הספין של מזרח לכיש

קוראי עיתוני סוף השבוע זכו לראות מודעה מעניינת. בראש המודעה מתנוסס פסוק מעודד: "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן".

נועם ארנון , כ"ד בכסלו תשס"ו

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא
קוראי עיתוני סוף השבוע זכו לראות מודעה מעניינת. בראש המודעה מתנוסס פסוק מעודד: "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן". בצד שמאל דולקת חנוכייה מוזהבת, ובאמצע מילים המנסות לגעת בלב: "להדליק אור חדש של תקווה, של יישוב הארץ ושל ציונות בחבל ארץ יפה וייחודי, חבל מזרח לכיש". על המודעה חתומים גופים התיישבותיים: החטיבה להתיישבות, תנועת אור(?), ותנועת אמנה (למי ששכח זוהי תנועת ההתיישבות של גוש אמונים).

בצד ימין מפת אזור מזרח לכיש, אזור יפה שלא מוכר לרוב הקוראים, אבל באמצע המפה עובר לו הקו המסביר את כל העניין, ומטיל עליו צל כבד, אפל ושחור. זהו קו ירוק, ברור וחד, המפריד בין יישובי "מזרח לכיש" לבין השטחים הכבושים ממזרח, שטחי הר חברון. וזה כל הסיפור.

מיטב אנשינו, מובילי תנועת ההתיישבות, אלו שבמשך שנים עושים לילות כימים בהעלאת יישובים וקראוונים ביש"ע, אלו שהציבור סמך עליהם כמובילי המאבק וסומך עליהם לקראת המאבק הבא, עסוקים כעת בהקמת אזור התיישבות חדש, שכל כולו מנציח את הקו הירוק, מסמן ומגדיר אותו "קו מזרח לכיש". ואין פלא שלהקמת היישובים באזור הזה נרתמים כל הגופים הממשלתיים ובראשם, "משרד ראש הממשלה"... כן, משרד ההחרבה והגירוש, ההשפלה וההתעמרות, משרד רמיסת ארץ ישראל ורמיסת זכויות האדם. הוא אותו משרד שעוסק כעת, לא יאומן, ב"ציונות, בתקווה וביישוב הארץ"...

אותו משרד שהגה את הספין הציני, השקרי והאכזרי של "יש פתרון לכל מתיישב" ששירת אותו היטב לפני החורבן ובמהלכו, אותו משרד שהשכיל להשתמש במערכות שלנו, ברבנים שלנו, במנהיגים שלנו, כדי לבצע את זממו ממשיך כעת להשתמש במוסדות ובמערכות שלנו, ובגופי ההתיישבות שלנו כדי להשכיח את העבר הכה קרוב, את המחדל האכזרי בטיפול במגורשים ותוצאות החורבן, כדי להסיט את תשומת הלב מההכנות למאבק הבא שהוא כבר כאן, אל "משימה ציונית חלוצית" כביכול, הקמת חבל ארץ חדש.

הם יודעים שם, בחוות השקמים ובמשרדי הספינרים שלהם, מה מפתה את החבר'ה שלנו: תן להם משהו שנראה כמו אתגר התיישבותי, תן להם תקציבים, תן להם להריח אדמה, לסייר בשטח, לשבת עם מתכננים, לכוון בולדוזרים, להניח קווי מים, לארגן גרעינים ותראה איך הם רצים ואיך הם יודעים לעבוד. ואז הם ישכחו את החורבן שהיה, וגם את החורבן שיהיה. ואתה ממש יכול לשמוע את הקריצה והחיוך הציני, לפני שהם נכנסים לישיבה הבאה, שגם בה יש מתכננים ובולדוזרים. הישיבה על תכנון הרס כל יישובי גב ההר בשומרון ובהר חברון.

עד כאן הכל ברור, אבל עדיין לי ולעוד כמה מציקה השאלה: כמה תמימים אנחנו יכולים להיות? האם עכשיו מוסדותינו, ארגונינו ואנשינו צריכים לעסוק בהקמת יישובים במזרח לכיש? למה זה עוזר? למה זה טוב? למה זה מועיל חוץ מלמלא את שארית שטחי הנוף הפתוח ולהנציח את הקו הירוק? או אולי כל המערכות והמוסדות צריכים כעת להתכונן למאבק הגורלי על כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, כדי שהתוצאות לא יראו כמו בגוש קטיף? האם לא זו צריכה להיות משימת תנועת אמנה וכל מיטב אנשינו המסורים? או אולי כבר התייאשנו מהמאבק על גב הר שומרון והר חברון ואנחנו מכינים כבר את "היום שאחרי"?

מול שאלות כאלה לא ייפלא שקבוצות רבות, שלא הולכות שולל אחרי הספין החדש, יתכוננו למאבק הבא בשיטות ובצורות אחרות לגמרי.