לא התפללתי למענו

אילו היה שרון נופל למשכב לפני שנה, הייתי אולי יורד לבית הכנסת הגדול של נווה דקלים כדי להתפלל למענו. אני חושב שגם בבית הכנסת היפה והמושקע של גני טל, היו החקלאים מתכנסים לקרוא תהילים.

תגיות: גוש קטיף
אורי אליצור , ט"ו בטבת תשס"ו

אילו היה שרון נופל למשכב לפני שנה, הייתי אולי יורד לבית הכנסת הגדול של נווה דקלים כדי להתפלל למענו. אני חושב שגם בבית הכנסת היפה והמושקע של גני טל, היו החקלאים מתכנסים לקרוא תהילים. הייתי מצטרף גם לתפילתם, ולעת ערב הייתי הולך לבית המדרש החם והצנוע של עצמונה, ושר עם החברים "תפילה לעני כי יעטוף" למען החלמתו של ראש הממשלה.

אלא שכידוע נבצר ממני לעשות את כל זה, שכן בתוקף נסיבות היסטוריות מצערות, כל בתי הכנסת הללו חרבו ונשרפו בקיץ האחרון. אומנם יכולתי להתפלל למען שרון בבית הכנסת הקבוע שלי, אבל כותלי בית הכנסת מזמזמים לי, שאם שרון יבריא וישוב להנהיג את המדינה, בכוונתו להרוס גם את בית הכנסת הזה. לכן, יסלחו לי בני משפחת שרון היקרים, אבל לא יכולתי להיענות לבקשתם ולהתפלל למענו. אין לי איפה.

אין ספק שאריאל שרון הטביע את עקבות רגליו, לטוב ולרע, בצמתים חשובים של תולדות מדינת ישראל. אבל ההיסטוריה תזכור לו את גוש קטיף, ותשכח את כל היתר. לא צריך לחכות מאתיים שנה כדי להיווכח בזה, זה קורה כבר היום. אריה גולן אמר באחד הבקרים, במין גולמנות שמאלנית אופיינית, שלפני עשרים שנה שרון היה שנוי במחלוקת, והיום הוא קונצנזוס. כלומר שנוי במחלוקת הוא מי שמעורר את חמת השמאל, מי שמעורר את חמת הימין הוא קונצנזוס. מילא, שיהיה. בין כך ובין כך, מעריציו החדשים של שרון כבר שכחו שלא מזמן היו גדולי שונאיו, ומתנגדיו החדשים כבר שכחו שלא מזמן היו גדולי מעריציו. בעתיד היותר רחוק בוודאי שהוא ייזכר בעיקר כמחריב הגדול.

הספינרים

בעוד מאתיים שנה, אף אחד לא יבין את ההבדל בין הצד הזה או הצד ההוא של הקו הירוק. הסיפור בגדול יהיה, שהיהודים התחילו לחזור למולדתם ולהקים בה יישובים, וכעבור כמאה שנה, בא שרון והתחיל להרוס אותם. המורה להיסטוריה ינסה אולי להסביר שאת היישובים בעמק יזרעאל הקימו אנשי הזרם השפוי ואילו את היישובים בחבל קטיף הקימו אנשי הזרם הדתי, ולכן צריך היה להחריב אותם. אבל הוא בעצמו, המורה, לא ממש יבין את ההיגיון שבדבר, והתלמידים ירגישו בזה.

הספינרים הציניים, הנקראים יועצי שרון או צוות החווה, ממשיכים לרחף באוויר חיינו כמו החיוך של החתול מארץ הפלאות, גם בשעה ששרון עצמו שרוי בתרדמת עמוקה. "זה לא הזמן לפוליטיקה", הם אומרים בפרצוף כבד ראש ומתחסד, ויורים פוליטיקה לכל הכיוונים. ליאור חורב צוטט בעיתון אומר: אם שרון ימות אנחנו נאשים את ביבי.

שרון נשאר בחיים, אבל הם לא מתאפקים. יורים בליכוד ("בליכוד מודאגים מאפשרות של רשימה ימנית קיצונית"), יורים בשמעון פרס ("ביקורת קשה על פרס מקיר לקיר"), שולחים את רוני בר און, דווקא הוא, למחזר את כל העלילות המרושעות נגד נתניהו מהימים הכי רעים של השמאל המכוער, ושיא הציניות המתחסדת: מאשימים את לימור ליבנת בכמעט רצח. איך היא העזה להשמיע ביקורת על שרון כשהוא במצב כל כך פגיע. פגיע? הרי אתם הייתם אלה, שמכרו לנו את הספין של שרון הבריא כמו שור, מתלוצץ עם רופאיו, ושב לעבודה מלאה יום אחרי השבץ הראשון.

כן, ראש הממשלה

והבעיה, מקצוענים קרים יקרים, שלא רק לנו מכרתם את הבלוף, את שרון עצמו משכתם לתוך מופע הזיקוקין שלכם. היום, בחוכמה שלאחר מעשה, אנחנו מסתכלים בכמה צילומים נדירים של שרון מהימים שבין אשפוז לאשפוז, ורואים איש מבוגר וחולה, פניו אפורות, חיוכו כבוי והבעתו מאומצת. לנו זאת חוכמה שלאחר מעשה, אבל אתם ראיתם אותו בזמן אמת, ולא בתמונות אלא בחיים.

שבועיים שלושה של מנוחה לא תאמו את הקו האסטרטגי שקבעתם. נכון? זה היה עלול לפגוע במומנטום של "קדימה". אז המצאתם עוד סיפור בשרשרת הסיפורים שאתם מוכרים כבר חודשים בהצלחה כל כך מרשימה לעדר צייתני של עיתונאים: שרון בריא לחלוטין. משקלו 110 קילו, הוא יעשה קצת דיאטה ויהיה בסדר. כן ראש הממשלה, תחייך עכשיו למצלמה ותעשה קולות של בריא. מדינה שלמה התמכרה למופע של טרומן שאתם מפיקים, רק שכחתם שהפיזיולוגיה והביולוגיה לא מתרשמות מספינים. עכשיו אתם מאשימים את לימור ליבנת על שהיא האמינה לכם. שיא של ציניות חסרת מעצורים.

האמת? אתם מתאימים לאהוד אולמרט, והוא ראוי לכם.