דיל כשר

רק קדימה, ש"ס ואגודת ישראל עוד לא בחרו את המועמדים שלהם לכנסת הבאה. מפלגות המרן והרבנן למיניהן יעדיפו לדחות את הבעיה עד לרגע האחרון. למה להם ממורמרים עכשיו?

אורי אליצור , כ"ג בטבת תשס"ו

רק קדימה, ש"ס ואגודת ישראל עוד לא בחרו את המועמדים שלהם לכנסת הבאה. מפלגות המרן והרבנן למיניהן יעדיפו לדחות את הבעיה עד לרגע האחרון. למה להם ממורמרים עכשיו?

אבל מפלגות הדמוקרטיה לא היו יכולים עוד לחכות ועשו את זה השבוע. וכרגיל, כל הפרשנים והכתבים מדווחים על דילים ורשימות מומלצים, וכל המנהיגים מכחישים בתוקף. אלה כללי הטקס המסורתיים, ומי אנחנו שנשבור אותם. אבל לגופו של עניין, מעבר לפולקלור ולכותרות, אין רע בדילים ואין שום דבר לא בסדר ברשימות מומלצים. הרי כל האנשים האלה מתמודדים על הזכות להיכלל ברשימה לכנסת, ומהי הרשימה לכנסת אם לא דיל אחד ענק או אם תרצו רשימת חיסול? חבר המרכז או המתפקד בפריימריס יכול לבחור אם הוא מציית לדיל או מצביע כראות עיניו. לנו האזרחים המצביעים לכנסת אין בכלל אופציה אחרת מלבד לבחור בין רשימות מומלצים שונות, וזה בסדר גמור.

אם אנשים בעלי השקפות דומות מתאגדים יחד מרצונם החופשי, ומסכמים ביניהם עיסקה של תמוך בי ואתמוך בך, זאת דמוקרטיה במיטבה, וכך גם אם מנהיג של מפלגה ממליץ על רשימת האנשים הראויים בעיניו. אלא מה? כמו שיפה מאוד לאכול ולשתות אבל לא יפה להיות זולל וסובא, כך גם כאן צריך חוש מידה ויושר פנימי, וריסון עצמי. שהמלצה תהיה לא יותר מאשר המלצה. שהדיל יהיה רק תוספת ואילו המנה העיקרית היא אישיותו של המועמד והשקפת עולמו, שלא יתפתח משטר של קבלני קולות ציניים, שאין להם שום עניין בהשקפות וכישורים, אלא רק במסחר של אינטרסים. בקיצור, תתארגנו תפיצו רשימות תכרתו בריתות ותרקמו דילים. הכל כשר, אפילו רצוי. רק תשמרו על חוש מידה ועל הבחנה בין עיקר לטפל.

חוש המידה

נראה שהרשימות שנבחרו בימים האחרונים במפלגות השונות (אלה שיש בהן מנגנון דמוקרטי כלשהו), עמדו במבחן הזה. דילים היו גם היו, אבל הם לא הקפיצו אף אחד הרחק מעבר למקום הסביר שלו. רשימות מומלצים הופצו, אבל הבוחרים ראו בהן לא יותר מאשר המלצה, שאולי ראוי להתחשב בה באופן חלקי בתוך מכלול שיקולים אחרים. המגה דיל של עמיר פרץ ופואד בן אליעזר, אולי הזיז את בן אליעזר עצמו שלב אחד במעלה הסולם, לא הרבה יותר. מקורבים מאוד לעמיר פרץ נשארו בחוץ לגמרי. בליכוד תמונה דומה. גם במפד"ל ובמר"צ. והתוצאה: רשימות מכובדות וראויות. אף אחד לא התנזר מדילים ורשימות, אבל אף אחד לא איבד חוש מידה.

הרי זה היה עיקר חטאו של מרכז הליכוד בקדנציה הקודמת, ימי שליטתו של עמרי שרון. איבדו שם חוש מידה. הפכו את הדיל לעיקר ואת המתמודד לטפל. קמו ראשי קבוצות מקצועיים שמוכרים את קולות קבוצתם למרבה במחיר. נוצרה דינאמיקה שבה חלק ניכר מאוד מן המצביעים בא לקלפי מחויב למשמעת קבוצתית כמו אוהד כדורגל. לא יסור ממנה ימין ושמאל, ייצמד לרשימה שנתנו לו ולא יפעיל בדל של שיקול דעת אישי. הקלקולים ניכרו בתוצאה. נכנסו לכנסת כמה טיפוסים שלא היו ראויים להיות שם, נוצרה אווירה של פחדים וסכינאות, התעורר חשש שגורמים עבריינים מנסים להגיע דרך שם לעמדות שלטוניות.

מה שבא לו

אבל הפתרון שנדרש בתוקף על ידי העיתונות ודעת הקהל, ואחר כך בוצע בידי שרון ואנשיו, הוא יותר מסוכן ויותר רע מהבעיה: לשפוך את התינוק עם המים. לא יהיו דילים ולא תהיה דמוקרטיה. הכל ביחד יישפך לבור אחד. אין צורך במרכז מפלגה, לא בפעילים, ולא בקלפיות. לא תהיה אפילו הוועדה המסדרת הזכורה לרע מימי מפא"י הישנים. יש מנהיג והוא יקבע מי ומי ברשימה. לא. הוא לא מחליט לבדו. הוא יתייעץ עם מי שבא לו, ואחר כך יחליט לפי מה שמתחשק לו אם הוא עושה או לא עושה את מה שיעץ לו זה שבא לו.

זה רע מאוד. זה יותר רע מכל קלקולי המרכז והפריימריס יחד. וזה אופייני לאופי הישראלי הזה, שגר בלוד או ברמת השרון או אולי בחוות השקמים. זה שלווה בשוק האפור, זה שבולע אנטיביוטיקה כשצריך וכשלא צריך, ובינתיים מחסן את החיידקים שאולי יהרגו אותו בעתיד, זה שנסוג ומתנתק כאילו אין מחר. כרגע זה טוב? אומר הישראלי, נלך על זה. אם יהיה רע נשב ונחשוב מה לעשות.

על מדינה שלמה אסור להמר כך.

עד השבוע שעבר עוד היה אפשר אולי להתווכח על זה. השבוע אתה רואה איך נתניהו הצליח די מהר לייצר במרכז הליכוד אווירה שונה מן הקצה אל הקצה, ללא סחר מכר, ללא דילים מלוכלכים, וללא רשימות חיסול אימתניות, והתוצאה בהתאם. דיל מלוכלך אחד היה, וגרם נזק לאנשים הכי טובים, אבל הוא נעשה ככל הנראה על ידי אנשי קדימה, שהושארו בליכוד כדי לפגוע בו מבפנים, מה שעושה אותו לעוד יותר מלוכלך.