השכפ"ץ של אשקלון

קסאמים עפים לעבר אשקלון מחורבות אלי סיני דוגית וניסנית, הישובים שהיו פעם השכפ"ץ המגן על אשקלון.

אורי אליצור , ב' בטבת תשס"ו

קסאמים עפים לעבר אשקלון מחורבות אלי סיני, דוגית וניסנית, הישובים שהיו פעם השכפ"ץ המגן על אשקלון. לפני שנה אף אחד לא היה יכול לתת שום הסבר מתקבל על הדעת למה צריך להרוס את שלושת היישובים האלה, ורק שמעון פרס התנדב להסביר שמדובר בכבשת הרש.

הפלשתינים זקוקים לשטח הזה כאוויר לנשימה. ברצועת עזה יש להם כל כך מעט שטח, שמוכרחים להחריב עד היסוד כל דבר יהודי כדי לעשות צדק. ואנחנו הרסנו והחרבנו, ולמען הרש וכבשתו הפכנו יישובים פורחים לשממה. ועכשיו הרש יורה משם קסאמים על אשקלון, ואנחנו עושים את כבשת הרש השחוטה לשטח הריגה. פלשתיני שנכנס לשם דמו בראשו, פלשתיני שגר קרוב מתבקש לפנות את ביתו ולברוח. בקיצור צדק, חסד ושלום. שרון עצמו, שמבין משהו בכבשים, לא נימק את האיוולת הזאת במונחי כבשת הרש. הוא נתן הסבר יותר פשוט: "כך החלטתי וכך יהיה".

הם לא היו מוקפים ערבים, הם לא גזלו אדמה של אף אחד. הם היו צמודים לקו הירוק, בפינת צפון הנגב דרום אשקלון. גם יוסי ביילין היה בעד להשאיר אותם על כנם. אפילו לפי הנוסחה של "תיקוני גבול מזעריים" ובוודאי למי שמבטיח שמירה על גושי התנחלויות, שלושת היישובים של צפון הרצועה לא היו צריכים להיעקר. זו הרי הדוגמה הקלאסית לשתי הנוסחאות: לא יישובים מבודדים אלא גוש, לא באזור של אוכלוסיה ערבית צפופה, לא יוצרים חיכוך, ולא יושבים בעומק השטח. תיקון גבול של שניים וחצי קילומטר. הישובים האלה היו, היום זה ברור יותר מתמיד, השכפ"צ של אשקלון. ואף אחד מכל היפים והאמיצים שמאיישים היום את שורות קדימה, מציפי ליבני ועד אחרון החיים רמונים, לא התקומם ולא שאל: למה לעזאזל? למה? עם כל הכבוד אדוני ראש הממשלה, הנימוק "כך החלטתי וכך יהיה", איננו נימוק מספיק.

בא מהמאדים

ראש השב"כ דאז, אבי דיכטר, חשב שמבחינה ביטחונית זו טעות חמורה. הוא אמר שהעקירה החד צדדית תגביר את הטרור, תעודד את החמאס ותחליש את הרשות הפלשתינית. הוא התפטר מתפקידו בטרם עת, ונשלח ללימודים בארצות הברית. נראה שהוא למד היטב. השבוע חזר משם אבי דיכטר הפוליטיקאי, ובצל הקסאמים והקטיושות, ועל רקע השתלטות החמאס על רוב מוקדי הכוח בחברה הפלשתינית, הוא אמר שההתנתקות שיפרה את מצב הביטחון של ישראל. בכל הרצינות, זה מה שהוא אמר, כאילו לא מאמריקה הוא בא אלא מהמאדים. עשרות עיתונאים שמעו אותו מדבר ואף אחד אפילו לא חייך, ולא שאל איך זה מסתדר עם העובדות. האיש הרי בא לתת ולא לקחת, למה להביך אותו בשאלות?

דיכטר לא היה היחיד שצפה מראש את כל מה שמתרחש עכשיו. הוא רק משך תשומת לב, כי חשיבה בשכל עצמאי בתוך תוכו של הממסד, הייתה דבר נדיר תחת שלטונו של מר כך-החלטתי-וכך-יהיה. אבל מחוץ לממסד, האיש ברחוב הבין את זה בקלות, באינטואיציה פשוטה. במיוחד התבטאו אנשי הנגב, תושבי נתיב העשרה ואנשי שדרות. הם שאלו כל פוליטיקאי שבא לבקר אצלם. את מופז, את אולמרט ואת גדעון עזרא, מה אתם מתכוונים לעשות אחרי ההתנתקות כדי שלא יירדו לנו קסאמים על הראש?

מבטיחי האוהו

ראשית, חכמי שרון אמרו להם שאחרי ההתנתקות תרד המוטיבציה שלהם לעשות פיגועים. המתנחלים, שהם מקור החיכוך העיקרי, כבר לא יהיו שם. הפלשתינים יהיו עסוקים בהקמת המדינה שלהם, העולם יחייך אלינו והגדר? היא נפלאה הגדר. אבל אם בכל זאת חס וחלילה, שאל האיש הקטן את החכמים, מה תעשו? אוהו. אם הם יעזו לנצל את ההתנתקות להגברת הטרור ולירי קסאמים, אוהו, איך שאנחנו נגיב בעוצמה. אז נוכל לפעול בידיים לא קשורות, ומשגרי הקסאמים יבינו את הרמז מיד.

ועכשיו הנה זה בא. האיש הקטן בשדרות ובנתיב העשרה, והשבוע גם בקרית שמונה, מגלה שהוא צדק וחכמי שרון טעו. הקסאמים אכן נופלים לו על הראש, ושום אוהו לא מתרחש. משגרי הקסאמים רק למדו איך להגדיל את הטווח, המוטיבציה של המשגרים והטרוריסטים עולה מהצלחה להצלחה, הידיים קשורות, העולם לא מחייך אלינו, המצב הביטחוני בקרשים, וכל מבטיחי האוהו פתאום אומרים שמעולם לא הבטיחו. לא, לא אמרנו שאחרי ההתנתקות המצב הביטחוני ישתפר, איש לא טען את זה. התמונה מורכבת ולא שחור לבן, ולא על כל דבר צריך להגיב בכוח, וצריך להתחשב באמריקאים.

אז למה לעזאזל עשיתם את זה?