חזרה אל עצמנו

רבים משורשי האנטישמיות המודרנית והפוסט-מודרנית מקורם, כידוע, בנצרות, אף-על-פי שניסיון המאה ה-20 הוכיח כי הנוצרים בימי הביניים לא היו אנטישמיים יותר מאשר אנטישמים-חילונים בעידן "הנאור" הנוכחי.

ד"ר רעיה אפשטיין , כ"ב בטבת תשס"ו

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
"ידעתי שיש כאן התנגשות מלכויות. ידעתי איזו מלכות אני מייצג. כי הם התריסו נגד השליט מתוך נאמנות למלך מלכי המלכים" ("היהודי החדש" מאת ארי שביט, "הארץ", 09.09.2005).

רבים משורשי האנטישמיות המודרנית והפוסט-מודרנית מקורם, כידוע, בנצרות, אף-על-פי שניסיון המאה ה-20 הוכיח כי הנוצרים בימי הביניים לא היו אנטישמיים יותר מאשר אנטישמים-חילונים בעידן "הנאור" הנוכחי. מאידך גיסא, היו וישנם נוצרים אשר התנגדו לאנטישמיות באומץ וביושר, שלא רבים מן היהודים ידעו ויודעים לבטא. אחד ממתנגדים אלה הוא הוגה-דעות רוסי חשוב, סרגיי בולגקוב, שהיגר בשנת 1923 מרוסיה הבולשביקית לצרפת. (בולגקוב כיהן משך כעשרים שנה כפרופסור לתיאולוגיה וכדקאן המכון הנוצרי-הפרבוסלבי הרוסי, ונפטר ב-1944 בפריס).

מהותה של האנטישמיות הנאצית

בשל הביקורת החריפה שמתח בולגקוב על היהודים שהשתתפו במהפכה הבולשביקית, היו שראו בו אנטישמי. אך אין טעות גדולה מזו. בולגקוב ראה בעם היהודי עם סגולה המהווה את ציר ההיסטוריה הכלל-אנושית, והקדיש את שנות חייו האחרונות לניתוח מהותו של הנאציזם הגרמני (בולגקוב סרגיי. "גזענות ונצרות", מתוך: "הנצרות והשאלה היהודית").

את מהותו של הנאציזם ראה באנטישמיות "האנתולוגית" ו"המטאפיזית", כלשונו, אשר לדעתו שונה בתכלית מן האנטישמיות "השגרתית". האנטישמיות הגרמנית, טען, מבטאת את קנאת הנאצים ביהודים כעם סגולה, כעם הנבחר על-ידי האלוקים, כעם פרטיקולרי (ייחודי) בעל ייעוד עולמי-אוניברסלי. מתוך קנאתם בנו הנאצים תפישת בחירה אלטרנטיבית המושתתת על יסוד חומרי, פגאני-גזעני, לעומת הבסיס הרוחני-מטאפיזי והמקור הטרנסצנדנטי של בחירת עם ישראל. התפישה הגרמנית של עם נבחר על יסוד גזעני-פגאני נועדה, לטענת בולגקוב, לשלול את עם ישראל הן כישות קיומית והן כישות מטאפיזית-רוחנית. באנטישמיות הנאצית ראה בולגקוב מרד טוטלי נגד האלוקים.

פרשנותו של בולגקוב לתופעת הקנאה המטאפיזית, האנתולוגית והקיומית של הנאציונל-סוציאליזם הגרמני ב"אתה בחרתנו" היהודי, תקפה, לדעתנו, גם לגבי הנאציונאל-איסלאמיסטים של ימינו. היא באה לידי ביטוי בטענה לזכותם ההיסטורית על ארץ הקודש במקום היהודים, בטענה לזכותם ההיסטורית והדתית על ירושלים במקום היהודים, בטענה לזכותם הדתית על הר-הבית במקום היהודים. היא באה לידי ביטוי בבניית המיתוסים הלאומיים והדתיים החדשים, שמטרתם הברורה היא למחוק כליל את הנוכחות היהודית בארץ-ישראל, וכך למחוק כליל את עם ישראל בעולם כולו. שהרי הכחשת הזיקה ההיסטורית והמטאפיזית בין העם היהודי לבין ארצו באמצעות מיתוס ה"כיבוש", ובמיוחד אם היא תבוצע ותיושם על-ידי מדינת ישראל עצמה, נציגת העם היהודי בימינו. משמעותה היחידה האפשרית היא מחיקת היהודים עצמם: לא רק במובן קיומם כאומה היסטורית, אלא בעיקר במובן מהותם המטאפיזית ככנסת ישראל.

זוהי המטרה המרכזית של אויבי ישראל בימינו: רצח רוחני של העם היהודי, שנראה בעיניהם חשוב יותר מאשר רצח פיסי.

הסוד והמקור של הבולשביזם היהודי

סרגיי בולגקוב יצר הקבלה די מחרידה בין "הלאומנות הגזענית הבהמית" של הנאצים-האנטישמיים, לבין האכזריות האנטי-דתית של הקומיסרים היהודים בעת המהפכה הרוסית. הוא הסביר את הקנאות והמיליטנטיות של חוגים אלה, בכך שאמונת אבותיהם נמחקה מתודעתם תחת השפעת הסוציאליזם וההומניזם הרדיקלי. אך היות וכל אדם יהודי הוא בעל נפש דתית במהותו, טען בולגקוב, הרי גם הפעילות האכזרית של המהפכנים היהודים היא ביטוי דתיותם. אלא שזוהי דתיות מהופכת, נגד הדת היהודית המקורית. כאן היא מתבטאת במלחמתם הקנאית של הדתיים המהופכים האלה נגד כל דת שהיא, ונגד היהדות והאלוקים במיוחד.

בולגקוב מרחיק לכת ומדבר על החטא הנורא של המהפכנים היהודים נגד העם הרוסי, אף כי חטא זה היה משותף כדבריו למהפכנים היהודים והמהפכנים הרוסים גם יחד. חטא זה בא לידי ביטוי בחילול קודשי הדת הנוצרית, בגסות אנטי-דתית שיטתית, שמטרתה "להשפיל את המאמינים ולהתיישב במקדש במקום האלוקים", בכפייה האנטי-דתית "שבה נתגלתה קנאות דתית בעלת עוצמה שלא הייתה ידועה עד כה בהיסטוריה".

אך החטא הנורא מכל, טוען בולגקוב, הוא חטאם של המהפכנים היהודים נגד עצמם כבני העם היהודי ו"נגד ישראל הקדושה, העם שנבחר על-ידי האלוקים". זהו סוג של "פוגרום יהודי" שעשו קומיסרים יהודים בראש ובראשונה נגד עמם, זוהי "פגיעה נוראה שהם פגעו ביהדות, פגיעה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה", זוהי "ההתאבדות ההיסטורית של היהדות, אלא שהיא מיוחסת רק לאותו חלק של עם ישראל אשר בגד בייעודו".

על-פי טיעוניו של בולגקוב, כל זה בא על העם היהודי מכיוון ש"בעמקים המיסטיים של עם ישראל אין מקום לאדישות דתית ולריקנות רוחנית, על-כן לעולם מתרחש המאבק בנפשו". מאבק שמקבל לעיתים את צורת מלחמת היהודים המנותקים מדתם, נגד עמם הם.

"לא ניתן לדמיין יהודי בלא אלוקים"

המעניין הוא כי אצל בולגקוב נוכל למצוא גם התייחסות ישירה לציונות, אשר נראית רלבנטית למדי למצב הנוכחי בימינו. מדובר בחיבורו "ציון", שפורסם במרץ 1915, בו נאמר: "האפשרות שאומות העולם יתנו ליהודים להקים את המרכז הלאומי היציב בפלשתינה ולפתח בו חיים לאומיים מלאים, אינה צריכה להיתפס כאמצעי למציאת הפתרון הכללי ל"שאלה היהודית" בחיים הפנימיים של מדינות אירופה... במוקדם או במאוחר יהודים יגיעו לצורך לפתור בעיה הרבה יותר חשובה ומהותית ממה שנקרא כיום "שאלת היהודים" – היא בעיית מהותם הרוחנית. את הבעיה הזאת לא ניתן לפתור ללא מרכז לאומי, והמרכז הקדוש היחידי והבלעדי של היהדות היא פלשתינה, ארץ שניתנה ליהודים על-ידי האלוקים... קיומו של מרכז כזה יעזור ליהודים לעשות את החשבון-נפש הנדרש, לסיים בניצחון את המאבק הרוחני שלעולם התנהל בנפשו של עם ישראל. הקושי הגדול ביותר של הציונות כעת הינו בכך שהיא אינה מסוגלת להחזיר את אמונת האבות ההולכת ונעלמת, ולכן היא נאלצת להישען על העיקרון הלאומי-אתני בלבד. אולם על עיקרון כזה לא יכולה להתבסס כל אומה גדולה באמת, ועל אחת כמה וכמה האומה היהודית. שכן צדק דוסטוייבסקי כשכתב: "לא ניתן אפילו לדמיין את היהודי בלא אלוקים".

המלך הוא ה'

בולגקוב הנוצרי, אשר הבחין באופייה הדתי המהופך של תורת הבולשביקים, לא תאר לעצמו כי כעבור שנתיים בלבד מכתיבת שורותיו המצוטטות לעיל, ב-1917 , שנת המהפכה הסוציאליסטית האלימה ברוסיה, יהיו בישוב היהודי בפלשתינה כאלה שיכריזו כי "הגאולה הלאומית היא אתחלתא דגאולה סוציאלית" (רחל ינאית, אחת ממנהיגות תנועת "השומר" שחבריה היו מזוהים ברובם עם "אגודת פועלי ציון", בספר: "מן העמל אל העבודה", ילקוט האחדות, ת"א תשכ"ב, ע' 560). הוא לא ידע כי כמו הסוציאליסטים ברוסיה הסובייטית, כך גם הסוציאליסטים בארץ-ישראל, ישימו להם למטרה לבנות את העם החדש, ששוב לא יהיה חוליה בשרשרת הדורות ההיסטורית.

בשנת 1915 בולגקוב לא ידע כי בברית-המועצות יהיה שמו של היצור המלאכותי הזה "העם החדש הסובייטי", ואילו בארץ-ישראל הוא יקבל את הכינוי "היהודים החדשים". הוא לא ידע כי הביטוי "אתחלתא דגאולה" יבטא בפי התומכים בגישה זו את שאיפתם המשיחית המרכסיסטית להקמת מדינה, שלא יהיה אלא שלב מוקדם לקראת התכלית האוניברסלית הגדולה של בניית העולם החדש הכלל-עולמי, בו לא תהיה עוד הפרדה בין עמים ואומות, גזעים ודתות.

את הביטוי הזה, "אתחלתא דגאולה", פירש ציבור דתי שהצטרף למפעל הציוני הסוציאליסטי כהבטחה התורנית-אלוקית לגאולת עם ישראל המקורי. הציונים הדתיים הציגו את המדינה שקמה בשנת 1948 בתור אתחלתא דגאולה סוציאליסטית כישות שהיא קדושה ביהדות, כ"ראשית צמיחת גאולתנו" במובנה היהודי-תורני של הגאולה. רק טבעי הוא כי בהתאם לכך יוצגו כקדושים אף מוסדותיה, זרועותיה ושלטונותיה של המדינה החילונית הזאת.

בולגקוב, בעת כתיבת חיבורו "ציון", לא ידע כי בשלב מסוים ישתלטו על המדינה שתוקם בפלשתינה ממשיכי הקומיסרים היהודים הבולשביקים, שיעמידו להם למטרה לטהרה מדתיות יהודית ונציגיה, הנאמנים לארץ הקודש. הוא לא ידע כי תפישת המדינה בהשקפת עולמם של קורבנות הרדיפות כישות מקודשת, תמנע מהם כל אפשרות להתמודד עם המצב המחריד הזה. הוא לא ידע שהבולשביקים במדים שחורים יחליטו להעמיד את היהודים בארץ לפני בחירה סופית בין המדינה לבין האלוקים.

אולם אנו כבר יודעים. ועל כן דומה כי פשוט לא נותר לנו, אלא לומר בקול רם וצלול לממשיכי הקומיסרים, לעולם ולעצמנו: אין לנו מלך, אלא רק הקדוש ברוך הוא.