מה בין מעריב לאולמרט?

כמעט באופן אוטומאטי בכל עת בה מתפרסם באחד העיתונים מאמר בעייתי משהו, מבחינת ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט, מיד נזעק צוות כותבי "מעריב" לניסוח מאמר הגנה מוחץ המתפרסם ברוב ייחצון והדר.

שמעון כהן , י"ט באדר תשס"ו

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
המעלעלים בשבועות האחרונים בעיתון "מעריב" נתקלים בתופעה מוזרה. כמעט באופן אוטומאטי בכל עת בה מתפרסם באחד העיתונים מאמר בעייתי משהו, מבחינת ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט, מיד נזעק צוות כותבי "מעריב" לניסוח מאמר הגנה מוחץ המתפרסם ברוב ייחצון והדר, כיאה וכנאה לעיתון השני בגודלו בישראל.

על פי גרסת "מעריב" נראה שאהוד אולמרט הוא לא רק אחד מל"ו הצדיקים שעליהם עומד העולם, אלא שכל אותם ל"ו הצטמצמו והתנקזו עד כדי התגלמות מופלאה באישיותו של אותו אולמרט, המנהג את העם היושב בציון בדרכו "קדימה".

כזכור, לא מזמן העז אחד העיתונים, לא עלינו, לערער על עברו הצבאי של אותו אולמרט ככתב צבאי ב"במחנה" לעומת עברם הצבאי של מתמודדים אחרים על הנהגת המדינה. מיד גויס אחד מבכירי העיתון על מנת לפרוס על מספר עמודים כתבה המלטפת את עברו של הקצין המתנדב, אהוד אולמרט. אולמרט, כך סיפרו לנו, לא רק שהתנדב בגיל מאוחר לקורס קצינים, אלא אף הפך לחביבם של החיילים כולם שכינוהו "סבא", ברוך ובערגה. ואם לא די בזה הרי שהאיש המופלא, צדיק יסוד עולם זה, אף היה מרים מלוא קומתו ארגזי זבל בדרכם לפח האשפה ועל כך, כמעט והיה ראוי לצל"ש הרמטכ"ל.

חלפו ימים אחדים ועיתון אחר שינס מותניו ואסף מכלול נתונים מדאיגים על אישיותו של העומד בראש ממשלתנו. מהכתבה הארוכה ועמוסת הפרטים למדו קוראי אותו עיתון שהאיש הצפוי, ע"פ הסקרים, לקבל את מושכות המדינה בעוד ימים אחדים, מתחבר לגורמים עבריינים, מסדר עסקאות נדל"ן תמוהות. כראש עיריית ירושלים דאג להקפיץ את מקורביו לעמדות משפיעות ועתירות ממון, במקביל הותיר עירייה שתקציבה רמוס ומעוך וכן הלאה וכן הלאה. כתמים שחורים בעברו של אולמרט יקירינו, משל היה כלב דלמטי.

בעקבות פרסום הכתבה הבלתי מחמיאה הזו נשלחה מיד כתבת העיתון מירב בטיטו-פריד וגייסה את מיטב הניסוחים על מנת להוציא מתחת ידה כתבת פרופיל ערוכה ומנוסחת היטב שכל כולה דברי שבח והלל לאיש ולקסמו הכובש. במאמר מאוחר שפרסם, הגדיר העיתונאי חיים ברעם את אחד הפרקים בכתבה כנלעגים ביותר כאשר תחת הכותרת "נשמה", צויר אולמרט "כבן אדם גדול מהחיים, מעין שילוב שמיימי של רבי לוי יצחק מברדיטשב והצדיק מבעלז. זאת לנוכח תיאורו של אולמרט כסועד קשישים, מאכיל חולים ושאר מעשי חסד נדירים.

על פי פרסום במספר כלי תקשורת, את כתבת ההלל והשבח לאולמרט גומל החסד ורב הנפלאות התבקשו לכתוב בתחילה עיתונאים אחרים ולא מירב בטיטו-פריד. אחד העיתונאים, עמרי אסנהיים שמו, שקיבל את המשימה החליט שהוא פורש ממנה כשהבין שהוא נדרש מעורך העיתון אמנון דנקנר, למחוק את יושרתו העיתונאית למען כתב חנופה חסר תקדים. עוד נכתב שלאחר סירובו של אסנהיים "הכתבה הועברה לכתבת חן קוטס בר, שגם היא סירבה, עד שהחומר נחת אצל הכתבת ששמה מתנוסס בסופו של דבר על תשדיר השירות לאולמרט". על פי הדיווח חבריה ב"מעריב" אומרים ש"היא עדיין צעירה ולא יכולה להתווכח...".

על פי עדות גורמים ב"מעריב" שפורסמה במספר אמצעי תקשורת, הורה עורך העיתון, אמנון דנקנר, לכתביו להעביר לבדיקתו האישית כל כתבה העוסקת בממלא מקום ראש ממשלנו, אהוד אולמרט. ככל הנראה כדי למנוע מבוכה בעתיד.

והנה תזכורת נוספת: כאשר החל העיתונאי, יואב יצחק, בפרסום תחקיריו אודות מכירת הבתים שביצע אולמרט, כמעט באופן אוטומאטי הציגו במדור הסאטירי של "מעריב" את יצחק כאדם הזוי שבקרוב יפרסם תחקיר על עט נובע אותו קיבל אולמרט. צחוקים, דאחקות ושיגועים.

מכל האמור לעיל ולא רק מכל אלה עולה, כך נדמה, יש מגמה ברורה ב"מעריב" והיא: קידום "קדימה" והעומד בראשה כמעט בכל מחיר. והשאלה המיידית היא, למה?

אני מבקש להעלות השערה שייתכן ויהיה מי שיסתור אותה, אבל אין לי באמת את מי לשאול. הרי ב"מעריב" תהיה מן הסתם התגובה האוטומאטית משהו בנוסח: "דברי בלע, האשמות שווא וכיוצא באלה.

בכל מקרה, להלן שאלתי: האם ייתכן ש"מעריב" בסך הכל מחזירים טובה למי שהטיב בעבר עם הבוס הגדול של העיתון, הלא הוא איש העסקים הוותיק יעקב נמרודי, אביו של המו"ל עופר נמרודי?

השנה הייתה 1987. אהוד אולמרט כיהן אז כחבר כנסת, אך לא רק כחבר כנסת. אולי כתחביב ואולי סתם כעיסוק בשעות הפנאי תיווך אולמרט בעסקת המכירה של חברת הכשרת הישוב מהסוכנות היהודית ובנק לאומי ליעקב נמרודי. רבים הרימו אז גבה לנוכח המחיר הנמוך ששילם נמרודי בעסקה המאוד משתלמת מבחינתו. היה מי שהגדיר את המכירה ככזו שבה "נמכרה הכשרת הישוב לנמרודי במחיר של פרוטות".

שלא תהיינה טעויות, אולמרט קיבל כבר אז את דמי התיווך מנמרודי האב, ומדובר בסכום לא מבוטל בן כמה מאות אלפי דולרים, אבל האירוע צרוב בתודעה העסקית משפטית בישראל ככזה שגרר חילוקי דעות בין אולמרט לנמרודי. אולמרט תבע סכום עתק נוסף על רבע מיליון הדולר הראשון שקיבל, נמרודי התנגד, השניים הגיעו לבוררות בה הוכרע שאולמרט יקבל סכום לא מבוטל נוסף.

הפרשה ההיא כמעט ונשכחה מהתודעה הציבורית בישראל, אבל נראה לי שכדאי שהשאלה תחזור לדיון ציבורי: האם מאחורי קמפיין "מעריב" למען אולמרט לא מסתתר ניסיון ליישר הדורים ישנים בין הבוס הגדול נימרודי לבין הבוס הגדול של המדינה, אולמרט? ואולי הקמפיין הזה הוא לא יותר מהכרת הטובה שמגיעה למיטיבו של אותו נמרודי?

אין לי תשובה ודאית לשאלה הזו. יש לי רק בקשה מכם הקוראים: בפעם הבאה שתקראו ב"מעריב" עוד טקסט מגויס למען ממלא מקום ראש הממשלה, קיראוהו וחישדוהו...