חקירת האמת שמאחורי רצח רבין

בשבועיים האחרונים מאז נתפרסמה במוסף ידיעות אחרונות הכתבה של יובל קרני "הרקודים על הדם שוב עלה נושא ´הקונספירציה´ לדיון ציבורי. בשבוע שעבר הוקדש לו מקום בתכנית דוקומדיה של מתי גולן כשהשקופית של פרצופי מככבת בקדימונים לשידור ושומעים אותי מלמל משהו לא ברור. אבל מי שהקשיב יכול היה לשמוע כי לשאלתו של נסים משעל האם השב"כ ידע על הכוונה של יגאל עמיר לרצוח את רבין אני עונה: "כן, כן כן. ביום חמישי השבוע יזם הוועד הציבורי לחקר רצח רבין מסיבת עיתונאים שהדיה הילכו בתקשורת. הדם התוסס של רבין לא ינוח עד שלא תיפתר הפרשה.

פרופ´ אריה זריצקי , י"ח בטבת תשס"ב

אריה זריצקי
אריה זריצקי
ערוץ 7
בשבועיים האחרונים מאז נתפרסמה במוסף ידיעות אחרונות הכתבה של יובל קרני "הרקודים על הדם שוב עלה נושא 'הקונספירציה' לדיון ציבורי. בשבוע שעבר הוקדש לו מקום בתכנית דוקומדיה של מתי גולן כשהשקופית של פרצופי מככבת בקדימונים לשידור ושומעים אותי מלמל משהו לא ברור. אבל מי שהקשיב יכול היה לשמוע כי לשאלתו של נסים משעל האם השב"כ ידע על הכוונה של יגאל עמיר לרצוח את רבין אני עונה: "כן, כן כן. ביום חמישי השבוע יזם הוועד הציבורי לחקר רצח רבין מסיבת עיתונאים שהדיה הילכו בתקשורת. הדם התוסס של רבין לא ינוח עד שלא תיפתר הפרשה.

פרשת רצח רבין היא קו פרשת המים בחברה הישראלית. היא מצייינת היפרדות שאינה ניתנת לתיקון בין הציבורים מעלילי הרצח ובין הציבור שאינו מאמין בגירסה הרשמית. נקיטת העמדה בנושא הרצח היא נייר הלקמוס של היחיד והחברה. יידע כל אחד היכן הוא עומד בנושא הזה. כי כל עוד מי שיזם את ביום הרצח ומי שרצח בפועל לא יתוודו על חטאתם אין תקנה לחיים הלאומיים. גוויתו של רבין מושלכת כמו גוויתה של הפילגש בגבעה, מנותחת לנתחיה בכל גבול ישראל. הוועדה הציבורית לחקר הרצח הוקמה כדי לברר מי היה שותף למעשה הנבלה של ביום הרצח, אולי גם הקורבן עצמו אפשר שהיה שותף לאירגון ולביום הרצח אבל נפל בבור שכרה לעצמו שלא מדעת.

כל זמן שלא תיפתר חידת רצח רבין מוטל צל גדול על החברה היהודית. עם ישראל בכללו נידון לירידה מדחי אל דחי בכל תחום מתחומי החיים ובעיקר בדילול הזהות יהודית שפירושה הנכונות למכור אחים למוות כדי להיפטר מהיהדות ומהארץ ולזכות בנורמליזציה המדומה על ידי מעשים לא נורמליים ביותר כמו להעליל ולהפליל ציבור ברצח. מעשים הנובעים מהעדר מחויבות כלפי יראת השם. ממלא כתוצאה מכך אין מטרות חינוכיות ואין אחריות ומסירות נפש כלפי כלל ישראל כערך יסוד. תכונות הניכור הללו מביאות ממילא לסיכול הביטחון בהעדר נחישות, זיהוי התוקפנות, הגדרת המטרה, השמדתה ויצירת הרתעה לאורך זמן. להפך, ישנה מגמה עקבית של הזדהות עם האויב. ובמקביל כפי שאנו נוכחים עתה לדעת מתחוללת התגברות ההרס בתחום הכלכלי והחברתי כתוצאה מפילוסופיה אגואיסטית שנתפתחה כאן לאורך שנים. השאלה היא כמובן מה הקשר בין התחומים הללו לפרשת הרצח.

ההנחה היא שמנגנוני הבטחון יחד עם רבין מתוך התנכרות ללגיטימיות של הימין ומחנות הדתיים המעכבים את "השלום" החליטו לביים את רצח ראש הממשלה כדי ליצור מהפך בדעת הקהל שיאפשר את הגשמת תהליך השלום. הנכונות לביים ולבצע רצח מהסוג הנדון מעידה כי הציבור שהתנגד לאוסלו הוא ציבור שהדה-לגיטימציה שלו היא הדרך היחידה להגיע ל"שלום". וככל שירמס, יושם ללעג וערכיו יסולפו כך, חשב מחנה השלום, יגיע מהר למטרותיו. לא רק שנים וחצי אחוז כלשון רבין אין הוא חייב באחריותם, לא רק המתנחלים אינם ראויים להגנה ממשית, אלא גם אנשים כפולארד, משתפים, צד"ל ובסופו של דבר, בימי הבאים אחריו, כל היהודים הפכו לבני ערובה לתוכניות שלום הזויות. הר הבית נזרק לכלבים וכל מי שמנסה להגן על זכויות היהודים בהר ובארץ מושתק ארצה. הנורמות הללו שהתבססו בימי רבין המשיכו להתקיים כמופת לכל ראשי הממשלה הבאים אחריו. המוטיבים הללו מתבטאים בכל מערכות החייים, בכל מה שנקרא אליטות משתררות.
אולי התדהמה שתשתרר עם פתרון פרשת הרצח בעל כורחם של האליטות הללו היא שתוליך את כלל העם לתשובה כללית- מוסרית שתנבע מן ההכרה עד היכן נתדרדרנו.

התביעה לבירור פרשת הרצח אינה באה בשום פנים להכשיר את המחנה המואשם ברצח ולגלגל אותה באופן ציני על המחנה המאשים. המחנה המואשם אכן חף מכל אשמה, הוא המחנה הנרדף והמתגונן בדרכי שלום מינימליות לנוכח גודל האיום שהוצב על עצם קיומו, דבר שהתגלה בימי רבין בהתגברות הטרור, באוטובוסים המתפוצצים והמעבירים את דעת הקהל מאשליית השלום אל ודאות זוועת ההשמדה שנקראה בפי פרס "קרבנות השלום". התביעה הזו לחקור את הרצח טוענת כי המחנה המאשים מוכן לעשות כמעט הכל באופן מודע ולא מודע כדי להכרית רוחנית ופיזית את המחנה הדתי-חרדי-ימני-לאומי וכי כל מי שמצטרף לשלטון על בסיס האליטות הקיימות (משפט, כלכלה, בטחון תקשורת ) כמו "האיחוד הלאומי" נהיה שותף מדעת ושלא מדעת לאחיזה בשלטון גם ובעיקר במחיר נזק טוטאלי לכל היהודים. זו הדרך העיקרית לרצות את הגויים ואת תאוות הנורמליזציה. להמשיך באשליית רדיפת השלום עד היהודי האחרון.

גם אם אין מלחמת אחים מן הסוג שהשמאל תמיד מייחל לה או מאיים בה כדי ללבות רגשות אשם בימין הרי שהיא, המלחמה קיימת כל הזמן וללא הרף ולא רק כמלחמת תרבות אלא כמלחמה קיומית ממש. מלחמה לחיים ולמוות. נכונות רבין וגם ראשי הממשלות שבאו אחריו לשלם כמעט כל מחיר פירושו הפקרה, נטישה במזיד, שלילת זכויות, סילוף מערכת המשפט, התעלמות מכל נורמה אנושית אשר בשמה אוהבים לדבר ובפרט הנורמות הדמוקרטיות. כל מחיר פירושו הכנסה זדונית ויזומה של מאות אלפי עובדים זרים כדי לדלל את זהותה היהודית של המדינה והחברה; של הכנסת עשרות אלפי אורחים ערבים ואחרים במסגרת איחוד משפחות בתוספת חוקים המעודדים ילודה ערבית, תפיסת קרקעות ערבית, כלכלה ערבית והגנה חלקית מאוד ומתחסדת על התנחלויות ומתנחלים תוך איתותים בלתי פוסקים על שמירת תהליך השלום כאופציה גם במחיר רציחתם של מאות ואלפי יהודים. לכך תרמו שנוי עקרונות הבטחון, פמיניזציה של הצבא, פרשנות מוטעית של כוונות האויב, התרת דמם של חילי צה"ל ובמקביל ולאורך זמן טיפוח האגואיזם הכלכלי, דגילה בתורות כלכליות שמטרתן לעודד רווחתם של תומכי השלטון מן הסוג הנדרש מה שנקרא "כלכלה נכונה" על חשבון ההמון, השכבות החלשות והנכים. בקיצור ייזום ביום רצח רבין מעיד על העדר מוחלט של סולידריות ובחירה מרצון בהינתקות. זו צורה מוקדמת של תורת ההפרדה המתבטאת כיום בהעלאת הצעות בכנסת כי פגיעה בחיילי צה"ל אינה נחשבת לטרור.

אני שואל את כל קוראי "ידיעות" ובעיקר את המערכת הנכבדה שאלה אחת. אם אקבל עליה תשובה כלשהי אני מבטיח מיד לרדת מכל העניין ולהתנצל עד עפר. אינני עוסק כלל בעניין המכונה "הקונספירציה" לסוגיה ומעולם לא עסקתי בו משתי סיבות. האחת עניין ביום הרצח היה ביוזמת הממשלה ולשם מטרות שלטוניות. המושג קונספירציה או 'קשר' הוא תמיד נגד השלטון הקיים.

הסיבה השניה היא שחברי ברי חמיש, דוד חן, אדיר זיק, יעקב וורקר, אריה זריצקי אריה גלין וכל שאר חברי הוועדה ושוחרי צדק רבים נוספים כמו מיכאל רז מחבר הספר "קול דמי אחיך" עוקבים אחר כל הגילויים, אוספים אותם ומעריכים אותם ומגיעים לשאלות דרמטיות שיום אחד תאלץ וועדת חקירה ציבורית לתת עליהן תשובות. לכשעצמי אני מעדיף להתמקד רק במה שהיה בכיכר עד לכניסת רבין למכונית ולא מעבר לכך. די בעובדות הידועות לכל, עובדות שהתפרסמו בעיתונות נורמלית או נורמטיבית כדי להוכיח בעליל כי מה שהיה בכיכר היה מבויים.

השאלה היא כיצד ייתכן שבמרחב הכיכר בזמן הירי של יגאל עמיר חיכו בנקודות שונות בכיכר אנשי כוחות הביטחון לתוצאה אחת בלבד, תוצאת הסרק. אבישי רביב שידר בביפרים לכל העיתונאים בהישמע היריות: "הפעם פספסנו, בפעם הבאה נצליח יותר".(נתפרסם בעיתונים פעמים אחדות)
בו בזמן בניידת השב"כ נאמר לגברת רבין שלבעלה לא אירע דבר, כך מופיע בספרה. מאזורו של יגאל עמיר נשמעה הקריאה הבלתי נשכחת "סרק סרק"; "זה לא אמיתי" וקריאות דומות שוועדת שמגר לא הצליחה לפענח את מקורן. כל זאת בנוסף לצילומים היזומים של רוני קמפלר המדברים בעד עצמם, הגב החשוף, צעידתו של רבין ופנייתו לאחור לאחר שנורה וכו'. זאת בנוסף לכל התיאורים המוקדמים של כרמי גילון על "התימני מהרצליה". החתימות של אבישי רביב על דפי חקירתו כי ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רבין ולפיכך יידע את מפעיליו. פרשת שלמה הלוי שהזהיר את השב"כ שהעדיף "להתעלם" ועוד ועוד. לדעתי אנשי היחידה לאבטחת אישים לא היו צריכים לשלם כל מחיר אישי כי הם קיבלו הוראה לא להפריע. הם היו קורבנות החיפוי.

מה שאירע בכיכר מעיד כמספר צופי הטלוויזיה כי הגורמים היוזמים עסקו בביום רצח ראש הממשלה. כיצד רבין נרצח בפועל, או האם נהרג בתאונה של פליטת כדור המאבטח או מישהו אחר או האם התאבד כאשר חשש שהביום נכשל וחרפתו תיוודע אינני יודע והאמינו לי זה גם לא מעניין אותי. אבל זה צריך מאוד לעניין אתכם(אנשי המשפט, השב"כ, הממשל והתקשורת) כי אתם תישפטו במשפטים שיהיו בהכרח לאחר תום עידן אוסלו, שיביא למותם של מאות אלפי יהודים, זאת לאחר שתאלצו להודות בלחץ דעת הקהל, בעל כורחכם בעובדות הנכונות כאור היום. מה שחשוב הוא הנכונות של אנשי שלטון למחוץ ציבור שלם, למחוץ את העם היהודי ולגרום לדיכויו הפוליטי באמצעות ביום הרצח כחלק מה"לגיטימיות חסרת הגבולות של החתירה לשלום".

לצערי האכזריות כלפי אחים זהו דפוס התנהגות החוזר בעם היהודי מאז מכירת יוסף ועד מכירת ילדי תימן, דרך מכירת ילדי ישראל לצבא הצאר (פרשות הקנטוניסטים) ובעסקות קסטנר כמו "דם תמורת משאיות". כך היה בגטאות על ידי דמויות מסכנות בתוך היודן ראטים. כך היה בפרשת הסזון וכנראה גם בפרשת ארלוזורוב ובפרשת לישנסקי ובפרשת רצח דה-האן ובאלטלנה; נראה שברוב הפרשיות הללו היו מעורבים "האנשים הנאורים". העם היהודי (בעיקר הציבור המנכס לעצמו את השם 'ישראלי') לא יוכל להמשיך להתקיים בשום צורה אם הוא ימשיך לנסות לקדם את מטרותיו באמצעות מניפולציות מחרידות מן הסוג הזה.

לפיכך לא אנחנו "מכחישי השואה", "רוקדים על הדם" ו"מעלילים עלילות דם" אלא כל מי ששותף לכתבה הזו, לייזומה לניסוחה ולהדפסתה. המעשים הללו דוחפים לקראת שואה נוספת ובלתי נמנעת כי השותפים לכתבה ממשיכים באמצעות הנאצות והניסיונות שבוודאי ייכשלו לנדות ציבור בישראל כמו את חברי הוועדה, שהם המשך הניסיונות לחפות על הפשע המחריד ולהכשיר פשעים נוספים גדולים ממנו. לא חובשי הכיפות אשמים "באטום" בשואה הגרעינית הבלתי נמנעת שהנאור מתי גולן פלט מעטו. (זו הלעיסה הפלאגיטית של "מלחמת אחים", "חבלי משיח", הסרט "ההסדר" וכו' של הנושא האנטישמי הזה) דווקא האנשים הנאורים המנסים להשיג "שלום" בכל מחיר, כשהמחיר הקטן בינתיים היה רצח ראש הממשלה, הם התורמים הגדולים למלחמות ולשפיכות הדמים כמו הנורמות המוסריות המקבילות והמתמידות שהעיתונות הציבורית הקנויה מעריב, ידיעות והארץ מייצגים במשך שנים רבות שעיקרן התעלמות מהטרור וגרוע מכך טיוחו, עידודו והצדקתו כחלק מ"תהליך השלום". כל אלה תרמו בינתיים לנפילת מגדלי התאומים בארצות הברית שהתרחשה בגין החופש שלא במקומו וההפקרות הביטחונית. הלגיטימציה לטרור שמקורה העיקרי הוא בארץ בבית המדרש של ביילין ופרס שהקרינה על הנורמות בארצות הברית בנוסף על תרומתם של אינטלקטואלים יהודיים. כל אלו תרמו להירצחם בארץ של נפגעי הטרור מאז חתימת הסכמי אוסלו וגרוע בהרבה מכך להתעלמות זדונית מכל מה שקורה באיזור בנושא החימוש מתחת לאף ובפרט הימנעות מדיון פומבי בחימושה של מצרים ולא רק מה שקורה מתחת לפנס ב4.11.95 בכיכר מלכי ישראל. לכן חברי הוועדה אינם רוקדים על הדם ואינם מכחישי שואה אלא בדיוק להפך.

אני מבקש להזכיר כי סמוך ליום הזיכרון השנה נערך משאל בתכנית הרדיו "הכל דיבורים" אשר לפיו התברר כי 30% מהציבור אינם מאמינים לגרסה הרשמית. לפני שנתיים ערך ערוץ 7 משאל דומה והיו רק ! 18 אחוז. לפיכך הוועדה הציבורית שלנו רק מבטאת דעתם של שני מליון איש במדינה. זו קבוצה גדולה יותר מכל קוראי ידיעות אחרונות. אני מקווה שהעיסוק בנושא יגדיל את אחוז הלא מאמינים בגרסאות רשמיות באשר הן.
=============
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.