תוכנית גמילה מאשליות

הסיגריה היא טבע שני אצל המעשנים. הם יודעים היטב מהו הנזק שגורם להם העישון. הם רואים את האזהרות הרבות, אך אינם מסוגלים להיגמל. הגרועים שבהם אף מלגלגים על המתריעים בפניהם.

עדי מינץ , כ"ד בטבת תשס"ו

בלי הורדת ידיים. עדי מינץ
בלי הורדת ידיים. עדי מינץ
פלאש 90
הסיגריה היא טבע שני אצל המעשנים. הם יודעים היטב מהו הנזק שגורם להם העישון. הם רואים את האזהרות הרבות, אך אינם מסוגלים להיגמל. הגרועים שבהם אף מלגלגים על המתריעים בפניהם.

לישראלים רבים ובהם גם קובעי המדיניות יש טבע דומה.

הם יודעים היטב, שלעולם הפלסטינים לא יילחמו בטרור עבורנו וממשיכים לדבר על תוכנית ז'נבה ותוכנית "מפת הדרכים". הם יודעים שהפלשתינים רואים בכל הסכם שייעשה עימם הסכם זמני ושלב בתוכנית הגדולה לחיסולה של המדינה היהודית.

הם יודעים היטב ש"תוכנית ההתנתקות" נתנה רוח גבית לטרור וגרמה לעלייה דרמטית של החאמס, אבל ממשיכים לדבר על תוכניות התנתקות נוספות, כאשר בתוך תוכם הם יודעים שימיטו אסון על ישראל. למרות זאת ממשיכה ישראל בדרך הנסיגה כאותו אדם שאין לו כוח נפשי להיגמל.

חייבים להציב בפני אזרחי ישראל וקובעי המדיניות תוכנית גמילה מאשליות, המהווה אלטרנטיבה מציאותית, מוסרית וצודקת שתביא בטווח הארוך: שלום, צדק וביטחון.

ישראל הצליחה להפחיד את עצמה בקמפיין אימים על השד הדמוגרפי, בטענה שביהודה ושומרון חיים שני מיליון עד שניים וחצי מיליון ערבים פלשתינים. זוהי הפרזה היסטרית, הנשענת על פרסומי תעמולה פלשתינים.

ע"פ נתוני המחקר הדמוגרפי שהוצג לאחרונה, ע"י קבוצת חוקרים ישראלים ואמריקנים, המספר האמיתי של תושבי יהודה ושומרון הערבים הוא 1.4 מיליון, ובבחירות לפרלמנט הנערכות עתה, מספר בעלי זכות הבחירה ביהודה, שומרון, עזה וירושלים הוא כ-1.3 מיליון, מתוכם כ-700 אלף בלבד ביהודה ושומרון. עם זאת, ביסוד כל התוכניות המדיניות המצויות על סדר היום הישראלי והבינלאומי, מונחת ההנחה כאילו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לספח ולו ישוב ערבי אחד, או אפילו תושב ערבי אחד.

הנחה זו מוליכה לפתרונות מגוחכים. הפיתולים ההזויים בתוואי גדר ההפרדה, הם רק אחד הסימפטומים לכך. צריך להתייחס לחשש הדמוגרפי בכובד ראש, אבל ללא היסטריה. ישראל, שבה חיים כבר כמעט שישה מיליון יהודים, יכולה להרשות לעצמה לספח גם כמה מאות אלפי פלשתינים בלי פגיעה גדולה באופייה היהודי. למעשה אין לה ברירה אחרת.

ישראל שהיא בעלת הזכות ההסטורית הריבונית היחידה בארץ ישראל חייבת גם לשמור על גבולות "ברי הגנה" שיגנו עליה מאיום המתפתח מהחזית המזרחית ומחזית הטרור.

בכנס הרצליה מוצגת היום תוכנית בשם "שלום בארץ", תוכנית הנותנת מענה אחר לבעיות שהוצגו.
השלב הראשון של התכנית דומה במהותו לשלב הראשון בתוכנית "מפת הדרכים" של הנשיא בוש:

א. הכרעת הטרור. כיוון שברור שהפלסטינים לא יילחמו לעולם בטרור, ישראל תעשה זאת תוך פירוק מנגנוני הביטחון הרבים ואיסוף כלי הנשק. אגב, פרנסתם של 60 אלף "שוטרים" מעיקה מאוד על כלכלת הפלסטינים. בשלב זה יבוצע מאמץ מקיף להפסקת ההסתה נגד היהודים וישראל במסגדים, בבתי הספר ובכלי התקשורת. יש חשיבות רבה לצריבה בתודעה של כל פלסטיני, שטרור יוביל להפסד מדיני נוסף.

ב. שלב ביניים ארוך טווח. בתחילתו תשלים ישראל את מפת הרצף התחבורתי המכונה במערכת הביטחון "הכל זורם", השלמת הרצף תפריד בין שתי הקהילות ותאפשר לכל אחת מהן לחיות חיי קהילה רציפים ובלתי מופרעים.

מפת הרצף בתחבורתי תיצור הפרדה בין האוכלוסייה הפלשתינית ובין האוכלוסיה הישראלית, כך שכל אחד משני הגושים יהנה מרצף המאפשר תנועה חופשית מלאה ממקום למקום. ללא מחסומים וללא חיכוכים מיותרים, באופן המאפשר ניהול משק וכלכלה וחיי קהילה נאותים.

בשלב זה מדינת ישראל תתחיל את ריבונותה על כ 60% משטחי יהודה ושומרון, הכוללים את כל אזורי ההתיישבות היהודית, ואת כל השטחים הנדרשים ל"גבולות ברי הגנה" (בקעת הירדן, מערב שומרון, בנימין, גוש עציון ודרום הר חברון.

ישראל תספח כ-300 אלף ערבים פלשתינים, תושבי הכפרים הקטנים המפוזרים באיזורים דלי האוכלוסיה ביהודה ושומרון ובסוף התהליך תושבים אלה יהיו אזרחי ישראל. תוספת זו תגדיל את שיעור הערבים בישראל מ-19.7% ל-23.5%. מדינת ישראל יכולה לעכל תוספת של כ4% (מתוך 7.3 מליון) בלבד ללא פגיעה דרסטית באופייה היהודי.

ג. פתרון קבע מרחבי, בו יידרשו לשאת בעול כל מדינות האזור, רצועת עזה המורחבת. ישראל תדרוש ממצרים, בכל פורום בינלאומי, לאפשר לרצועת עזה להתרחב מזרחה, תוך ויתור של מצרים על שטח שהוא מבחינתה זעיר ושולי.

האוכלוסייה ביהודה ושומרון תמצא את פתרונה בשלוש קטגוריות: תושבי הרצף הפלשתיני ביהודה ושומרון יהיו אזרחיה של רשות פלשתינית בעלת זיקה קונפדרטיבית לירדן. מעמדו של המנהל ברצועת עזה המורחבת, ייקבע במו"מ בין הפלשתינים והמצרים ויתר הפלשתינים יהיו אזרחי ישראל.

הפתרון המוצע נותן את התשובות היחידות האפשריות למצבה הקשה של ישראל:

בעיית הטרור: רק במלחמת הכרעה מתמשכת וללא נסיגות המלבות אותו.

בעיית הדמוגרפיה: סיפוח של 300 אלף ערבים לא ישנה את המאזן הדמוגרפי.

בעיית שליטה ללא זכויות אזרח: בסיום התהליך לכל הערבים יהיו זכויות מלאות.