פרופסור מולי להד עדיין לא נרגע מתמונות הגירוש בעמונה, כך על כל פנים מדווחת התקשורת. עוד מסתבר מתוך הדיווח התקשורתי שפרופ' להד הוא פסיכולוג רפואי וחינוכי ומנהל מרכז "משאבים" במכללה האקדמית תל-חי, וכן שימש כיועץ למינהלת "ההתנתקות". כעת, לאחר ההיכרות עם תאריו המרשימים של הפרופסור הבלתי רגוע ששימש יועץ ל"התנתקות", כל מי שנותר רגוע מוטב שיבדוק את עצמו.

מה שמטריד את הפרופסור הנסער היא האלימות הקשה בעמונה. על רקע זה הוא ממשיך ומתריע: "אם לא יתחיל עכשיו דיאלוג בין פסיכולוגים, רבנים, אנשי חינוך, צבא ומשטרה, אנחנו עלולים להגיע בפינוי הבא לכך שאנשים ייהרגו".

מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים ועל פי כל הגדרה אובייקטיבית, ה"התנתקות" היא טיהור אתני המוגדר על פי החוק הבינלאומי כפשע נגד האנושות. מסתבר שהפרופסור המוטרד, שתרם את חלקו לפרויקט הפשיעה האתנית במסגרת חברותו בצוותים "מקצועיים" שסייעו לביצועה, שרוי תחת השפעתם הממכרת של מנעמי ההדחקה הנפשית ומלבין בנוחיות את מעורבותו הפלילית תוך הסוואתה במטבעות הלשון התמימות "התנתקות" ו"פינוי".

יתרה מזאת, לא עצם הזוועה שבפשיעה האתנית או בעקירת התיישבות ("התנתקות" או "פינוי" בז'רגון המקצועי) הוא זה שמטריד את הפרופסור הבלתי רגוע, אלא פוטנציאל האלימות הגלום בעימותים בין הפושעים לקורבנותיהם. כלומר, הפרופסור רואה בחזונו הנשגב טיהור אתני בהסכמה, ברוח טובה ובששון.

יש להניח שפרופ' להד זוקף לזכותו ולזכות מרעיו "המקצוענים" את הצלחת "ההתנתקות", שהרי כבר התבשרנו בתקשורת על אותו כנס הזוי של האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני תחת הסיסמה "ייעוץ ארגוני לתהליך ההתנתקות - ללמוד מההצלחה". עד כדי שפל מדרגה כזה צללנו שיועצים ארגוניים לענייני עקירת אוכלוסייה משווקים את "הצלחתם" בניהולו ומימושו של טיהור אתני, חורבן ונישול אזרחים.

אלא שהקומיסרים הפליליים, המתהדרים בתארי יועצים, פסיכולוגים ופדגוגים, מתבזים לחינם באותו מסע שיווק אגרסיבי של הצלחתם הארגונית במימוש "ההתנתקות". שכן, אירועי עמונה ממחישים כי "הצלחת" עקירתו של גוש קטיף התאפשרה אך ורק תודות להימנעותם של העקורים מעימות אלים עם כוחות העקירה. זה הוא סוד "ההצלחה" הארגונית של הקומיסרים באיצטלת פסיכולוגים חינוכיים.

כאן אנחנו מגיעים לשורש העניין. כדי להמחיש מה הוא העומד על הפרק, שכל כך מטריד את מנוחתו של הפרופסור הבלתי רגוע, להלן שוב דבריו: "אם לא יתחיל עכשיו דיאלוג... אנחנו עלולים להגיע בפינוי הבא לכך שאנשים ייהרגו". הדברים מדברים בעד עצמם. שוב, הפרופסור כלל אינו נותן את דעתו המלומדת לזוועה הגלומה בעצם ביצוען של אקציות דיכוי, עקירה וחורבן בידי קלגסיו של משטר עריצות. שהרי, הוא מדבר בשוויון נפש מקצועי על הפינוי הבא, משל עסקינן בעכברי מעבדה.

כאמור, לא העקירה עצמה היא זו המטרידה את מנוחת הפרופסור אלא תסמונת עמונה, שעלולה לקלקל את המשך מהלכו הרציף והחלק של "הפרויקט". יוקרתו המקצועית היא העומדת על כף המאזניים. הנה, "עכברי הניסוי" עלולים ללמוד מבני מינם בעמונה ולהפוך את ההתקוממות לשגרה בלתי נסבלת עבור מדעני העקירה, שבסך הכל חפצים בשקט תעשייתי.

זאת היא בעצם תמציתו של הדיאלוג המתנוסס בחזונם של מקצועני הפשיעה הממלכתית, שהפרופסור המוטרד הוא נציגם המובהק. כצלליות מאיימות המגיחות מנבכי היסטוריית הדמדומים של התרבות האנושית, חותרים הקומיסרים בחלוקים לבנים לנטרל את קורבנות המשטר בזריקות טשטוש והרדמה של דיאלוגים מזוייפים. ראוי להזכיר למדעני ההתנהגות והנפש כי תעצומות הנפש של נוער יהודה ושומרון חסינות בפני שטיפת מוח פסיכולוגיסטית מבית היוצר של משטרי העריצות.

במקום להטריד את קורבנות המשטר בדיאלוגים נבובים המיועדים להכשיר את שרץ העקירה והחורבן, מוטב למדענים הקומיסרים לנהל דיאלוג חינוכי מאלף עם מעסיקיהם מקרב החונטה השלטת כדי לנסות להיזכר בכלל היסוד של התרבות האנושית המלמד כי המוסר קודם לשררה ולמדע.