סזון 1944- סזון 2006

עכשיו זה רשמי. לאחר דבריו של אולמרט בשבוע שעבר ודברי המפכ"ל קראדי שלשום, כבר אין ספק: "הסזון", עונת הציד נגד היהודים בארץ ישראל , גלויה לכל.

נדיה מטר , כ"ד בטבת תשס"ו

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
עכשיו זה רשמי. לאחר דבריו של אולמרט בשבוע שעבר ודברי המפכ"ל קראדי שלשום, כבר אין ספק: "הסזון", עונת הציד נגד היהודים בארץ ישראל , גלויה לכל. כפי שמזכיר לנו יהודה לפידות בספרו: "הסזון, ציד אחים". הכינוי "סזון", עונת ציד בצרפתית, ניתן ל"הגנה" כשהם ניסו בשנים 1944-1945 לחסל את ה"אצ"ל".

כדי לממש את מטרת הסזון, השתמשה ה"הגנה" כמעט בכל האמצעים שעמדו לרשותה ואשר כללו: חטיפות וחקירות ממושכות של חברי ותומכי אצ"ל, שלוו לעיתים בעינויים קשים, גירוש ממקומות עבודה ומבתי ספר, גירוש ממקום מגורים ועוד. אולם הצעד החמור ביותר, שעורר ויכוחים סוערים ביישוב היה הסגרת חשודים בהשתייכות לאצ"ל- לבולשת הבריטית.

רדיפת חברי ותומכי התנועה הרוויזיוניסטית, הגיעה לשיא קצת לאחר הקמת המדינה, כשבן גוריון הורה להטביע את אניית האלטלנה, ונתן פקודה לירות ביהודים שהיו עליה. 16 יהודים שהיו שם, ושחו לעבר חוף תל-אביב, נרצחו בדם קר, כשכל "פשעם" היה בזה שהשתייכו לתנועתו של מנחם בגין. בן גוריון נתן את הפקודה ויצחק רבין שמח לפקד על ביצוע הפקודה. הנשק בו השתמשו אנשי בן גוריון כדי לבצע רצח פוליטי מתועב זה, הוגדר על ידם כ"תותח הקדוש".

מאז ומתמיד ראה בן גוריון באצ"ל יריב פוליטי, שיש לחסלו לפני שישתלט על היישוב. בשיתוף פעולה עם הבריטים פתח במסע רדיפה נגד חברי ותומכי האצ"ל. הסיזון ופרשת האלטלנה שלאחריו השתיקו את הרוויזיוניסטיים לשנים רבות.

בימינו מהווה כל המחנה היהודי-לאומי, ובראשם ציבור מתיישבי יש"ע, איום על שלטון השמאל.

דמוגרפית, אין לשמאל דור המשך. הממוצע הוא: ילד אחד או שניים מקסימום. אותם ילדים מקבלים חינוך קלוקל, ללא יהדות וללא ציונות, ההופך אותם לגויים דוברי עברית בלי שורשים, בלי ידיעה מה זה להיות יהודי ובלי הבנה מה הם עושים כאן בארץ בכלל. לעומת זאת, הילדים הרבים (בלי עין הרע) של המחנה היהודי- דתי והמסורתי מקבלים חינוך לאהבת התורה, העם והארץ. ואו-טו-טו הם יהיו כאן, בעזרת ה', הרוב.

השמאל בפאניקה. הוא אומנם עדיין שולט בעמדות המפתח במדינה: תשקורת, פרקליטות, בג"ץ וכנסת, אך ימיו בשלטון ספורים. יש לו צורך לשתק את המחנה היהודי –לאומי, אחת ולתמיד. הזרמת מיליוני גויים מברית המועצות היווה ניסיון ראשון לבלימת המהפכה הדמוגרפית של המחנה היהודי. אך שומו שמיים, רוב יוצאי ברית המועצות, יהודים ולא יהודים- ביודעם מה זה בולשביזם ובהבינם אינסטינקטיבית מי הם הערבים ומה הם רוצים, הצביעו ימין. המזימה הראשונה לשמירה על שלטון שמאל לא עבד.

הסכמי אוסלו היוו ניסיון שני לדבר. כשאדריכלי אוסלו נתנו לערפאת וחבר מרצחיו ערי מקלט ביש"ע, נשק ותחמושת. תקוותם של פושעי אוסלו הייתה שחברי אש"פ וחמאס ישתמשו בנשק אך ורק נגד מתיישבי יש"ע, יהפכו את חייהם לגיהנום עלי אדמות וכך יאלצו היהודים לעזוב את יש"ע מרצונם החופשי חזרה לתוך קווי '67. בצורה כזאת קיווה שמעון פרס ושאר ממשיכי דרכו של בן גוריון לרסק את מתיישבי יש"ע ודרכם את כל המחנה היהודי.

פתרון זול וקל לבעיית יהודי יש"ע ותומכיהם. אך הדברים שוב השתבשו: אש"פ וחמאס לא יכלו להתאפק, ובמקום להישמע להמלצות אנשי השמאל הקיצוני בישראל ולרצוח רק יהודים מתוך יש"ע, הערבים הטיפשים האלו גם התחילו לפוצץ את עצמם בתוך ישראל הקטנה ולרצוח ישראלים. כך הערבים נתנו לכולם להבין שאין הם עושים הבדל בין "מתנחל" מתל-אביב ל"מתנחל" מעפרה. בנוסף, יהודי יש"ע לא נרתעו, ככל שעינו אותם, כן התרבו והתחזקו ביישוביהם ביש"ע. ושוב הגיע הימין לשלטון והפעם בהנהגת "גיבור מלחמות ישראל", אריאל שרון.

השמאל כבר לא יודע מה לעשות עם עצמו. הוא ממש יוצא מדעתו. השנים עוברות ואין הם מצליחים לנטרל את המחנה היהודי. ההיפך הוא הנכון. העם משוכנע יותר ויותר שמדיניות המחנה הלאומי היא הצודקת. זאת הסיבה שבחרו בשרון ולא במצנע. מה עושים? משתמשים באריאל שרון כדי לבצע את המשימה של ניטרול המחנה היהודי. מאיימים על שרון שאם הוא אינו מממש את מדיניות השמאל, בניו הולכים לכלא. אריאל שרון, אדם מושחת ואנוכי מיסודו, אינו מהסס לשתף איתם פעולה. בין לילה מתמזגים אנשים כגון: פרס, שרון, ביילין, אולמרט, לבני, מופז ועוד והופכים למפלצת חד ממדית החושבת רק על דבר אחד: "קדימה, בנחישות ובלי רגישות, לריסוק מהיר של המחנה היהודי המאיים על המשך שלטוננו". את זה כמובן הם עדיין לא מכריזים בפומבי.

הם מוכרים לציבור לוקשים כאילו ש"ההתנתקות חיונית לבלימת הבעיה הדמוגרפית הערבית". אך כל מי שמשתמש קצת בשכלו יודע שהאמת היא אחרת, ושיש כאן תוכנית נבזית לבלימת הבעיה הדמוגרפית היהודית.

ראשית, מחליטה מפלצת שרון-פרס לנתק את היהודים מהחמצן שלהם: יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. המשימה עוברת בקלות מבישה ובלתי נסבלת. הקורבן היהודי הממלכתי והתמים רוקד ומתחבק עם התליין. הצבע חוזר ללחיים של השמאל. הנה הנה המתנו סוף סוף את יריבנו המר, הם חושבים לעצמם. נצחנו אותו בנוק-אווט. עכשיו נוכל לנפנף אותו בקלות מכל יישובי יהודה ושומרון. נפזר אותו מובס ומוכה בישראל הקטנה. בלי עזרה, בלי תמיכה, בלי פיצויים ובלי אפשרות לקום מחדש. פתרון סופי לבעיית היהודים. עכשיו נוכל לחזור לקווי 49 ולהקים מדינה דו-לאומית. סוף סוף יאהבו אותנו אומות העולם. בלי יש"ע ובלי מחנה יהודי מעצבן.

אך מתברר ששמחת השמאל מוקדמת מדי. הקורבן היהודי עדיין נושם והנוער שלו אפילו בועט. בניסיון הריסת הבית בנווה דניאל ובחלוקת הצווים בחברון הוא לא מתנהג כמו בגוש קטיף. הוא לא רוקד ולא מתחבק, אלא מעז להרים ראש ולהכריז: "גירוש יהודים נוסף מארץ ישראל? לעולם לא עוד! הפעם לא ניתן לכם! התפקחנו. הבנו שאתם רוצים בחיסולנו כשלב ראשון לחיסולה של המדינה היהודית כולה. לא ולא! עד כאן!".

מפלצת שרון-פרס-אולמרט-לבני מאבדת את העשתונות. ככה אי אפשר להמשיך! איך מעיזים היהודים להמשיך ולדבוק בעקרונותיהם? איך הם עוד מעיזים לדבר על ארץ ישראל השלמה? עכשיו, מורידה חבורת אולמרט-לבני-מזוז-דסקין-חלוץ וקראדי את הכפפות ומכריזה כבל עולם: יהודי שאינו מוכן להתאבד בריקודים ובחיבוקים נרמוס אותו, נדרוס אותו, נרדוף אותו, נרסס אותו בגז מדמיע ובפלפל ואפילו נירה בו אם צריך.

למרות שבן גוריון כבר זמן רב רצה להפטר מהאצ"ל והלח"י, התירוץ הרשמי להתחלת הסזון נגד הרוויזיוניסטיים היה ההתנקשות בחייו של הלורד מוין בקהיר. מוין מונה על ידי הבריטים להיות שר התושב של ממשלת בריטניה במזרח התיכון וממקום מושבו בקהיר היה אחראי לביצועה של מדיניות "הספר הלבן". הלח"י, שראה בו את האחראי לגירושה של אוניית המעפילים, החליט להתנקש בחייו. אך כאמור, זה היה רק תירוץ לתחילת הסזון. אם לא הייתה התנקשות נגד מוין, בן גוריון היה מוצא תירוץ אחר.

כנ"ל אצלנו היום. התירוץ הרשמי של אולמרט להכרזת המלחמה הפומבית והגרנדיוזית נגד ציבור מתיישבי יש"ע הוא "אלימות פורעי החוק" בחברון. אך כל מי שעיניו בראשו מבין שזה רק תירוץ ויש לנו כאן, כאמור, המשך הסזון שהתחילה ב1944, רדיפה מאורגנת ובהמשכים של השמאל נגד המחנה הלאומי.

נאומו של אולמרט בשבוע שעבר בדבר דרישתו לטיפול תקיף נגד "פורעי חוק יהודים" החזיר אותנו 62 שנה אחורה, לשנת 1944, כשבכנס של ועידת "ההסתדרות", בן גוריון קרא לחיסולה של תנועת האצ"ל ונתן הוראות אופרטיביות לדבר.

ציטוט: "נתבענו על ידי המוסדות העליונים, ההנהלה הציונית והוועד הלאומי, להקיא אותם מתוכנו, ואני רוצה לתרגם תביעה זו לשפת המציאות והמעשה. אם בחור, חבר לכנופיות אלו או תומך בהן, עובד באיזה בית חרושת או במשרד, נתבעים הפועלים ועובדי המשרד האחרים לגרש אותו ולהרחיקו ממקום עבודתו.

ובכוונה בחרתי דוגמא קשה זאת. כל מי שקשור לכנופיות אלו וכל מי שתומך בהן, לאו דווקא אם הוא משתמש באקדח או משליך הפצצה, אלא כל מי שמפיץ את ספרותם ומדביק מודעות שלהם צריך להיות מורחק ממקום העבודה... הוא הדין אם הוא לומד בבית ספר- תיכוני או אחר. ולא רק אם הוא עצמו משתתף במעשי רצח ושוד, אלא גם אם הוא מביא את ספרותם הטמאה של הטרוריסטים לנערים, ומפיצה ביניהם. לא זו בלבד שצריכים לקחת ממנו את הכרוזים הטמאים ולשרוף אותם, אלא צריך לגרש אותו מבית הספר, שידע הוא, ידעו אחיו וידעו הוריו, שהציבור מתקומם נגד הפשעים האלה, המסכנים לא את היחיד בלבד, אלא את כלל האומה.

הדבר השני שנדרש מאתנו: לא לתת להם מקלט ומחסה. חייבים לומר לכל יהודי בארץ למנוע מחסה ומקלט מכל אנשי הכנופיה ומכל תומכיהם. אסור לתת מקלט לפושעים אלה המסכנים את עתידנו. והדבר השלישי: לא להיכנע לאיומיהם. עלינו ליצור משטר כזה ביישוב שלא יוכלו לאיים על שום איש. כל נער ונערה יקבלו הדרכה על ידי בתי הספר שהם לומדים בהם, שאם יבוא מהכנופיות לאביו ולאמו לדרוש כסף ימסור מיד את הדבר למקום המתאים, אם אין הוא יודע שום כתובת שילך למשטרה". סוף ציטוט מנאומו של בן גוריון.

....על עניין שיתוף הפעולה עם הבריטים, אמר בן גוריון: "במידה שהשלטון והמשטרה הבריטיים מעוניינים בביעור הטרור [ושלא יהיו כאן אי הבנות, בן גוריון אינו מדבר על הטרור הערבי, אלא מדבר על האצ"ל ככנופיית 'טרור' נ.מ.] – במידה זו אנו משתפים אתם פעולה. אני חוזר ואומר, שלנו יש אינטרס יותר גדול ויותר חיוני בביעור הטרור מאשר לממשלה האנגלית".

השוו את דבריו של בן גוריון עם דבריהם של אולמרט, ראש השב"כ יובל דיסקין , הרמטכ"ל דן חלוץ, בדיון המיוחד של הצמרת הביטחונית-משפטית לקראת הפינויים בחברון ,בעמונה ובשאר המאחזים. דיון בו אמרו ש"פורעי החוק היהודים" מאיימים על קיומה של המדינה, הכריזו שמדובר ב"עבריינות אידיאולוגית מסוכנת", קראו להחמיר בצעדי אכיפה נגד "פורעים" יהודים אלה, הודיעו שיגבירו את השימוש בצווים ומעצרים מנהליים ואמרו שיגבירו את כוח השיטור ביש"ע. לא כדי לעצור את הטרוריסטים הערבים הממשיכים לירות קסאמים על ישראל ולרצוח יהודים בדרכים, אלא כדי להכות, לרדוף ולדכא את היהודים. והוסיפו לכך את דברי קראדי בדבר האפשרות לירות על מתנחלים המפגינים למען שלמות הארץ. והנה לכם חזרה לתקופת הסזון של 1944.

המתקפה החזיתית הזאת על מתיישבי יש"ע מפחידה לכאורה. בכל מהדורת החדשות, בכל תוכנית רדיו ובעיתונות לא מפסיקים לתקוף ולהשחיר את פני היהודים, נאמני ארץ ישראל, בצורה שלא הייתה מביישת את הכותבים האנטישמים של ה"פרוטוקולים של זקני ציון". אפשר ממש להזדהות עם מה שכתב יעקב שביט בספרו "עונת הציד": "למעשה הפכה דעת הקהל המאורגנת את האצ"ל לקבוצה מבודדת, מוחרמת ונרדפת עד צוואר. האצ"ל תואר "כפאשיזם יהודי מטורף" המוביל להתאבדות של הישוב, ו"על כן הוא ראוי לעין תחת עין ושן תחת שן". כך מתייחסת היום, אליטת השמאל השלטת נגד כל נאמני ארץ ישראל.

ולכן חשוב, לאור הסזון המחודש, להזכיר לעצמנו ולנוער הנפלא שלנו, שכבר היו דברים מעולם ואין ממה לפחד. יש להזכיר לכולם שהסזון ב1944 בסופו של דבר,לא הצליח להם וגם הפעם לא ניתן להם להצליח. למרות ההלשנות, המעצרים, העינויים, המסירות לבריטים ושיתוף הפעולה אתם, למרות האלטלנה, ולמרות שיתוק המחנה הלאומי לזמן מה, בן גוריון וחבורתו בסופו של דבר לא הצליחו לחסל את האצ"ל. בעצם אפשר להגיד שדווקא ההיפך הוא הנכון. לא רק שבזכות פעולות האצ"ל והלח"י הבריטים סוף סוף עזבו את הארץ.

אך אנחנו היום, מחנה נאמני ארץ ישראל, מהווים מחנה ענק הממשיך לממש את הרעיון ואת החזון של אותם מחתרות: כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל ואין לאף אחד זכות למוסרה.

מצד שני, אי אפשר לזלזל באיום עלינו היום. חשוב להפנים את העובדה המזעזעת שיש בישראל אליטה קטנה, שמאלנית פוסט-ציונית, קיצונית, שלטת ברוב עמדות הכוח במדינה, שבאמת ובתמים רוצה, בעזרת האויב הערבי, לחסל מפעל שלם- מפעל ההתיישבות ביש"ע, כשלב ראשון בתוכנית השלבים שלה, לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

קבוצה זו אינה מייצגת את רוב העם, אלא היא כרגע נותנת את הטון כי היא השולטת. רוב העם אינו שמאל קיצוני. להיפך, הבחירות האחרונות וכל הסקרים האמינים מוכיחים שרוב העם אוהב את עמו, את ארצו ומורשתו והיה רוצה מנהיגות יהודית גאה היודעת להילחם באויב הערבי ולשמור על נחלת אבותינו. אך רוב העם לצערנו עדיין אינו מאמין בכוחו לשנות מהלכים היסטוריים. לכן, כשחבורת פושעי אוסלו ופושעי הגירוש השתלטו באופן לא דמוקרטי על המדינה, בכוח ובאונס, בעזרת הפצת שקרים, דיסאינפורמציה ודברי מרמה, דחפו תוכניות מדיניות שהעם לא רצה. העם, במקום להתקומם ולהפיל מיידית את ממשלת הנוכלים בצורה נחושה ולא אלימה כפי שעשו באוקראינה, העם הגיב בהבלגה, בחוסר מעש ובהרגשה ש"אין מה לעשות".

כעת משדר חלק מהעם אדישות וגועל נפש כלפי כל המערכת הפוליטית המושחתת. חלק אחר מהעם נגרר, לעניות דעתי נגד רצונו, אחר מי שמפגין כוח, אפילו אם הכוח הזה מופעל נגד אחים יהודים, במקום להפעילו נגד האויב הערבי. אלו ואלו מחכים, בצורה פסיבית, ליום בו נזכה למנהיגות יהודית אמיתית.

מה שנחוץ עכשיו, כדי לסכל אחת ולתמיד את המזימה הנפשעת של האליטה השמאלנית השלטת הוא: יציאת כל המחנה היהודי, ולא רק הנוער, מהנאיביות, מההבלגה, מהתרדמת, מהשיתוק ומהשגרה הבורגנית. כפי שהפתגם אומר: "כל מה שכוחות הרשע צריכים כדי לנצח הוא שהאנשים הטובים פשוט לא יעשו כלום".

יש צורך מיידי לזעוק את זעקת ארץ ישראל בכל הצמתים, בכל הדרכים ובכל המקומות. יש למחות נגד הפשעים שהממשלה הנוכחית מבצעת נגד עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. יש לתבוע משפטית כל שוטר, כל חייל, כל פקיד, כל עיתונאי וכל פוליטיקאי, המעליל עלילות דם נגד נאמני ארץ ישראל ומסית נגדם. יש להצטרף לבני הנוער שכבר התחילו לפעול ולגייס גיוס כללי להגנה עיקשת ונחושה על כל בית, כל גבעה וכל גרגיר בארץ ישראל. יש להפעיל מחדש את ועדי הפעולה בכל ישוב וישוב ואת מטות הערים. יש לפעול נגד הבנייה הערבית הבלתי חוקית והשתלטות הרשות האש"פית על אדמות מדינה. יש לארגן סיורים עם רכבים או רגליים מחוץ לגדרות הישובים. יש לארגן מבצע נטיעות ענק בט"ו בשבט על כל מאחז, על כל גבעה ועל כל טרסה בארץ ישראל. בקיצור, יש צורך מיידי להחזיר את הכתום לרחובות ובגדול.

אם נתעשת במהרה, נצא לרחובות, נפגין אמונה בצדקת הדרך בלי התנצלויות ובלי התחכמויות, ונראה שרק מי שדוגל באמת ב"כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ע"פ תורת ישראל" יכול להגן על קיומו של עם ישראל בארצו, רוב העם בעזרת ה' יתייצב לצידנו. זו תהיה תגובתנו נגד כל מארגני "הסזון" למיניהם בעבר ובהווה, ומסר חשוב לכל גיבורי ישראל שמסרו את נפשם על קידוש השם למען שמירה על ארץ ישראל: קורבנכם לא היה לשווא.