מורשת שרון

מכל הבלגן עולה רק עובדה ברורה אחת: אין מנצחים. ב"קדימה" יכולים לומר, עד מחר, שהתחלנו מאפס ולכן 28 זה הישג יפה, ובעבודה פותחים שמפניות, וליברמן הוא "בפעם הבאה מפלגת השלטון".

אורי אליצור , ד' בניסן תשס"ו

דעות אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
מכל הבלגן עולה רק עובדה ברורה אחת: אין מנצחים. ב"קדימה" יכולים לומר, עד מחר, שהתחלנו מאפס ולכן 28 זה הישג יפה, ובעבודה פותחים שמפניות, וליברמן הוא "בפעם הבאה מפלגת השלטון", אבל האמת היא שכולם יצאו שבורים ואף אחד לא ניצח.

לא גוש השמאל, לא גוש הימין ולא "תוכנית ההתכנסות", ביטוי חדש מבית היוצר של יצרני הספינים והבלופים שמנהלים את המדינה, וגם לא "המרכז השפוי". המנצחת היחידה היא מפלגת הלא משתתפים. היא גרפה כמעט ארבעים אחוז מקולות הבוחרים, ואם נוסיף עליהם את ששת האחוזים של מצביעי הגמלאים, שגם הם סוג של פתק לבן, הרי עברנו את הארבעים אחוז. כוח אלקטוראלי של כחמישים מנדטים, הצביע ברגליים או בקלפי הצבעת אי אמון בדמוקרטיה הישראלית.

זו העובדה המשמעותית ביותר של הבחירות האלה, וזו מורשת שרון האמיתית. לא מפץ גדול, אלא שבר גדול. "האיש השוכב בקומה השביעית של בית חולים הדסה", מושא הערצתם האלילית של מרבית העיתונאים, הפרשנים ונותני הטון, שבר לרסיסים את הדמוקרטיה הישראלית, והרס את שארית האמון של הבוחר הישראלי ביכולתו להשפיע על גורלו. אריאל שרון וחבר יועציו הציניים, אמני הספינים והמניפולציות, הפכו את הפוליטיקה הישראלית למשחק פוקר של מקצוענים שאין להם אלוהים. ד"ר בורג המנוח אמר פעם שההבדל בין עסקן לבין פוליטיקאי הוא שבשעה שעסקן מבטיח, הוא עוד חושב שיקיים, ואילו הפוליטיקאי כבר יודע מראש שהוא סתם מבטיח.

מתחת לקו האדום

ובכל זאת, גם אצל פוליטיקאי משופשף, יש איזה רצון לקיים הבטחות, יש איזו יראה מפני הבוחר, מפני המפלגה ומפני חבריו. יש איזה קו אדום ולו למראית עין. והקו האדום הזה שומר על מינימום האמון שבין האזרח והמערכת הפוליטית. האזרח יודע שיש מרחק גדול בין הבטחת בחירות לבין צ'ק בנקאי, אבל המרחק הזה לא יכול להיות אינסופי, הוא יודע שפוליטיקאי לא תמיד אומר רק את האמת, אבל יש בכל זאת איזה גבול לשקר. וכן לשחיתות. הוא יודע שפוליטיקאי שעובר את הגבולות ייתן את הדין בקלפי, שיש ביקורת העיתונות, יש ביקורת המדינה, יש מוסדות למפלגה ויש לפעמים גם בתי משפט. שרון הביא את תרבות השקר הפוליטי והצפצוף על כולם, אל מתחת לקו האדום הכי תחתון.

למפלגה ששלחה אותו, על כל מוסדותיה מהמסד ועד הטפחות, הוא הודיע בגלוי שהוא מצפצף. שיחליטו מה שיחליטו, הוא יעשה מה שהוא רוצה. לגופים שדנו והחליטו באופן דמוקרטי בניגוד לדעתו הוא קרא מורדים. לבוחריו הוא הבטיח שדין נצרים כדין תל אביב, והחריב את נצרים. לתוכנית הנסיגה החד צדדית של מצנע הוא לעג, ואחר כך אימץ אותה ולקח לעצמו את כל הקרדיט. כשיצא למשאל המתפקדים הוא דרש מכולם התחייבות, שגם אם התוצאות לא יהיו לפי רוחם הם יקבלו אותן, אבל כאשר התברר שהתוצאות אינן לפי רוחו, הוא התעלם מהן. כשהיה זקוק לרוב בממשלה, הוא תפר עם ציפי לבני הצעת פשרה, שבה הצד השני נדרש לקיים את חלקו מייד, אבל לו עצמו לא הייתה שום כוונה לקיים בבוא העת את הצד שלו.

פתק לבן קיבוצי

כאשר התחיל להתברר שהפינוי קרוב, ואין שום פתרון לשום מתיישב, הוא הורה לקחת את מעט הכסף שיש ולהוציא אותו על קמפיין בסיסמה "יש פתרון לכל מתיישב". רמאות צינית מהסוג הכי אורווליאני והכי אכזרי. אבל עדה גדולה של עיתונאים חנפנים התאהבה בחיוך הציני שלו וברמאויות הקטנות והגדולות שהוא מפזר, ובעיקר בכושר הביצוע חסר המעצורים שלו. כי המטרה מקדשת את האמצעים, וכמה טוב שיש סוף סוף מישהו כזה, ששום דבר לא עוצר אותו, ועוד יש לו חוש הומור וסטייל.

ואחרי ששרון האב ושרון הבן השחיתו את הליכוד עד היסוד, והשתמשו בו ובמוסדותיו עד הטיפה האחרונה, הם הפנו עורף, השאירו לאחרים לנקות אחריהם את הלכלוך, ומתוך אווירת השחיתות והזלזול וה"אתרוגיות" יצרו את "קדימה". והיתרון הגדול של "קדימה", כפי שהסביר השבוע מאיר שיטרית, הוא בכך שאין לה שום אידיאולוגיה. כמיטב מורשת שרון, בראשית הדרך גם לא היה לה שום קו מדיני, ולכן היא עלתה ועלתה בסקרים. כמו מפלגת הגמלאים היא הייתה מין מפלט ענק, פתק לבן קיבוצי לאזרחי מדינת ערוץ שתיים, שאיבדו את האמון בפוליטיקה בכלל, ולא נותר להם אלא לשבת בכורסה ולשחק בכוכב נולד.

אבל אולמרט לא הקשיב ליועצים הציניים של שרון או שלא הצליח להתאפק, וקבע בקול רם וברור את התוכנית המדינית שלו. מאז התחילה "קדימה" לצנוח, ובסופו של דבר הגיעה הצניחה מ-44 עד ל-28 מנדטים, ונבלמה רק בשל ההתנגשות עם יום הבחירות עצמו. אבל במטה "קדימה", כפי שדיווחו כתבים, לא השתרר עצב. הידיעות על התרסקות הליכוד נתקבלו שם בקריאות שמחה ובמחיאות כפיים. נקמה מתוקה באויביו של ראש המשפחה השוכב על ערש דווי.

בפרק הבא: הסופראנוס מקימים קואליציה.