הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה נוהג לספר לתלמידיו על קבוצה של אנשי אקדמיה שהציעו לו להיפגש עם אנשי דת מוסלמים נכבדים ולשוחח על ענייני השעה והזמן. הרב לא סירב, אלא התנה את הפגישה בזה שהם מכירים בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, והיה מסיים בנימה מבודחת: עד היום אני מצפה לתשובתם, שלא הגיעה.

ואכן הרב צבי זצ"ל עמד על זה בתוקף שאין מה לשאת ולתת עם הערבים ואין על מה לדבר כל זמן שאינם מכירים בזכותנו על ארצנו בגבולותיה התנ"כיים. מאז "מלחמת ששת הימים" שבה זכינו לשחרר את ירושלים ויש"ע, היו ראשי ממשלות ישראל מימין ומשמאל מוכנים לדבר, לשאת ולתת עם הערבים בלי תנאים מוקדמים, כלומר הם קבלו את טענתם השקרית שכביכול יש להם חלק בארץ חיינו. הם ויתרו על הטענה הצודקת, שעם ישראל לדורותיו מאמין בה, גם כאשר היה בגלות אלפיים שנה - שארץ ישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, ככתוב בתורתנו הקדושה וכפי שהובטח לאברהם אבינו:
"ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח).

הערבים בתעמולתם השקרית שאנו כבשנו ארץ לא לנו, הצליחו להשפיע על חלק מראשי הממשלה וחלקים מהעם, מה שהביא לחולשה בסופו של דבר, לתוכנית "אוסלו" האומללה והמסוכנת, לתוכנית ההיפרדות של ברק ולתוכנית ההתנתקות של שרון וגירוש יהודים בכוח מארץ ישראל, שהערבים והעולם כולו תולים זאת בניצחונם של הערבים ובעובדה שהטרור משתלם.

נכון לעכשיו ניצחון חומסי ארצנו בבחירות מחייב את האומה ומנהיגיה מכל קצות הקשת הפוליטית להערכת מצב מחודשת ביחסם לארץ ישראל ולערבים, להכיר בטעות היסודית של נכונות לנהל משא ומתן עם הערבים בלי הדרישה שיכירו באמת בזכותנו על ארץ ישראל, למצוא דרכים ולפעול לחיזוק רוח האומה ולרוממה, לתת לה אופק מדיני וחברתי. מתוך אמונה ועוז ובטחון בצדק של עם ישראל הקם לתחיה אחרי אלפי שנות גלות להאיר לעולם כי עם ישראל בארץ ישראל הוא אורו של עולם כדברי הנביאים. וכל מי שקם כנגד הוא בא לכבות את נרו של העולם.

מלחמתנו היא מלחמת בני אור בבני חושך. עלינו לשוב אל עצמנו להכיר בזהותו בערכו ובייעודו של עם ישראל, ומתוך כך נזקוף יותר את קומתנו ונעמוד בעוז ובגבורה מול אויבינו ומתוך כך נזכה לשלום אמת ככתוב "ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום".

בציפיייה לישועה השלמה