לקרוא בין השורות

בטרם "חציתי את הקווים" והתחלתי את פעילותי בכנסת, עסקתי בחינוך למעלה משלושה עשורים. מקצוע האנגלית, אותו לימדתי, ידוע כמקצוע קשה להוראה ותלמידים רבים מתקשים להתמודד עם השפה החדשה והשונה.

גילה פינקלשטיין , ט' בטבת תשס"ו

גילה פינקלשטיין
גילה פינקלשטיין
ערוץ 7
מאחורי הקלעים של "חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה".

בטרם "חציתי את הקווים" והתחלתי את פעילותי בכנסת, עסקתי בחינוך למעלה משלושה עשורים. מקצוע האנגלית, אותו לימדתי, ידוע כמקצוע קשה להוראה ותלמידים רבים מתקשים להתמודד עם השפה החדשה והשונה. מערכת החינוך תלתה את הסיבות לכך בקושי נקודתי של התלמידים, או בכשל בתוכניות ללימודי האנגלית בבית הספר היסודי, ששונו ושופרו מדי שנה.

חברי להוראה ואנוכי חשנו כי הסיבה לקשיים של התלמידים איננה נעוצה בכך. השערתנו התחזקה יותר כשנוכחנו לדעת כי הבעיה אינה ייחודית רק ללימודי האנגלית, אלא נוגעת כמעט לכל מקצועות הלימוד בבית הספר. מורים רבים דיווחו על תלמידים המשתתפים בשיעור, מצביעים ועונים נכונה על כל שאלה הנשאלת בכיתה, אך תוצאות המבחנים שלהם מתמיהות. המורים המודאגים זימנו את התלמידים לשיחות, לבירור פשר הכישלון וגילו כי התלמיד יודע את כל התשובות לשאלות, אך הוא פשוט לא הצליח לקרוא אותן.

בישראל של שנות השבעים והשמונים לא שמעו על "דיסלקציה" או "דיס-קלקולציה". פעמים רבות ייחסה החברה הישראלית את אי הצלחתם של התלמידים לטיפשות ואף לבעיות נפשיות, אך מורים רבים, וביניהם אני, הבנו כי הקושי היחיד העומד בפני תלמידים אלו הוא טכני ולא שכלי.

במהלך השנים, התרחבה המודעות החברתית ללקויות הלמידה וגופים שונים הציעו לציבור דרכי אבחון ולימוד מתאימות, אך בפועל, רק מעטים היו יכולים לעמוד בעלויות הכספיות הכרוכות בכך. וכך נוצר מצב מקומם בו ילדי העשירים זכו לאבחון ולהקלות מתאימות, כגון: הארכות זמן ובחינות בעל-פה, בעוד ילדי השכונות העניות כלל לא הוכרו כלקויי למידה והמשיכו להיכשל בלימודיהם חרף מאמציהם ויכולותיהם. הפערים צרמו, התלמידים סבלו ומורים רבים עמדו חסרי אונים מול העוול המשווע.

אני לא יכולתי להבליג. לנגד עיני ראיתי את המאמץ היורד לטמיון, את תקוות ההורים התלויות בתלמידים המתקשים ואת תחושות האכזבה והכישלון הניבטות מפניהם של הילדים. אני מודה ומתוודה כי לעיתים "חטאתי" ואפשרתי לתלמיד מתקשה להמשיך ולענות על המבחן בחדרי, גם לאחר תום הבחינה. לעיתים סייעתי לו לקרוא את השאלה והקשבתי לתשובתו בעל-פה. אינני מתביישת בכך. וכשם שבספרי ההיסטוריה, פעולות מחתרתיות הופכות למיתוס לגיטימי, זה המקרה גם בענייננו. כיום, תלמידים רבים זוכים להתאמות מעין אלו: בזכות ולא בהיחבא. בתמיכה מלאה ולא בתחושת כישלון. אך הבעיה טרם באה על פתרונה הראוי.

תחושת העוול הנורא נחרטה בזיכרוני וגמרתי אומר בליבי לתקן את המחדל. כשנבחרתי לכנסת לפני שלוש שנים, חשתי כי זו ההזדמנות לשנות. זהו הפתח לחילוצם של ילדי השכונות מהעוני ומהאבטלה שנכפו עליהם רק בגלל שלא היו יכולים לרכוש השכלה.

תחושת השליחות דחפה אותי להקמתה של ועדה מיוחדת שתטפל בנושא: ועדת-משנה ללקויות למידה של ועדת החינוך של הכנסת. חשתי כי רק על ידי העלאת הנושא על סדר היום בצורה מכוונת ואינטנסיבית אוכל לגרום לשינוי משמעותי. ככל חבר כנסת חדש, "חרב התקציבים" נחה על צווארי והפרידה ביני לבין העשייה החברתית המתבקשת. הבנתי שכדי להניע את המהפכה יש להתחיל בצעד קטן ולאחריו כבר תיפתח הדלת לשינויים נוספים.

החלטתי להתמקד דווקא בהשכלה העל-תיכונית, שכן שלב זה הוא המשפיע ביותר על מעמדו החברתי והכלכלי של האדם. ההשכלה העל תיכונית היא השלב האחרון בו עדיין ניתן לעזור לתלמיד לקוי הלמידה כדי שישתלב בחיי החברה בעתיד. אם לא נעניק לו עזרה בשלב זה של חייו כבר לא יהיה שלב אחר בו יתאפשר לנו לסייע לו לרכוש השכלה ולמצות את יכולתו. השכלה היא תנאי לצמיחה אישית ולתעסוקה, ורק אלו יכולים לשבור את פער המעמדות ומעגל האבטלה שרבים מלקויי הלמידה נידונו אליו כבר בילדותם.

חודשים ארוכים עבדתי על הצעת חוק שתקל על לקויי הלמידה להשתלב במוסדות על-תיכוניים (טכנאים, הנדסאים, מכללות להוראה, מכינות קדם אקדמיות, מכללות ואוניברסיטאות). הקשיים התקציביים והתנגדות הממשלה תקעו מקלות בגלגלי המהפך. וכך, רק ביומה האחרון של הכנסת ה-16, הצלחתי להניע את הגלגל. לאחר משא ומתן קשה עם יו"ר הכנסת, שסירב תחילה להעלות להצבעה הצעת חוק "תקציבי" האמור להקל על לקויי הלמידה. לאחר "מבצע גיוס" חתימותיהם של 61 ח"כים ותמיכתם האישית של 55 מהם בשלב ההצבעה השמית, הצלחתי להעביר בקריאה ראשונה חוק מהפכני, הראשון בספר החוקים של מדינת ישראל המתייחס ללקויי הלמידה, ומחייב את המוסדות העל-תיכוניים לערוך התאמות ללקויי למידה בתנאי הקבלה ובתוכניות הלימודים.

יש להדגיש כי אין הכוונה להקלות, אלא להתאמות טכניות בלבד, כגון: מערכת לאומית אחידה לאבחון לקויות למידה, הקלטות קוליות של מאמרים שחובה לקוראם, הארכות זמן בבחינות ועוד. בפני החוק ניצבת עדיין דרך ארוכה של קריאה שנייה ושלישית, אך בתקווה שאמשיך בתפקידי גם בכנסת הבאה אוכל להבטיח את יישומו.

ההישג, משמעותי ביותר. הארגונים התומכים בלקויי הלמידה חגגו את החוק המיוחל, ולקויי למידה רבים התמלאו תקווה חדשה לעתיד טוב יותר. זה שבוע שהטלפונים והפקס שלי לא נחים לרגע מפניות תודה נרגשות של אנשים שאינני מכירה. לפני יומיים התקשר אלי תלמיד שלי, בתחילת שנות ה-20 לחייו, והודה לי על החוק שהעברתי. "את זוכרת אותי?" שאל בהיסוס, "זה יהודה". "יודהל'ה!!! בוודאי שאני זוכרת!" השבתי בהתלהבות. "את זוכרת שבסיום כל בחינה שלחת אותי בשקט בשקט להמשיך ולהשלים אותה בחדרך? את זוכרת שסגרתי את הדלת כדי שחברי לא יראו אותי נאבק בבחינה? בזכותך אני כבר לא צריך להסתתר".



כותבת המאמר היא יו"ר השדולה למען הילד.