"אין יאוש בעולם כלל" (ר` נחמן מברסלב)

אני שמח לבשר לכל הקוראים – המלחמה עוד לא החלה! זה לא שאני מנסה ליפות או לטשטש את המציאות, אני גם לא מציע לאף אחד להיכנס לאדישות. אני פשוט חושב שההתייחסות למצב כאל מלחמה שכבר החלה היא התייחסות מייאשת ולא יעילה וגורמת למעשים פזיזים והרי אסון מצד אחד, ואף אם היתה מועילה במשהו, אובייקטיבית היא לא נכונה.

צריך להעמיד את הדברים על דיוקם כדי לדעת איך להגיב אליהם נכון. זה לא פחות חשוב מאשר להבין את המצב החמור אליו נקלענו והרבה ב"זכותנו"... לא בשנאה שכביכול הפגנו, כפי שיש צדקנים בתוכנו שיאמרו, אנחנו לא יודעים לשנוא גם לו רצינו. אפילו לא אי-איתור הרשע הוא הגורם, על אף שזה בהחלט לא הועיל לנו.

ה"תרומה" שלנו למצב האיום שתיכף אנסה להגדיר אותו, היא באדישות שלנו למה שקורה בתחום התובנה והניתוח השגוי שלנו לנפש ההמונים ובהתאם לכך להסברה הלקויה והמגמגמת שלנו. לא השכלנו לארגן הסברה אחידה, ברורה ותקיפה לעומת המעשים הברורים והתקיפים שעשינו. חשבנו שנדלג על ההרים ונקפץ על הגבעות וכולם ילכו מאחורינו. קראנו לכל העולם ואישתו לבוא להתיישב בשומרון במקום לקרוא להם לתמוך בישוב היהודי בשומרון. לא נאבקנו כראוי על החלת ריבונות ישראלית על כל ארץ ישראל. דיברנו ביטחון והזנחנו אידיאולוגיה. נתנו לתקשורת לשלוט בנו ולא ידענו לענות לה בתקיפות הראויה. איפשרנו לשמאל להשמיץ כאוות נפשו ללא כל תגובה נאותה מצדנו. נתנו לשמאל לשים רגל גסה בבתי המשפט וזה עבר ללא כל התנגדות תקיפה מצידנו. לא השכלנו להציב מטרה ברורה למעשינו ונוצר הרושם שכל מטרתנו היא לבנות ישובים, וכמה שיותר שזה בפני עצמו יעד חשוב וחיוני אך לא המטרה. ישבנו שאננים בתוך נוחות אידיאולוגית וזלזלנו בהסברה ובעם.

כל מה שכתבתי לעיל חשוב כדי להגדיר מה היו שגיאותינו על מנת לדעת מה היא לא הדרך להילחם במצב הנורא שנוצר. מצב שהוא בהחלט טרום-מלחמה ואפילו טרום-שואה, אבל בפירוש לא המלחמה עצמה. עדיין אין יריות ברחובות ועדיין אפשר ללכת עם כיפה בחוצות ללא סכנת מוות מיידית. אנחנו עדיין יושבים עם חברים חילוניים ואפילו שמאלנים (ברמה מסוימת) שאינם יודעים על המלחמה ואפילו לא את העובדות לאשורן. עדיין יש הכחשה לגבי העובדות ועדיין ההמונים קונים את ההכחשה ולא את המציאות הקיימת של שנאה ורדיפות.

המצב חמור, אין ספק, חמור מאד אפילו. אך אפשר עדיין לעצור את ההידרדרות. אם נתייחס לזה נכון ונפעל נכון. עוד לא מאוחר מדי. אבל קודם כל - ראוי להגדיר את המצב לאשורו.

יש רשעות. רשעות נוראית. יש שנאה תהומית. מצד השמאל הקיצוני. אבל יש המונים שלא יודעים מה נעשה והם שונאים אותנו בגלל שזה באופנה. מאותה סיבה שהם אוהבים טלנובלות. אל תתנו לזה להטעות אתכם.

החשש שלי הוא שנתניהו יעלה בבחירות. לא בגלל שהוא לא עדיף אובייקטיבית על הרשעים אלא בגלל שזה יגרום לנו לשאננות ולדחיית הקץ. אנחנו נחשוב שהנה המצב משתפר ויש תקוה ונהסס לפעול. זה לא מצב בריא וזה סילוף המציאות. כפי שטרחו והסבירו לנו כל הזמן שבכל עלייה יש גם ירידות ומהמורות, כן הדבר לגבי התדרדרות ואפילו נפילה לתהום. יש מעצורים ויש דחיית הנפילה על ידי כל מיני זיזי סלע. אפשר וחובה להיאחז בהם על מנת להתארגן בצורה יעילה אבל אסור שזה ירגיע אותנו ויתן לנו את האשליה שהמצב ממשיך ומשתפר. משום שאחרי נתניהו יש עוד בחירות והרשעים יעלו חזרה אם לא נמגר אותם.

שלא תבינו אותי לא נכון - אני לא מעריץ גדול של נתניהו, האיש שהיה חלק ממערכת הרשעה בזמן הכי קריטי והיה יכול, אולי, לעצור את הזוועה. אבל בניגוד לשמאל וקדימה בראשם, נתניהו הוא לא רשע אלא אופורטוניסט. ועדיין, למרות נהנתנותו והאגואיזם שלו, אכפת לו ממה שקורה במדינה, והוא כן מעוניין שיהיה טוב למדינה. הוא גדל בבית טוב. לכן להערכתי אם יעלה נתניהו, הוא כן יהיה טוב ברמה `מקומית`, אבל זו טעות אופטית משום שהרשע ממשיך לחלחל ולעשות נפשות.

כשהתפרסם המאמר הקודם שלי רבים בתגובות שאלו אותי "אז מה אתה מציע?". עניתי בתגובה שראוי להתנתק עכשיו מכל המערכות שלהם.

אני סבור שזהו הצעד היעיל ביותר ובעצם היחיד שיש לנו לעשות על מנת למנוע את המלחמה ולא להיכנס אליה בצורה מטופשת והרת אסון. הרי גם אם ננצח במלחמה הזאת, איזו צורה תהיה לניצחון כזה ומהו המחיר שהוא יגבה ללא שום תועלת?

המאבק שלנו הוא לא בעם אלא על לב העם וזה מה שצריך לעשות.

תבינו, אם תהיה עריקה מסודרת של כל כוחותינו, אנחנו נזעזע את המערכת. ראשית היא תקרוס או לפחות תהיה על סף קריסה. אל תזלזלו בכוחנו. אנחנו חמישים אחוז מהסד"כ בצבא לפי דברי הראש המטה "הפרטי", ואני מעריך שאם הוא אומר זאת אז יש לנו אחוז יותר משמעותי ובוודאי בסד"כ הקרבי.

ברגע שהמערכת תזדעזע, יקרו שני דברים ברורים: ראשית, הלם ותהיה של הציבור הרחב שישכיחו את השנאה שהייתה אך לפני זמן קצר. שנית, במה חופשית בכל מדיה אפשרית, כדי לנסות להבין את מעשנו זה. בערוצי התקשורת, במקומות עבודה ובשכונה ישאלו אותנו שאלות ויתנו לנו להסביר את הדברים במלואם. אם נשכיל לענות אז את הדברים הנכונים ולארגן במהרה מערכת הסברה נאותה ותקיפה, הדרך ללבו של העם סלולה לנו. לשם כך חייבים להתארגן בצורה יעילה ולא לעשות דברים בצורה פרטיזנית. כוחנו הוא באחדותנו ובצדקת דרכנו. כשניתן קול אחיד ואמיתי, נצליח בעזרת ה`.

אבל שני דברים חייבים שיהיו תדיר מול עינינו על מנת שנצליח לעשות זאת. הראשון הוא לא להירתע, לא לזלזל בכוחנו ולא להגיע לידי ייאוש. והשני הוא לא לזלזל בשנאת השמאל הקיצוני ורשעותו. השמאל הזה, עליו אני מדבר, הוא לא יותר מעשרה אחוז בעם, ואולי אפילו זה לא. אבל הם רשעים, ויש להם הרבה כוח.

אבל אנחנו מצפים לישועה. והישועה קרובה לבוא.