בפרוס עלינו חג החנוכה, כדאי לבחון את הסיפור ההיסטורי לפרטיו ע"פ ספרי ההיסטוריה של אותה תקופה, בעיקר "ספר המכבים". מעניין לראות עד כמה האימרה: "בימים ההם, בזמן הזה" באמת קולעת. הסיפור של מרד החשמונאים בעל קווי דמיון מאוד ברורים למצב של ימינו. מלחמה שבראש ובראשונה היא מלחמה רעיונית תרבותית, בין המחנה של הנאמנים ליהדות לבין היהודים המתייוונים אשר טימאו את העם ובית המקדש, עם התרבות היוונית. או כדברי פרס לאחר ההפסד בבחירות ב-96': "היהודים ניצחו את הישראלים".

המצב שלנו היום חמור מהמצב שיהודה המכבי התמודד עימו לפני כ- 2000 שנה. בזמנם של המכבים, היו שתי מחנות מוגדרים אשר לא הסתירו את כוונתם: המחנה היהודי, דרש עצמאות דתית ושמירה על מורשת האבות. המחנה של המתייוונים רצו לכפות את תרבות ושלטון יוון על העם היהודי שישב בארץ ישראל. גם היום המחנות ברורים. עדיין ישנו את המחנה היהודי, לצערם של מיליוני צוררים ומתייוונים, הדורש לשמור על דרך התורה ושלטון יהודי בארץ ישראל.

מנגד יש את המחנה של המתייוונים, שכל רצונם להכניע את הרוח היהודית בארץ ישראל, למסור את הארץ לידי האויב, ולהכחיד את קול התורה מבתי הכנסת ומבתי המדרש. כמו למתייוונים של פעם, יש למחנה זה אמצעים רבים לרשותו. תקשורת, מימון ותמיכה בינלאומי, מערכת של בתי משפט שמגויסת, וכאשר אין ברירה- צבא שמנקה אזורים שלמים מכל זכר יהודי, וגורם לשריפת עשרות בתי תפילה.

אך למתייוונים של דורנו יש כלי נוסף אשר לא היה בידי אנטיוכוס, כלי מסוכן יותר משאר האמצעים שהזכרתי. כלי זה נקרא מועצת יש"ע וחבר הרבנים שלה, שמכתיבים את סדר היום של הציבור האמוני. ברצוני לספר איך סיפור החנוכה היה מסופר אילו מועצת יש"ע היתה קיימת גם אז.
המתייוון מנלאוס מונה ע"י היוונים לכהן גדול, והכניס עבודת אלילים להיכל. בית חשמונאי מתנגד בחריפות, ויהודה המכבי קורא "מי לה' אלי".

המתייוונים והתקשורת כמובן מתייחסים בביטול ל"משיחיים". היועץ המשפטי של אנטיוכוס מודיע על פתיחה בחקירה נגד "הגורמים שמערערים את שלטון החוק". מועצת יש"ע מגנה בחריפות את המכבים, מבקשת שלא להתייחס אליהם ברצינות. היא טוענת שמנלאוס הוא "הרע במיעוטו" ושיכול להיות גרוע יותר. הרי אם יקריב כבשים במקום חזירים, ויתפלל לקב"ה במקום לאלילים יהיה טוב. היא גם מבקשת מהיוונים שלא יפגעו בתקציבים שלה...

לאחר גזירותיו של אנטיוכוס, המכבים יוצאים למלחמה, ומנצחים בקרבות נגד אפולוניוס מושל שכם וסיירון בקרב בית חורון. כל יום שעובר יהודה המכבי מושך עוד ועוד תומכים מקרב היהודים אשר ראו שאפשר לנצח. מועצת יש"ע מזהירה מפני התגברות הכוחות הקיצוניים, ומוציאה את הסטיקר: "יש לנו אהבה והיא תנצח", ופותחת במבצע "פנים אל פנים".

המכבים ממשיכים להתקדם, ומנצחים בקרב באמאוס בגבולה המערבי של יהודה. אנטיוכוס מבין שיש לו בעיה, והוא מוכן לוויתורים. הוא שולח למועצת הזקנים של העם, מועצת יש"ע, איגרת שבו הוא מבטיח חנינה ללוחמים אשר ישובו לבתיהם. כמו כן, יוכלו היהודים לקיים מצוות, אך לא מוזכר טיהור המקדש וסילוק המתחזה לכהן גדול. מועצת יש"ע מקבלת את ההצעה, הסכם המאחזים, וטוענת שהושגה הסכם היסטורי.

המכבים מודיעים על המשך המאבק עד לטיהור בית המקדש ועצמאות יהודית בארצו. מועצת יש"ע מגנה את ההודעה ואומרת שהמכבים הם אנשים הזויים העלולים לסכן את כל מפעל ההתיישבות... במקביל, היא קוראת לציבור המאמין להסתובב סביב גדרות כפר מימון במשך שבוע שלם. מי שעדיין רוצה להרגיש טוב עם עצמו יכול גם ללכת לשדרות, אופקים או נתיבות.

לא לשכוח את הודעת הגינוי נגד אלעזר המכבי אשר נהרג לאחר שדקר פיל משוריין בקרב בית זכריה. לשון ההודעה: "אנו במועצת יש"ע מגנים כל פעולה המשחיתה רכוש של הצבא...". למי שלא הבין כמובן שחסימות כבישים לא בא בחשבון. זה הרי עלול לשבש את החיים כאן ב"פוליס" (ירושלים). הדבר גם יכול להעלות את זעמם של מתייוונים אחרים אשר טרם החליטו במי לתמוך.

יהודה המכבי משחרר את ירושלים ומטהר את בית המקדש. המתייוון מנלאוס מוצא להורג. מועצת יש"ע מגנה את המעשה וטוען שהוא "תינוק שנשבה". יהודה המכבי מחפש פח שמן טהור על מנת להדליק את המנורה ואחד הרבנים של מועצת יש"ע מכריז שאין צורך להדליק את המנורה, שהרי "כאשר יש צל, סימן שיש גם אור". הרב ממשיך וטוען שהממשל הוא קדוש, ולמרות שהנציבים אינם שומרי תורה, הרי מספיק שהם יהודים. הוא מוסיף שיש לנו סבלנות, ושעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. עדיף שבית המקדש היה נשאר טמא, והיינו משפיעים מבפנים...

חברי מועצת יש"ע, שדאגו שהגירוש בבית הכנסת בנווה דקלים יעבור "חלק", ודרשו מבני הנוער ש"לא להניע ידיים ורגליים", וש"פשוט ירימו אותם ויקחו אותם לאוטובוסים" היו בוודאי מונעים מהמכבים להילחם נגד המתייוונים. הם היו מסתפקים בניצחון הרוח וחוסכים מאיתנו את עודף הקלוריות של הסופגניות.

ה"מנהיגים" האלו גורמים לבלבול רב במחנה שלנו, ומנסים לטשטש את הגבול שבין טוב ורע. מי שיכול לקרוא לתמוך באדם כמו נתניהו על פני משה פייגלין, אינו מבדיל בין אור לחושך.

המאבק הבא על ארץ ישראל בפתח, ואסור להשאיר את ההנהגה בידי האנשים החלשים הללו. חייבים להפוך את מועצת יש"ע ללא רלוונטים במאבק, ולתת להם להחזיק ידיים ולנצח ברוח. אנחנו נכריז "מי לה' אלי", וננצח בפועל.

חג שמח!