המחדל והעונש

ביום ב', ה-23 לינואר 2006, יומיים לפני הבחירות ברשות הפלסטינית, הופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה בכותרת הראשית: "גורמי ביטחון הציגו לאולמרט תרחיש לבחירות ברשות: פת"ח ינצח וישתף פעולה עם החמאס".

אל"מ (מיל.) משה לשם , כ"ט בטבת תשס"ו

משה לשם
משה לשם
צילום: עצמי
ביום ב', ה-23 לינואר 2006, יומיים לפני הבחירות ברשות הפלסטינית, הופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה בכותרת הראשית: "גורמי ביטחון הציגו לאולמרט תרחיש לבחירות ברשות: פת"ח ינצח וישתף פעולה עם החמאס".

בהמשך הידיעה נכתב כי בהערכת מצב שהתקיימה בצה"ל הוצגו סקרים שלפיהם יזכה החמאס ביותר מ-30% ואולי אף ב-40% מהקולות. רוב הגורמים מעריכים כי הפת"ח ינצח, ובכל מקרה התוצאות יוודעו רק כעשרה ימים לאחר הבחירות". את הכתבה הכינו יוסי יהושע, רוני שקד ונחמה דואק, עיתונאים המתמצאים היטב במתרחש ברחוב הערבי.

לא קראתי או שמעתי על תחזיות סותרות לפני הבחירות. כל ה"סקרים" ניבאו נצחון כזה או אחר לפת"ח.

והנה בא "יום הבוחר הערבי" בשטחי עזה, יהודה ושומרון וטפח על פני תחזיות הבחירות שתוצאתן: צביעת השטחים בירוק ובעצם כינונה של חמאסטאן.

תוצאות הבחירות התפרסמו ביום שישי, יומיים אחרי הבחירות ( ולא כ-10 ימים אחרי... כפי שסיפרו לנו בתקשורת). באותו יום שישי כבר מילאו עיתוני ישראל את העמודים בכתבות על "מחדל מודיעיני" , "רעידת אדמה" ועוד כותרות המאשימות את מערכות המודיעין. לא קראתי שום כתבה או דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, או דרישה למצות את הדין עם האחראים למחדל הגדול. כאילו עסקו באיזה "תקלה" בחיזוי פריימריס במפלגה כזו או אחרת בארץ. גם לא קראתי טענה עיתונאית נגד עמיתים בתקשורת שמעורים ברחוב הערבי, על כך שלא כתבו שום דבר שיסתור את ה"קונספציה" של "גורמי הביטחון".

האם כך צריכה המערכת להתנהל? האם מדינת ישראל יכולה לעבור לסדר היום בלי להתייחס בצורה רצינית לכשלון סוכנויות המודיעין הישראלי והערכות "גורמי הביטחון"? האם מדינת ישראל תוכל להתקיים אם מערכות מודיעין וביטחון, אשר מושקע בהן חלק גדול מתקציב המדינה, נכשלות בצורה כל כך בוטה?

כשלון חיזוי תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית צריך לזעזע כל אזרח בארץ ישראל. לא מדובר כאן בחיזוי תוצאות בחירות בניו זילנד שאין להן שום השפעה על חיינו.

לא היה זה כישלון מודיעיני בתחום איסוף המידע במדינה ריבונית שברשותה סוכנויות מודיעין נגדי וביטחון מסכל מפותחות. מדובר כאן בכשלון של סוכנויות מודיעין שפועלות בשטחי עזה, יהודה ושומרון כבתוך ביתן.

התופעה שלפנינו היא חמורה במימדיה ומסוכנת לעצם קיומנו, ומזכירה בצורה מצמררת את מחדלי מערכות אלה בתקופה שלפני "מלחמת יום הכיפורים". תקופה בה שירתו המערכות הביטחוניות בגיבוי תקשורת מגויסת את ה"קונספציה" של השלטון במדינת ישראל.

להזכירכם, לקראת "מלחמת יום הכיפורים" הצבא המצרי התאמן בחציית תעלת סואץ לעיני תצפיות צה"ל. הצבא המצרי התאמן בפריצת סוללות המגן של צה"ל לעיני כל סוכנויות המודיעין. הצבא המצרי בנה עמדות על תילי עפר גבוהים שחלשו על עמדות צה"ל, והכל בגלוי.

הכתובת הייתה על הקיר, אבל זה לא הפריע אז לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון לדבוק ב"קונספציה" שאמרה שאין סכנת מלחמה. "קונספציה" שקיבלה גיבוי מכל "גורמי הביטחון" והתקשורת בישראל. את מחיר המחדל הגדול של אז שילם עם ישראל באלפי קורבנות.

גם עכשיו הכתובת הייתה על הקיר, כולנו ראינו את מצעדי החמאס בהלוויות ה"שאהידים", כולם שמעו וקראו את דברי ההסתה במסגדים, כולם ראו את הרחובות בעזה ובערי אחרות נצבעים בירוק. הקולות להמשך "מאבק מזוין באויב הציוני " גברו על קולות המצדדים ב"שכנות טובה". האם את כל זה לא ראו או שמעו "גורמי הביטחון"?! או שמא גרוע מזה שמעו, ראו והחליטו להסתיר את הסכנה.

חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את הכישלון, ולעסוק בשתי סוגיות עיקריות:

• ראשית, האם יתכן שמערכות מודיעין מהטובות בעולם, כשלו ברמה המקצועית, בניתוח המידע ו"גורמי הביטחון": הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד כשלו בהבנת הנתונים ובהערכת המצב?

• שנית, האם שוב, מערכת הביטחון על זרועותיה השונות סיפקה את הגיבוי למערכת הפוליטית כדי לחזק את ה"קונספציה" המדינית שלה, ולשרת את השאיפות הפוליטיות של אלה שמנהיגים היום את מדינת ישראל?

ועדת חקירה כזו צריכה לחקור ולהסיק מסקנות. את המסקנות צריך ליישם.

אולם מה שברור מעל לכל ספק גם ללא חקירה לעומק שאותם "גורמי ביטחון" שהציגו את התחזית השגויה למ"מ ראש הממשלה יומיים לפני הבחירות, צריכים ללכת הביתה.

מי שלא צפה את הקמת מדינת חמאסטאן צריך לשלם את המחיר, לפני שיהיה מאוחר מדי.