הפנימית. הוא זוכה כעת לחולל מהפכה זוטא בליכוד ולחדור לתודעה הציבורית וזו מצווה לסייע לו, אבל עדיין הוא רחוק מאוד מהעמדה המיוחלת של איחוד הכוחות האמוניים.

מי יכול להיות המנהיג האמיתי? מאמינים רבים יאמרו שרק המשיח מסוגל לבצע את המלאכה ואחרים יסבירו שגם לפניו יכול לקום מנהיג כזה שיהיה בבחינת מבשר. רק ימים יגידו מי צודק, ונקווה, על כל פנים, שיבואו במהרה.