שבוע וקצת לפני פתיחת הקלפיות התגבשו שתי הסכמות בין רוב מומחי הבחירות:

1. ל"קדימה" יש סיכוי מצוין להרכיב את הממשלה הבאה.

2. מאגר הקולות הצפים, רחב דיו כדי לחולל ברגע האחרון הפתעה מרעישה, או לפחות לצמצם משמעותית את הפער בין גושי השמאל והימין.

הקולות הצפים, וגם על כך יש הסכמה, הם בעיקר מצביעי ליכוד לשעבר.

הנושא המדיני בטחוני לא כל-כך מטריד אותם, אלא הנושא הכלכלי. רבים מהם נפגעו אישית מהמדיניות הכלכלית של הממשלה היוצאת. הם כועסים מאוד על נתניהו, ומשתוקקים להעניש אותו, אבל גם לא מתלהבים מ"קדימה", במיוחד אחרי הסתלקותו של שרון. עם קצת מאמצי שיכנוע אפשר יהיה לגרום להם ללכת בכל זאת לקלפי ולהצביע לגוש הימין. אם לא לליכוד, אז לש"ס, לאיחוד הלאומי והמפד"ל או לליברמן.

מטות "זזים ימינה" ו"פנים אל פנים" של הימין משקיעים בשלושת השבועות האחרונים הרבה אנרגיות בקבוצת המתלבטים הזאת. בעצם, אלה הם המטות היחידים שיוצרים מגע בלתי אמצעי עם קהל הבוחרים. למפלגת "קדימה" אין פעילי שטח, אלא בעיקר כתבי חצר, ואילו אצל מפלגת העבודה רוב קבלני הקולות הוותיקים פרשו מזמן לגמלאות. לכן, לימין יש הסיכוי הטוב ביותר לגרוף דיבידנדים מתופעת הקולות הצפים. בתנאי, כמובן שהוא לא ייבהל מהסקרים הרעים ומהבעת הפנים האדישה של הבוחר הממוצע.

בשבוע שעבר, מספרים במטה "פנים אל פנים", התבצעה פשיטה של מתנחלים מבית-אל על מעוז של "קדימה" באזור פתח-תקווה, ובסוף הערב המעוז ההוא היה כבר בידי הימין. גם באור יהודה נרשמה תופעה דומה. שמואל הלשטיין, אחד מראשי המבצע, סיפר לי על מתיישבים מאזור בנימין שיצאו כבר שלושה-ארבעה ערבים לשפלה. "זה לא קל", הוא אומר, "אבל עדיף לצאת עכשיו למפגשים ליליים כאלה, מאשר לרבוץ אחר-כך ימים שלמים תחת שמש קופחת בכפר מימון או לבלות שנה שלימה בבתי מלון".

השבוע הקרוב יהיה אפוא שבוע ההכרעה. אחריו כבר לא יהיה זמן למקצה שיפורים. אם רוח ההתנדבות של הימין תגבר ואם אנשיו יעברו מבית לבית, הסוקרים עוד יאכלו את הכובע אור ל-29 במארס.

הערך המוסף של רוח ההתנדבות הוא עצם הטלטלה הנפשית של הבוחר הצף, העצל והמיואש. הוא יטרח ללכת בסוף לקלפי, אם יתברר לו שלהרבה אנשים מאוד חשוב שהוא ילך לשם. אם הם ידחפו לו סטיקר ברמזור, יצלצלו אליו הביתה ובסוף גם יקישו על דלתו, יש סיכוי טוב שהוא ייעתר להם. נותרו רק ימים (ולילות) אחדים כדי לדבר על ליבו.