בפרשת שמות קראנו שמשה רבנו רואה איש עברי הרוצה להכות איש עברי מאחיו, ואומר לו: " רשע! למה תכה רעך?!", מהמילה "תכה"(בלשון עתיד). דייקו חכמים שגם "המרים יד על אחיו להכותו, נקרא רשע".

מה היה עושה משה, רבן של כל ישראל, אילו ראה מה שנעשה בחברון בשבוע שעבר? כיצד היה מכנה את שלוחי השלטון במדינתנו, המשטרה והיס"מ, באילו ביטויים היה מתבטא?

לי אין טלוויזיה, ב"ה, אבל אמרו לי בסגנון זה: יש לך מזל (לאמיתו של דבר זה לא תלוי במזל אלא ברצון שאין לך טלוויזיה), זה היה מזעזע לראות איך מכים וזורקים ילדים ונערים, בנים בנות, ממש אי אפשר לתאר, באכזריות נוראה. זו הפכה להיות שיטה, ובעיקר נגד ציבור מסוים, ומדובר גם על "חפים מפשע", רובם ככולם כאלה, כמעט כולם ממש. שומו שמים!

גם אם איש משטרה צריך לעיתים רחוקות, בתוקף תפקידו, להשתמש בכוח הוא צריך לעשות זאת בכאב לב, עם דמעות ענקיות בעיניים. כדבר שיטתי, בצורה המונית, באכזריות, זה דבר שאין אנו סובלים בשום פנים ואופן, ומוחים: "רשע למה תכה רעך".

רבנו משה לימדנו שאפילו מי שמתכוון להכות הוא כבר רשע. אין לנו אפשרות ללמד כל הזמן זכות, אנו מזועזעים ממש משפל המדרגה אליה הגיעו אחינו.

קראתי פעם בזיכרונות של איש חשוב שבנה את העיר בני ברק, ציוני חסידי, הרב גרטשנקורן זצ"ל (שהיה קרוב מאוד לחזון איש זצ"ל, והיה גם מידידי סבי זצ"ל, הרב זאב גולד) הוא תיאר איך הגיע בשנים הראשונות של המדינה לשבת לירושלים וראה שוטרים מכים יהודים שמוחים על חילול שבת – ופרץ בבכי ואמר: ידענו תמיד שאויבינו האנטישמיים מכים אותנו, אבל שמשטרה שלנו תכה יהודים במדינת ישראל, ועל מה?! מי היה מאמין?!!

מאז לצערנו זה תפס תאוצה נוראה, התרגלו שלהרביץ גם למי שאין הצדקה, זה לא נורא.

זה נורא ואיום!

לעמנו שלושה סימנים: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. ובתלמוד הירושלמי אמרו ששלוש מתנות הן, ירושה הן לנו מאבותינו. מה קרה לנו שאנו חצופים ואכזריים, ההיפך מהמידות המאפיינות אותנו.

מצאתי לנכון לצטט כאן שני קטעים מרבנו משה בן מימון : הראשון מהלכות מתנות עניים והשני מהלכות איסורי ביאה:

הלכות מתנות עניים, פרק עשירי, הלכה ב' :

"כל המרחם, מרחמין עליו שנאמר: 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך'. וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו. שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר: 'אכזרי המה ולא ירחמו'. וכל ישראל והנלווה עליהם כאחים הם שנאמר: 'בנים אתם לה' אלהיכם', ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו".

הלכות איסורי ביאה, פרק תשעה עשר, הלכה י"ז :

"וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא. שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין, רחמנים וגומלי חסדים. ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה." (להבהרת דברי הרמב"ם האחרונים על הגבעונים – ראה נספח)

נספח מתוך שמואל ב', כ"א – ב'-ו':

"ויקרא המלך לגבענים, ויאמר אליהם: והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמרי, ... ויאמר דוד אל-הגבענים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת ה'. ויאמרו לו הגבענים, ...יתן לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום לה', בגבעת שאול..." (וכך היה. ראה פסוק ט')

אומר רש"י: "ויאמר עליהם – דברי ריצוי שיעברו על מדותיהם וימחלו לשאול ולביתו. והגבעונים לא מבני ישראל המה. כלומר, והם הראו בעצמם מדת אכזריות שאינם מזרעו של אברהם אבינו ואינם ראויים לידבק בישראל ולכן גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל. אמר שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, מי שיש בו ג' סימנים הללו ראוי לידבק בו (בישראל).

הרד"ק מסביר (בפסוק א' באמצע דבריו) : ויש לשאול אנה הרג שאול את הגבעונים ונשיב כי בהכותו נוב עיר הכהנים היו שם הגבעונים עמהם (חוטבי עצים ושואבי מים)... ומה שכתב והגבעונים לא מבני ישראל המה, שהכהנים מחלו על דם אחיהם, והם (הגבעונים) לא רצו למחול.