רשות השידור הממלכתית

זה זמן מה שחוק איסור תעמולת הבחירות ברשות השידור נכנס לתוקפו, וכשנציגה של מפלגה מהמשתתפות בבחירות לכנסת ה- 17 מנסה פה ושם לשרבב איזו מילה של תעמולה מיד גוער בו הקריין: "אתה גולש לתעמולת בחירות...".

תגיות: קול ישראל
יוסף "עבו" עברון , כ"ח בשבט תשס"ו

זה זמן מה שחוק איסור תעמולת הבחירות ברשות השידור נכנס לתוקפו, וכשנציגה של מפלגה מהמשתתפות בבחירות לכנסת ה- 17 מנסה פה ושם לשרבב איזו מילה של תעמולה, תוך כדי ראיון אלקטרוני בענייני דיומא, מיד גוער בו הקריין: "אתה גולש לתעמולת בחירות...".

אלה הם, כמובן, כללים החלים על בני תמותה רגילים אך לא על שרים במפלגת השלטון. ועוד פחות מכך על אלה הממונים על רשות השידור. והחריג יוצא הדופן מכולם הוא, ללא ספק, "ממלא מקום ראש הממשלה", אהוד אולמרט, שעל פי מספר התיקים המיניסטריאליים שהותיר בידו הוא זכאי לתואר אלוף אלופי התיקים בכל ממשלות ישראל.

רשות השידור בכיסו של אולמרט

זה מעניק לו את מרב הסמכויות בתחומי השלטון, ובתקופת הביניים עד לבחירות, גם ללא פיקוח הכנסת. וכשעולה הרצון מלפניו להשמיע את דברו ברדיו או בטלוויזיה הממלכתיים, אחד מתחביביו הנפוצים, מי מהכפופים לו ב ר ש ו ת ה ש י ד ו ר יעז להמרות את פיו או להתאונן? וכך, לדוגמא, חדשות הבוקר של יום שישי, 24 פברואר 2006, ב"קול ישראל" שבים ומתארים בהרחבה את שיחתו של מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, עם המלך עבדאללה, ומבשרים "כי סוכם ששני האישים יתוועדו אחרי הבחירות בישראל...", וזה בא ללמד על אמונתו העזה של מ"מ ראש הממשלה, אולמרט, שעד לאותו מועד ייכון איתן כיסאו של המלך עבדאללה, בסתירה להערכותיו של האלוף יאיר נווה.

אך יותר מכך, על ביטחונו שלו, שלעת ההיא יעמוד הוא כראש ממשלת ישראל... ואת ההערכה הזו, על מעמדו הבטוח של אולמרט כראש הממשלה לעתיד דאג "קול ישראל" לשוב ו"לטפטף". לא כתעמולת בחירות, חלילה, אלא כהודעה מדינית חשובה. הידיעה חזרה וצוטטה גם ביומן הבוקר, על ידי שמואל טל.

ואם לא די בכך, דקות אחדות לאחר מכן, משמיע לנו אריה גולן, במסגרת "הבוקר הזה" נאום פתטי ארוך של מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפני העולים מחבר העמים.

הנאום רווי הסיסמאות: "הבהרתי לממשלת רוסיה, שעם חמאס אין מדברים...", "ננהל מאבק חורמה נגד הטרור" - צוטט מילה במילה, בקולו התקיף של אולמרט, והותיר, ללא ספק, את הרושם המקווה על המאזינים. והרי הכול יודעים, כי "רק בקול ישראל הפרסום ברדיו עובד...".

אך כדרכו של פרסום יש לחזור עליו, פעם אחר פעם, כדי שייקלט היטב בתודעת הציבור. ואכן, כעבור דקות ספורות, עדיין במסגרת "הבוקר הזה" מודיע לנו אריה גולן, שהגיע זמנה של "פינת הבחירות 2006". ומה שומעות אוזנינו? את קולו של אולמרט מסביר לקהל דוברי הרוסית, שמוצאו מברית המועצות (ושגם אביו וגם אמו ילידי רוסיה), והמסקנה הטבעית המתבקשת: "אני אחד מכם..!" "אינני מעריץ גדול של הצבא האדום", מכריז מי שמתיימר להיות ראש ממשלתה הבאה של ישראל, "אבל אני מלא הערכה לגיבורים היהודים שלחמו בצבא האדום נגד הנאצים...". והתשואות אינן בוששות.

מדוע הוא מתחמק מביצוע הרפורמה ברשות השידור

ב-12 באוקטובר 2005 אישר הקבינט החברתי כלכלי את המלצות "ועדת דינור" לרפורמה ברשות השידור והעיקריות שבהן, מינוי מועצת שידור ציבורי, שחבריה ייבחרו על ידי ועדה בראשותו של שופט בדימוס, ולא על ידי השר. מנכ"ל הרשות ישמש עורך ראשי של השידור הציבורי וייבחר על ידי דירקטוריון ציבורי ולא על ידי הממשלה, ומצבת כוח האדם תצומצם באופן משמעותי.

מאז חלפו חמישה חודשים ושום דבר לא נעשה. רשות השידור מיטלטלת כספינה ללא קברניט, ללא יו"ר וללא מנכ"ל. ויאיר אלוני מכהן כמנכ"ל זמני, נתון לחסדיו של אולמרט. ואין פוצה פה ומצפצף.

מצב מביך זה, שבו שרויה רשות השידור הממלכתית ערב הבחירות לכנסת ה-17 נוח מאוד למ"מ ראש הממשלה ואין פלא, שאינו נוקף אצבע לשנותו. "מזה שנה וחצי מפר אולמרט את החוק ביודעין ואינו ממנה מליאה או ועד מנהל", מאשים יו"ר אגודת "זכות הציבור לדעת", פרופסור א. פולק. "אין ביקורת בתקשורת כלפי 'קדימה'", הוא טוען, "כשבחרו את רשימת נציגי המפלגות לכנסת, הפרשן הפוליטי של 'קול ישראל', חנן קריסטל, יצא מגדרו על 'הרשימה הנהדרת של "קדימה"... אין מעלים שאלות בנושא הדמוקרטיה או ניקיון הכפיים, להיפך, מציינים את הרשימה לשבח...".

"ואכן, שימו לב, מי מרכיב את תוכניות האקטואליה מזה שני עשורים לפחות", טוען ד"ר גבי אביטל מחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי: מיכה פרידמן, רפי רשף, אילנה דיין מגל"צ, אריה גולן, חיים זיסוביץ, אסתי פרז, גבי גזית, עמיקם רוטמן, והפרשן היחידי לענייני משפט הוא משה נגבי, ולכלכלה, חיים בן דור. כשכמעט כל אחד מהמצוינים לעיל שייך לאליטה שמאלנית אשכנזית חילונית... ורוח המערכת טופחת יום אחר יום על פנינו: ההגינות והחביבות כלפי אנשי השמאל, בוטות ונוקשות כלפי אנשי הימין. וההרגשה הכוללת היא, שאין ייצוג הולם (וזאת בלשון המעטה) לדעות הימין, הדתיים, או לעולים החדשים מכל הפזורה.


תשלום אגרה לרשות קורסת הוא בזבוז משווע

מדוע על אזרחי המדינה, שברובם המכריע, אינם שבעי רצון מהשידורים ומדרך ניהולם, להוסיף ולממנם מכיסיהם הפרטיים?

מדוע במקומם של "כוכבי התקשורת" השמאלניים הנצחיים ברשות השידור, או לפחות לצידם, לא יתפקדו לשם האיזון, גם "כוכבים" מחוגי הימין, העולים ומקרב הדתיים? עד מתי נוסיף לחזות מעל מסכי הטלוויזיה ב"קריין הממלכתי" מזה 35 שנה, כאילו אין פנסיה, אין מגישים וקריינים אחרים בנמצא? מדוע חוששים מ"דם חדש" ברשות השידור, המוסיפה להתנהל באותה מתכונת שמרנית של "ימי מפא"י העליזים"?

תחלואיה של הרשות, מקורם אינו רק בכישלון מינויים של המנהלים הבכירים שלה. גם הצבתם של המנהלים שמתחתיהם נעשות בדרכים עלומות, שלא לומר "לא תקינות", ועליהם ייחד מבקר המדינה דו"ח חמור ביותר. קשרי משפחה ונוהגי "חבר מביא חבר".

ברשות-השידור הקורסת, כתב מדיני ברדיו מתמנה למנהל "קול ישראל" מבלי שהוכשר במסלולי הניהול החיוניים להצלחתו וכתב חדשות-ערוץ 1 בצפון הארץ הוקפץ, ללא ניסיון ניהולי משמעותי, ישר לכורסת מנהל הטלוויזיה. כך לא מנהלים כלי תקשורת ציבורי המעסיק אלפי עובדים.

המשימה הקשה ביותר בהליכי הבראתה של רשות-השידור היא מדיניות העסקת העובדים. חשוב לדעת שהרשות נותרה למעשה כלי תקשורת יחידי בארץ שבו מועסקים מרבית העובדים, הן העיתונאים, הן הטכנאים והן עובדי המשק והמינהל, על פי הסכמים קיבוציים, בכלי תקשורת אחרים, מודפסים ואלקטרוניים, מועסקים העובדים בחוזים אישיים. ההסכמים הקיבוציים נחתמו בין הנהלת הרשות לבין אגודת העיתונאים והסתדרות העובדים.

ההסכמים הללו גרמו לסכסוכי עבודה רבים ברשות, לעיצומים ולשיבושים. אך חמורה מכל היא תופעת האבטלה, הגלויה והסמויה גם בערוץ 1 וגם ב"קול ישראל". עיתונאים שמיצו עצמם ושאינם מועסקים בפועל ממשיכים לקבל שכר מלא ואין דרך להיפרד מהם, כיוון שהם מוגנים בחסות ההסכמים הקיבוציים.

לא ניתן לייעל את רשות השידור בלי לסגור אותה למספר חודשים

ולסיכום, רשות-השידור אינה נחלתו של איש. לא של המנכ"ל, לא של היו"ר ואפילו לא של השר הממונה. החוק מגדיר אותה "רשת ממלכתית", וככזאת היא שייכת למדינה ולציבור כולו.

מומחים לא מעטים גורסים שלא ניתן יהיה לייעל ולהבריא את רשות-השידור, אלא אם יסגרו אותה לפרק זמן של כמה חודשים. יפטרו את כל עובדיה ויפתחו אותה מחדש במתכון יעיל ובריא, כשהעובדים שיוחזרו יועסקו בחוזים אישיים.

כל זה הוא עתה חזון לעתיד. ועד להתגשמותו, והרבה תלוי בתוצאות הבחירות, מן הראוי שמבקר המדינה יפקח עין בוחנת על הנעשה בימים אלה ברשות השידור וימנע את הפיכתה לכלי שרת בידי הממשלה היוצאת בראשותו של ממלא המקום, אהוד אולמרט.