כתום, מחסום אדום לפניך!

בשקט וללא תשומת לב רבה מידי ולמרות הסכנה הביטחונית, נפתח "מעבר קרני" לחצי שעה כתוצאה מלחץ בינלאומי, ומיד נסגר שוב עקב התגברות ההתראות. הסיפור כמובן לא נגמר, ומן הסתם המעבר יפתח שוב בימים הקרובים.

ערן שטרנברג , כ"ג באדר תשס"ו

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בשקט וללא תשומת לב רבה מידי ולמרות הסכנה הביטחונית נפתח היום מעבר קרני לחצי שעה כתוצאה מלחץ בינלאומי ומיד נסגר שוב עקב התגברות ההתראות... הסיפור כמובן לא נגמר ומן הסתם המעבר יפתח שוב בימים הקרובים.

לכאורה מדובר בעוד פעולה בשרשרת פעולות אינסופית בה לחצים בינלאומיים (ובמקרים אחרים - מוסר מעוות של "טוהר הנשק" הצה"לי) משפיעים על הפקודות הניתנות בשטח, דבר שאין בו חידוש ומלווה אותנו מאז קום המדינה. מאז ומתמיד ידענו שישנו מספר מסוים של חיילים שנפלו על מזבח "ההומאניות" או בשל לחצים בינלאומיים שהגבילו את יכולתו המבצעית של צה"ל בשטח, אלא שההבדל בין ההפקרות כיום לבין העיוות המלווה אותנו מאז ומתמיד הוא תהומי.

ראשית יש לציין את ההבדל הטכני. אז דובר על שינוי בפקודות המבצעיות או באופי הפעולה שבכללותה נועדה להשיג יעד מבצעי ולבצר את ביטחון ישראל. כאן מדובר על פעולה בה אנו באופן אקטיבי, בידינו ממש, מעבירים מזון וסיוע לאלו שמנסים לטבוח בנו יום יום. זר שהיה נוחת מהחלל היה מן הסתם מאשפז את כולנו במחלקה סגורה... מילא שלא נלחמים, אבל להעביר סיוע?! (נא לא להביא כטיעון נגדי את המקרה השונה בתכלית השוני של אספקת המזון לארמיה השלישית המצרית במלחמת יום כיפור).

אך מעבר לכך ההבדל העיקרי הוא מהותי. במשך כל שנות קיומה של המדינה, הייתה איזו תובנה כללית שריחפה ברקע, שההנהגה רואה אך ורק את טובתו של עם ישראל לנגד עיניה, וזו יצרה מעטפת כשרות גורפת לציות, קרי, אשראי בלתי מוגבל למי שנתפסו כמייצגי כלל ישראל, מעין "עד רדתה"). חשיבותן של הפעולות הצבאיות כזרוע מבצעת של הממלכתיות הישראלית גרמה לכולנו למסור את הנפש גם במקום בו היה ברור כי מדובר באיוולת גמורה, התובנה כי המנהיגים הם בגדר "תינוקות שנשבו" אך מטרתם היא המשך ביצורה ושגשוגה של ישראל (בראייתם כמובן) היא זו שגרמה לנו לקפוץ ראש לבריכה, לשחות לפי הכללים הנהוגים ולקוות שבטווח של שנים נצליח להשפיע מבפנים באופן איטי ומצטבר על המערכת. תובנה זו הצליחה להחזיק מעמד אפילו במשך תקופת אוסלו, למרות שנסדקה משמעותית.

חורבן גוש קטיף וצפון השומרון שינה את כללי המשחק, וכיום לא ניתן לומר ברצינות כי מטרותיה של ההנהגה הן טובת עם ישראל.

לאחר שהתברר (לאחרונה אפילו רשמית, בדו"ח המבקר) כי חורבן גוש קטיף הוא חורבנו העקרוני של הבניין כולו, על קומותיו היהודית, דמוקרטית, מוסרית, ביטחונית, אנושית ואפילו חוקית ולאחר שמתברר כי ההנהגה דוהרת "קדימה" על מנת לשכפל את ה"הצלחה", מי שממשיך לומר זאת הוא, במקרה הטוב, משלה את עצמו ויביא אותנו בסוף לחורבן מעשי מוחלט. דומה כי מי שהטיף נגד אי ציות בעת החורבן, נדם בעמונה עת התברר שמגרשי יהודים הופכים למפצחי גולגולות והשיא עוד לפנינו...

פתיחת המחסום בקרני היא עוד נקודת מבחן קטנה על הדרך בה ניתנת למחנה הכתום הזדמנות להוכיח כי שיקוליו הם עקרוניים, עקביים ולא "פוליטיים" המתבטאים רק בעקירות וחורבנות, ואסביר:

במשך שבוע מפמפם לנו שר הביטחון כי פתיחת מעבר קרני מסוכנת, והנה בפליק פלאק מרשים, שמזכיר את מעברו העלוב מהליכוד ל"קדימה" נכנע שר הביטחון ללא תנאי ללחצים פוליטיים ובינלאומיים, פתח את המעבר ופשוט מסכן את חיי החיילים והמאבטחים לפי דבריו בעצמו !

כל מי שזכה "לטחון" שעות בעמדות שמסביב לקרני בעבר מכיר היטב את חומרת הסכנות שבמעבר הזה, שכל כולו נועד לטובת הערבים. מספיק חיילים ומאבטחים כבר איבדו שם את חייהם ואליבא דשר הביטחון עצמו חורבן היישובים היה מחיר ראוי להתנתקות מהערבים. הפלשתינאים רעבים? שידאגו לכך שיחד עם טונות התחמושת והנשק ממצרים, יגיעו כמה כיכרות לחם...

יוצא אפוא, שלפי כל הדעות, שולחים עכשיו, במודע, את הבחורים שלנו למות סתם. דבר שהוא הרבה יותר חמור מעקירת יישובים או משילוב בנות בצבא, ואין איש פוצה פה ומצפצף! אין רבנים שפוסקים שאסור לסכן את החיים בעבור נתינת מזון לרוצחים, אין מנהיגים שמזדעקים, אין אנשי רוח מהמחנה הכתום שקוראים פשוט לסרב לפשע הזה, שום כלום!

חשוב שנבין, מי שעבור המשך "ההשפעה מבפנים" מחשה נוכח הפקרת החיים בקרני קל וחומר שמאבד את זכותו לזעוק נגד עקירת יישובים. מאחר והריקבון בצבא הגיע למימדים מבהילים (מישהו שמע זעקה בעניין מדן חלוץ? ביפן הרמטכ"ל כבר מזמן היה מבצע חרקירי בעצמו נוכח פקודה שכזו) ומאחר והמחנה הכתום פשוט נתקף אלם וקיפאון, המסקנה הנחרצת היא שההשפעה היחידה שיש לה איזשהו סיכוי לתקן את הצבא ואת עצמנו היא השעיית גיוס גורפת. זו תהיה מכת חשמל בריאה לצבא ולנו.

פתיחת מחסום קרני היא פקודה בלתי מוסרית אליבא דשר הביטחון עצמו! זו פקודה בלתי מוסרית מאדם בלתי מוסרי שטובת עם ישראל לשיטתו אינה לנגד עיניו. מי שמסכן את חייו וחיי אחרים נוכח קדושת הפקודה הפושעת הזו קל וחומר שמחר יעקור יישובים... אנא מכם מנהיגים, שימו לבכם לכך שאי אפשר להפקיר את החייל בשטח להתמודדות עצמאית עם סוגיות אלו, לאמירות פומביות מצידכם בנושאים אלו תהיה השפעה מצטברת רבה שהלוואי ותוכיח לי שמסקנתי מוטעית ושבאמת להציל את ה"השפעה מבפנים" שכיום אינה אלא אשליה הגוררת טיפול חריף יותר... לצערי בשעת כתיבת שורות אלו המצב החמיר והתבשרנו על כך שהרמטכ"ל... תחזיקו חזק... חילק פרסים לטייסים שהצטיינו ב"התנתקות" על כך שהם "פינו מתנחלים באותה מיומנות בה הם מטיסים מטוס"... הטייסים מצידם ציינו שה"התנתקות" תרמה להם לגיבוש היחידתי ושאין בהם משקעים... פשוט לא יאומן! ושוב, גם כאן, שתיקה מוחלטת, שום רב לא התבטא, שום מנהיג לא הגיב ושום ח"כ כתום לא גינה, תגידו, האומנם עד כדי כך טחו עינינו מראות?! הלו?! מישהו עדיין מאמין ברצינות ב"השפעה מבפנים"???

תקוותי היחידה היא שהנוער, שהפסיק לקבל דברים כמובן מאליו, יפתח תודעה בריאה וידע כיצד לבעוט את העיוותים הללו לכל הרוחות ולא רק בנושאים שנתפסים בטעות כ"פוליטיים" כמו עקירת יישובים אלא גם בנושאים הקשורים לטומאת הנשק הצה"לית. כי כפי שהוכח, ישנו קשר הדוק בין שני הדברים ובעומק העניין שורש הקלקול והעיוות בהם חד הוא.

ללא אימוץ מדיניות מוסרית אחרת, המכילה אמירה צלולה שאינה מפחדת מהמחיר לא יצלחו כל הפעילויות החינוכיות וכל מסעות ההסברה ההכרחיים כיום. לפני שניגשים לתקן את הקומות הגבוהות של המציאות שומה על כולנו להביט במראה ולשאול את עצמנו האם לנו ישנה מסירות נפש כלפי מה שאנו מנסים לחנך אליו?