בחירת אסתר ומרדכי

חג הפורים ומגילת- אסתר תופסים מקום מיוחד במערכת החגים של עם ישראל. ייחודם בהיותם מלאי ניגודים ופרדוכסים. הפרדוכס הראשון והיסודי הינו בכך שחג הפורים כלל אינו נזכר בתורה, ובמגילת-אסתר לא נזכר שם שמיים.

ד"ר רעיה אפשטיין , י' באדר תשס"ו

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הפרדוכסים בחג הפורים ובמגילת אסתר. הדטרמיניזם, המקריות והבחירה החופשית

חג הפורים ומגילת - אסתר תופסים מקום מיוחד במערכת החגים של עם ישראל. ייחודם בהיותם מלאי ניגודים ופרדוכסים. הפרדוכס הראשון והיסודי הינו בכך שחג הפורים כלל אינו נזכר בתורה, ובמגילת-אסתר לא נזכר שם שמיים. אך אנו מבקשים להתייחס כאן לפרדוקס נוסף וגם הוא בעל חשיבות רבה: פרדוכס המקריות (הגורל), הסיבתיות (הדטרמיניזם) והבחירה החופשית.

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק במאמרו "לעניין משמעותו המטאפיסית של חג הפורים" מצביע על אחד הלקחים החשובים שאנו אמורים ללמוד מעניין חג הפורים: "מפעם לפעם מחליפים בני-אדם את אישיותם שצלם אלוקים טבוע בה, באישיות שמעשי שטן ניכרים בה". ולקח נוסף: "עמלק הוא סמל הרע ואויבו של האדם בכלל, אולם בראש ובראשונה, ובייחוד, הוא נטפל ליהודי. זוהי תופעה בלתי הגיונית ובלתי מובנת, אולם עובדה היסטורית היא שעמלק שונא את היהודים יותר משהוא שונא כל עם אחר, וכדי להציק ליהודים הוא מוכן תמיד להתאמץ ביותר".

עמלק מופיע במגילת הפורים בדמותו של המן בן-המדתא האגגי. המן משכנע את אחשוורוש להשמיד את כל היהודים אשר בכל-מלכותו ומפיל פור. פור הוא סמל המגלם את הצירוף הפרדוכסלי של המקריות והדטרמיניזם.

הפלת הפור על-ידי המן, והמן עצמו, מסמלים את הצד של חוקי הטבע, שהם כשלעצמם חסרי רוח ונשמה בהעדר האדם שמחבר אותם לאלה. היהודים, לעומת זאת, הם העם אשר ניתנה לו הבחירה החופשית, וזה אומר כי קיומם אינו נכנע אוטומטית לחוקי הטבע. אלא מה, שאת היכולת הזו שניתנה להם, להיות מעבר לחוקי הטבע, על היהודים עוד לממש ולהוציא מן הכוח אל הפועל. יש מצבים שאין הם מממשים אותה, ואז גוברים עליהם חוקי הטבע. פירוש הדבר שבמצבים האלה מאיימת עליהם סכנה קיומית, שהרי על-פי חוקי הטבע אין ליהודים כל אפשרות לשרוד.

בחלק הראשון של מגילת אסתר נראה כי חוקי הטבע והמקרה, המסומלים בהמן המפיל פור, מנצחים את היהודים. כאן טרם מימשו היהודים את בחירתם החופשית. אך בחלק השני של המגילה העניין מתהפך, והיהודים, בניגוד לגורל שנקבע, הולכים ומנצחים את המן. כאן מימשו היהודים את הבחירה החופשית שניתנה להם. אנו יכולים להבחין, כמו-כן, במצב המעבר מתקופה זו לזו: במצב המעבר הזה, דרך הבחירה החופשית של היהודים, באה לידי ביטוי ההשגחה האלוקית.

מרדכי היהודי אינו משתחווה להמן, המגלם את הדטרמיניזם הגורלי, ובכך הוא מופיע כמי שמממש את הבחירה החופשית. לאחר מכן הופכת אסתר מדמות פסיבית המסתירה את יהדותה, למי שנאבקת באופן פעיל וגלוי עבור עמה, והחלטתה, המבטאת את הבחירה החופשית שלה, מביאה לניצחון גמור במלחמתו של עם ישראל נגד המן. אולם, הניצחון לא הושג בדרך מאבק גשמי גרידא. המאבק היה בראש ובראשונה רוחני, והניצחון בו הושג הודות לתענית ותפילה שקדמו לו והעניקו לו את כוח הקדושה.

פרדוכס הקיום היהודי: הגדרת היהודי על דרך השלילה ועל דרך החיוב

שנאת המן אל מרדכי מהווה גורם המכריח את היהודים להישאר יהודים. אנו קוראים בפרק הראשון של המגילה על המשתה שערך אחשוורוש: "...לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך". על-פי חז"ל, בידוע שהיו שם יהודים רבים. יש הרואים בכך ביטוי לנטייה הקרויה בזמננו "התבוללות". והנה בא המן, המפתח שנאה למרדכי, ועל יסוד זה הוא מפתח שנאה לכל עמו של זה, ומשתה "המתבוללים", היושבים בנחת בקרב הגויים, מסתיים כלא היה: הגיעה שעתו של משתה אחר, איום ונורא.

סיפור זה, שתחילתו במגילת אסתר, שב ונשנה במהלך כל ההיסטוריה היהודית, ואף בעידן המודרני. בשעה שאין היהודים רוצים להיות יהודים, קמים עליהם האנטישמים ומכריחים אותם להישאר כאלה. הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן פול סארטר ניסח הגדרה משלו למושג היהודי: "יהודי", טען הוא, "הריהו מי שהאנטישמים שונאים אותו מכיוון שהם תופשים אותו כיהודי". זוהי, אם-כן, הגדרת זהות יהודית על דרך השלילה. זוהי הגדרה דטרמיניסטית מובהקת: הגדרת המן, הגדרת היטלר, הגדרת הערבים בימינו, ההגדרה מהטלת פור... ומאידך גיסא, זוהי הגדרה המופנית גם כלפי יהודים האוכלים ושותים במשתהו של אחשוורוש, התמהים ומופתעים משנאה זו המתגלה לפתע כלפיהם.

נשאלת השאלה: האין בנמצא הגדרה בעלת תוכן חיובי ליהודי? מגילת אסתר מעידה על קיומה של הזהות האמיתית, החיובית הזאת, ועל-כך ההודיה והשמחה שבחג הפורים. הזהות החיובית אין מקורה שנאה, אלא אהבה. אהבת הקדוש ברוך הוא ששמו אינו נזכר במגילה. שמו אינו נזכר, אך האהבה אליו קיימת. היא שנותנת כוח למרדכי לעמוד מול המן ולא להשתחוות לו, והיא שנותנת כוח לאסתר להתגבר על הפחד, להיאבק להצלת העם היהודי ולנצח במאבק הזה.

חופש ואמונה

הן מההיסטוריה האנושית והן מהפילוסופיה המערבית ניתן ללמוד כי חופש בלתי-מוגבל שאינו מחובר לאמונה דתית עמוקה, מתגלגל לעיתים קרובות (ואולי תמיד) לעבדות גמורה. את הדוגמא המובהקת לכך מהווים משטרים טוטליטריים כגון: המשטר הקומוניסטי לשעבר, שתחילתם באידיאולוגיה הדוגלת ברעיון החירות, ובפעילותה המהפכנית מבקשת להגשים בפועל רעיון נשגב זה – וסופם בהקמת מדינות עריצות השוללות מאזרחיהן כל חופש, הופכות אותם לעבדים. לעומת זאת, דווקא האמונה היא הנותנת יסוד לחופש אמיתי, ליכולתו של היהודי לממש את הבחירה החופשית. וכך היהודי שואב מאמונתו את אותם כוחות-נפש אדירים, כמעט על-טבעיים, שמאפשרים לו להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר ולא להיכנע לאויבים האכזרים ביותר. זוהי הדרך שמשורטטת במגילת אסתר, זוהי דרכו של מרדכי היהודי, שאינו משתחווה להמן הרשע.

ציוותה עליו אסתר

בהגות הכללית, כולל ההיסטוריה, האנתרופולוגיה והפילוסופיה, מצוין כי לערך באותה תקופה המתוארת במגילת אסתר, התחולל מפנה בעל חשיבות תרבותית אדירה בציוויליזציה המערבית. ניתן לתארו בצורה תמציתית ביותר כהתהוותו של האדם כיחיד. כ"אני" הנפרד מ"האנחנו" האורגאני של הכלל הפגאני. כאדם המודע לעצמיותו ואישיותו הסובייקטיבית (האינדיבידואלית), השונה מאישיותו של אחר. לא מוכרים לנו מחקרים השוואתיים שהיו יכולים לתת לנו חומר עובדתי שיענה על השאלה: האם הייתה השפעה יהודית שגרמה למפנה הזה, אך מה שברור הוא כי למרות שהנושאים של האישיות-בעלת-האחריות והבחירה-החופשית היו קיימים בקרב עם ישראל מאז ומתמיד (החל באבותינו אברהם, יצחק ויעקב ואילך), ולעולם לא היה האדם היהודי נבלע בצורה טוטלית בתוך "האנחנו" הפגאני.

מגילת אסתר מסמנת את המעבר למצב בו יחידיות ועצמיות של האדם היהודי, אחריותו האישית ובחירתו החופשית מתקיימות ללא נבואה, כלומר, בהסתר פנים. שני מהפכים, זה שקרה בתוך העם היהודי וזה שקרה בקרב אומות עולם, עברו הן בערך באותה התקופה. המפנה שעברו הגויים נבע משחרורם מאמונתם הקודמת, הפגאנית, ואילו המהפך שמתואר במגילת אסתר, כל-כולו נשען על האמונה ואהבת ה'.

לסיכום

ומכך לקח לגבי היחס בין גורל, חוקיות ודטרמיניזם – לבין תקווה לישועה בקיום היהודי בכלל, ובימינו אנו. להתמודד עם האתגרים על יסוד האמונה ואהבת ה' אין פירוש הדבר לברוח מהפחד ואימה אל מקלט של התרדמה הנפשית וההתכחשות למציאות הריאלית, ואין פירוש הדבר להסתתר באשליות המקלות והמסלפות את העובדות הקיימות. אין פירוש הדבר להסתגר באמונה פסיבית המנתקת את המאמין מהמתרחש סביבו ואין פירוש הדבר להיות פעלתני, יוזם, אקטיבי - ללא רוח ואמונה.

להתמודד עם המצב מתוך האמונה, פירוש הדבר להיות בעל בחירה חופשית המאמין והעושה. פירוש הדבר להיות נושא באחריות, החושף את ההנהגה האלוקית והמחליט לפעול מכוח ההנהגה הזאת. פירוש הדבר לפעול להצלת העם היהודי כאן ועכשיו, בעולם המפחיד, המסוכן והמאיים הזה. פירוש הדבר לפעול בו ולנצח את חוקי הטבע העיוורים והחירשים, את פור המקריות המאיימת ואת הדטרמיניזם ההמני השטני. פירוש הדבר לפעול מתוך אהבת ה', אהבת עם ה' ואהבת האמת.

פירוש הדבר לפעול כפי שפעלו מרדכי ואסתר בימי הפורים. יהודים שהצליחו להציל את העם היהודי כיוון שאהבו את ה' ופעלו מתוך אמונה שלמה שאין לעם ישראל מלך, אלא הקדוש ברוך הוא.