האם הזמן פועל לרעתנו?

חוגי "השלום", הן בארץ והן בעולם, מטפטפים לנו שהזמן פועל לרעתנו וחייבים להאיץ את קצב השגת השלום. האומנם?

ד"ר עתליה בן-מאיר , כ"ט בכסלו תשס"ו

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
חוגי "השלום", הן בארץ והן בעולם, מטפטפים לנו שהזמן פועל לרעתנו וחייבים להאיץ את קצב השגת השלום. האומנם?

העולם הערבי מורכב מ- 22 מדינות שמצרף הכלכלות שלהן מסתכם במעל טריליון דולר בשנה. אבל, התוצר המקומי הגולמי GDP של כל המדינות האלו אינו עולה על GDP של מדינה, כמו מסציוסטס בארה"ב. הכלכלן הראשי בבנק העולמי הממונה על המזרח התיכון, מוסטפה נאביל, אף חוזה שתחול ירידה ב- GDP של העולם הערבי בשנת 2006. מעניין לציין בקונטקסט זה כי ה-GDP של ישראל, שאין לה לא נפט ולא גז, כמעט ומשתווה לזה של ערב הסעודית.

דו"ח "תחרותיות של העולם הערבי", שנת 2005, אומנם משבח את מדינות המפיקות נפט, אבל חושף שרוב המדינות הערביות תקועות בעטיית השחיתות, הביורוקרטיה, חוב ציבורי נוסק, שימוש לקוי בטכנולוגיה והשתתפות מוגבלת בכלכלה הגלובלית. ובמבט לעתיד, נחשף רק השבוע כי בורגאן, שדה הנפט השני בגודלו של כווית, המהווה יותר מחצי רזרבת הנפט של המדינה, כבר עבר את שיאו והתפוקה תלך ותפחת.

ההשקעות הזרות בעולם הערבי, מעבר לנפט וגז, היא מזערית יחסית להשקעות הזורמות למדינות אסיה. בשני העשורים האחרונים, הצמיחה הכלכלית, וההשקעה הזרה הישירה לנפש, היו הנמוכות ביותר בעולם, פרט לאפריקה דרומית לסאהרה. רק 3% של ההשקעה הזרה הישירה הופנתה לעולם הערבי, וחלקן של מדינות ערב במסחר העולמי הידרדר בסדר גודל של כמעט 35% ועומד על 3% בלבד.

העולם הערבי שוקע בסטגנציה, כשמדינות ערב הינן לא יותר מאשר צופות מן הצד על השינויים הגלובליים העוברים על העולם. ד"ר אשר סוסר תיאר זאת כך: "העולם הערבי שרוי במשבר עמוק מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית. רובן פיספסו את ספינת הגלובלזיציה... ואין להן את המעמד שיאפשר להן להכריע את האג'נדה של האיזור. מאז המלחמה שהובילה ארה"ב נגד עיראק, הערבים עוד יותר הידרדרו למצב של אי-סדר".

בניגוד מוחלט לקיפאון השורר בעולם הערבי, רבות ממדינות העולם השלישי הצליחו לחולל צמיחה רבתית, תוך כדי צמצום פערים, הוכחה חותכת שניתן להתגבר על מכשולי העוני. המעמד הביניים גדל בקצב אדיר, תוך שינוי צורה והפיכתו לכוח דינאמי ומכריע בחברה. בניגוד לעולם הערבי, הצמיחה של כללכת ישראל מרשימה, כשהמדינה נחשבת למעצמה טכנולוגיה ומדע.

סין, הודו, דרום אפריקה, מדינות אמריקה הלאטינית ורוסיה כולן משגשגות. גם אינדונזיה ומלזיה נוטלות חלק בטרנספורמציה העוברת על הכפר הגלובאלי. ברזיל הינה כוח עולה, מדינה מודרנית השואפת להפוך למעצמה. הודו מוכיחה שהיא כוח עולה בעולם הטכנולוגי, וסין עומדת לתפוס מקום מרכזי בקרב מעצמות העולם.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, העולם הערבי לכוד במנהרת הזמן של 1948.

מדינות ערב, במקום לקדם את העם הערבי, העדיפו לעסוק בבעייה היהודית. במקום לחולל שינויים אשר יקפיצו את כלכלה שלהם לתוך המאה העשרים ואחד, תוך שיפור המעמד הסוציו-כלכלי של עמם, הם השקיעו כספם, מרצם, כשרונותיהם והעשייה שלהן ב"פתרון" בעיית מדינת ישראל.