שיחקו אותה

יכול להיות שכל המבצע ביריחו נתפר לצורך הבחירות. אני לא אפול מהכיסא אם יתברר שהעיתוי נקבע על ידי ראובן אדלר ואייל ארד, בתגובה לירידה של "קדימה" בסקרים ולהצלחת הקמפיין "חזק מול החמאס" של נתניהו.

אורי אליצור , י"ז באדר תשס"ו

דעות אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
יכול להיות שכל המבצע ביריחו נתפר לצורך הבחירות. אני לא אפול מהכיסא אם יתברר שהעיתוי נקבע על ידי ראובן אדלר ואייל ארד, בתגובה לירידה של "קדימה" בסקרים ולהצלחת הקמפיין "חזק מול החמאס" של נתניהו. אולי בזמן אחר הייתה ממשלת אולמרט משדלת את הבריטים להישאר עוד, ומסתפקת בדרישה מהאמריקאים להפעיל לחץ על אבו מאזן. אולי. גם אם זה נכון, הם שיחקו אותה, והרוויחו את הנקודות ביושר. אי אפשר לבוא בטענות על ממשלה שעושה את הדבר הנכון בגלל הבחירות המתקרבות. שיר הילדים אומר: מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע. אם נכון הדבר שעשו את זה בגלל הבחירות, שיהיו בחירות תמיד.

רק דבר אחד חשוב להעיר: על המבצע הצודק והנכון הזה אין ברירה, אלא להצדיע לאולמרט ולמופז, אבל הוא מעיד, שהאסטרטגיה של "קדימה" מוטעית מן היסוד. לא חומת יריחו נפלה השבוע, אלא רעיון החומה, המחשבה כאילו אנחנו יכולים "להתכנס" אל מאחורי גדר ענקית, וזהו. יותר לא מעניין אותנו מה קורה בצד השני של הגדר. אחרי ארבע שנים של הסדר מוסכם, כולל ערבות ומעורבות ישירה של ארה"ב ובריטניה, מגיע רגע שבו ההסדר קורס, ואנחנו צריכים להיכנס ולפעול. ואילו לא היה הבסיס בנבי מוסא, וכביש ירושלים יריחו בשליטה ישראלית, ומודיעין שוטף, ואילו הייתה קיימת מדינה פלשתינית ריבונית, אי אפשר היה לבצע את המשימה הזאת בהצלחה.

שופטים ושוטרים

שופטים משולהבים, שנסחפו אחרי תקשורת מתלהמת, איבדו את הצפון ושלחו את נעמי בלומנטל למאסר בפועל. מין כשלון במבחן בוזגלו במהופך. עם כל הכבוד למקצועני המשפט, יש גם שכל ישר. מבחינה ציבורית זה אכן לא נאה לתת לפעילים צ'ופר מפואר כזה, פעם היו הפעילים ישנים בשקי שינה על הדשא, ועכשיו הם מתפנקים במלון חמישה כוכבים. באמת לא יפה, אבל לא שוחד ולא נעליים. אלה היו הפעילים שלה, אנשים שבאו ערב קודם כדי לעבוד למענה למחרת, אנשים שבכל מקרה היו מצביעים בעבורה. אם היה מדובר בשיחוד בוחרים, הרי היא הייתה צריכה להלין שם אלף איש, לא עשרה. על הבזבוז והנהנתנות של בלומנטל, כמו על הנקניקיות של רוחמה אברהם, מרכז הליכוד עומד למשפט הבוחר ולא למשפט פלילי. שופטים היו אמורים להבין את זה ולא להיגרר אחרי העליהום התקשורתי.

וזה לא מתחיל בבית המשפט, אלא במשטרה. המשטרה ידעה שנעמי בלומנטל לא גנבה, לא מעלה, לא גלגלה מיליונים ולא עסקה בקומבינות של מינויים סיטוניים ומכרזים תפורים. היא הוציאה מכיסה הפרטי 12 אלף שקל כדי לפנק את הפעילים שלה, ואין כאן מה לחקור. אלא שהעיתונות עשתה מזה כותרות גדולות, ובצדק. וכאן מתחילה השחיתות. לא שלה, אלא של המערכת. בעולמנו המושחת, כותרות גדולות מושכות אליהן זבובים כמו ריבה שנשפכה מהצנצנת. קציני משטרה שמשתוקקים להופיע בכותרות מודיעים לעיתונות שהם "פתחו בחקירה". עכשיו הקורבן נבהל, מנסה להעלים, לכסות, לתאם עדויות ולפברק גרסה. והשוטרים אורבים לו בפינה, ונותנים לו להסתבך עוד ועוד. שופטים היו אמורים להבין את זה ולא להיגרר אחרי יצר הפרסום של השוטרים.

בוזגלו במהופך

נכון, היא ניסתה לשבש את החקירה ולהעלים את מעשיה, אבל את בוזגלו לעולם לא יאשימו בשיבוש הליכי משפט ובתיאום עדויות, אם מתברר שהוא חף מכל אשמה אחרת. על שקר לא הולכים לבית הסוהר. בדרך כלל אלה נחשבים לסעיפי תוספת, כמו נהיגה במהירות שמעל המותר, עבירה שעליה אתה הולך לכלא רק אם דרסת מישהו. המערכת יודעת שכמעט כל אדם נוהג לפעמים במהירות שמעל המותר, וכמעט כל אדם במצוקה ינסה לתאם עדויות ולבנות לו גרסה שתגן עליו. גם המשטרה עצמה עושה את זה לא פעם, אבל כאשר למרבה הפדיחה מתגלה בבית המשפט ששוטרים תיאמו ביניהם גרסאות, פוסלים את עדותם. לא שולחים אותם לכלא.

ושוב אפשר לומר, שעל שקר סולחים לסתם אדם ולא לאיש ציבור, אבל מרגע שבלומנטל הורשעה והוטל עליה קלון, היא כבר איננה איש ציבור, אלא סתם אדם. בבית הספר לימדו אותנו שמערכת המשפט שלנו לא פועלת בשיטת המושבעים, מפני שהדיוטות יושפעו מאווירה, מלחץ תקשורתי, מדיעות קדומות, ואילו שופטים מקצועיים מחוסנים מפני השפעות זרות כאלה. השבוע זה לא נראה כך.