"תסמונת שטוקהולם" של המחנה הלאומי

תסמונת שטוקהולם היא תופעה בה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפטיה והזדהות נפשית עם הנרטיב והמעשים של החוטפים המחזיקים בו.

נדיה מטר , י"א בניסן תשס"ו

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
תסמונת שטוקהולם היא תופעה בה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפטיה והזדהות נפשית עם הנרטיב והמעשים של החוטפים המחזיקים בו. ב"ויקיפדיה" מסבירים שהשם ניתן לסינדרום זה בעקבות המקרה שקרה ב23 באוגוסט 1973 בזמן שוד בנק בשטוקהולם שבשבדיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3X12 מטר ע"י השודד (שהיה שם איתם).

ראיונות עם בני הערובה לאחר השחרור גילו שהם חשו הזדהות עם החוטף ופחד מהמחלצים. מחקרים פסיכולוגיים על מקרים דומים הגדירו בבירור את מאפייני הסינדרום:

בן הערובה מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה. ההנחה של הנחטף היא שהחוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה.

השהייה ביחד, במהלכה מכירים את החוטף כבן אדם עם בעיות ושאיפות (במיוחד בהקשר אידיאולוגי) משפיעה על בן הערובה להאמין שהשקפת החוטף צודקת.

בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים והתעקשותם להעניש את החוטף. מקרה מוכר נוסף של הסינדרום הוא המקרה של פטי הרסט. לאחר שהייתה בת ערובה של צבא השחרור הסימביוטי, הצטרפה הרסט לקבוצה כלוחמת, מספר חודשים לאחר ששוחררה.

נזכרתי בסינדרום שטוקהולם לאחר שקיבלתי דואר אלקטרוני מחבורה של אנשים הידועים כלאומיים מאוד, אך כנראה סובלים מאותו סינדרום של הזדהות עם התוקפן. הם שלחו לי באמייל עצומה הנקראת "תומכים בקציני צה"ל", והתבקשתי לחתום עליה. וכך כתוב בעצומה:

"לקצינים בכירים בצה"ל אסור לטוס לחו"ל. ארגונים ישראלים רדיקאלים, כדוגמת תנועת "יש גבול", הם שותפים מלאים ופעילים בהגשת עתירות ותביעות בתי משפט בינלאומיים נגד קצינים בכירים בצה"ל בעבר ובהווה, שלטענת התנועה ביצעו "פשעי מלחמה". קצינים אלו אינם יכולים לנחות במדינות שבהן הוגשה התביעה, מחשש שייעצרו. בין הקצינים שנגדם הוגשה תביעה הם: הרמטכ"לים לשעבר, שאול מופז ומשה יעלון, הרמטכ"ל הנוכחי דן חלוץ, האלוף דורון אלמוג, תא"ל אביב כוכבי ועוד. אתר "אומדיה" קורא לציבור להצטרף לעצומה שתשמש הן כמחאה על מעשי תנועת "יש גבול" ותנועות דומות לה והן כתמיכה בקציני צה"ל, בעבר ובהווה, שנגדם עומדות תביעות אלה. הצטרף לעצומה, עצור את הטירוף".

אינני יודעת מי יזם את העצומה ומי עומד מאחורי אתר "אומדיה",אך אני כן מכירה את אלו שהעבירו לי את העצומה ורצו מאוד שאחתום עליה. ואליהם שלחתי את התגובה הבאה:

"לא! אינני חותמת על העצומה. אני כמובן חושבת שיש לפעול נגד ארגונים של השמאל הקיצוני כגון: "יש גבול", המשתפים פעולה עם האויב הערבי וגורמים נזק לישראל, אך עצומה למען קציני צה"ל זו לא הדרך, כי האמת היא שאינני תומכת בקצינים אלו. לדעתי, על אף אחד מאיתנו לחתום על עצומה זו. הקצינים ששמותיהם רשומים בעצומה (חוץ מבוגי יעלון), תמכו ו/או שיתפו פעולה עם פשע הגירוש ואף חלק מהם (כוכבי) ביצעו אותו בשטח.

במקום להגיב כפי שכל חייל יהודי היה חייב להגיב ולסרב לפקודה הבלתי יהודית של הגירוש, קצינים אלו גירשו אלפי יהודים מביתם, כלומר בצעו טיהור אתני והפכו אזור שלם בארץ ישראל ליודנריין. את האזור הזה הם מסרו לאויב הערבי שהפך את האזור לחמאסטן ממנו שולחים קסאמים לעבר ישראל. בעצם, הפכו קצינים אלו את עצמם ואת החיילים שלהם לזרוע המבצעת של תנועת החמאס, החולמת כבר שנים לגרש יהודים ולהשתלט לאט לאט על ארץ ישראל.

עכשיו, באים אלינו ומבקשים מאיתנו לחתום על עצומה למענם? איזו חוצפה, שיחפשו אותנו בפינה. טוב מאוד שהם לא יוצאים לחו"ל, שיישארו תקועים בארץ. האמת היא שדווקא אנחנו במחנה הלאומי חייבים לארגן עצומה שתדרוש להעמיד את אותם קצינים לדין, כאן בישראל, על ביצוע פשעים נגד העם היהודי בארצו. אם את מילוסביץ העמידו לדין על כך שהוא ביצע טיהור אתני לאויבי המדינה שלו, עד כמה יותר חמור פשע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון שתוכנן ובוצע ע"י פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים נגד אזרחים ישראלים?

לעניות דעתי, אלו במחנה שלנו המבקשים להחתים אנשים על העצומה למען אותם קצינים פושעי הגירוש, סובלים מתסמונת שטוקהולם- של קורבן המזדהה, מבין וסולח לתוקפן שלו. אין לי הסבר אחר לדבר. ומכיוון שאהוד אולמרט מתכנן עוד גירוש יהודים ומסירות של חבלי מולדת נוספים לאויב הערבי, יש להתייחס כבר עכשיו לנושא הזה של "יחס המחנה הלאומי לצה"ל לאחר חורבן גוש קטיף וצפון השומרון".

אין ספק, כולנו חונכנו על קדושת הצבא ועל החובה לשרת ב"צבא הגנה לישראל". עד שנת 2005 הדבר היה מובן מאליו. הכל השתנה כשאריאל שרון הודיע על תוכנית הגירוש שלו. קמה תנועת "יהודי לא מגרש יהודי" שפנתה לחיילי צה"ל, ע"פ הפסק הברור של הרב שפירא שליט"א ועוד רבנים, והסבירה לחיילים שפקודת הגירוש הוא פקודה הנוגדת את חוקי התורה ולכן היא בלתי חוקית בעליל, אפילו אם יתמכו בה רוב בכנסת ורוב בממשלה.

לו כל הרבנים היו מתאחדים סביב הקריאה הכל כך הגיונית הזאת לסירוב לפקודת הגירוש, היינו יכולים לטרפד את כל מהלך הגירוש. שרון היה מבין שאין לו מספיק חיילים לביצוע הפשע, היה מבין שיהיה תוהו ובוהו בצבא והתוכנית הייתה אולי מתבטלת או לפחות הייתה מתקשה מאוד לצאת לפועל.

לצערנו, רבנים ואישי ציבור מסוימים במחנה הלאומי הסובלים מתסמונת שטוקהולם קשה, הפרו את הוראת הרב שפירא ויצאו נגד הקריאה לסירוב פקודה. רבנים אלו בלבלו את החיילים לגמרי ובעת הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון לא היה גל של סרבנות מספיק חזק כדי לנטרל את המערכת ולטרפד את הגירוש.

לאחר הגירוש התחלנו מצד אחד לשמוע קולות הקוראים לחיילים שלא להתגייס כלל לצה"ל, לפחות בשנים הקרובות, כל עוד תכהן ממשלה המתכננת גירוש יהודים. הרעיון מאחורי היוזמה הגיונית למדי: אסור לנו לשתף פעולה עם מנגנון שכולו מתכוון לחסל את מפעל ההתיישבות. הגיוס לצה"ל הוא לשם הגנה על עם ישראל בארץ ישראל, ולא לחיסול ישובים יהודים ומסירת חלקי מולדת לאויב. מצד שני שמענו גם קריאה אחרת והיא קריאת ה"ממלכתים" האומרת שאין שאלה בכלל, מובן מאליו שממשיכים להתגייס לצה"ל, כאילו שלא היה גירוש.

לעניות דעתי תישאר הגישה הראשונה של דחיית השירות נחלת מיעוט במחנה שלנו. למרות שגישה זו, לו רובנו היינו נוקטים בה, הייתה יכולה להציל אותנו מיידית מעוד גזירות. נראה לי, מתוך ההיכרות שלי עם הציבור ה"ממלכתי" שלנו שעדיין לא תתקבל ברוב חלקי הציבור הלאומי, החלטה שלא להתגייס כלל. ומצד שני, הגישה של "ממשיכים להתגייס כאילו שהכל בסדר ויש לציית לכל פקודות", תמיט חורבן על ההתיישבות ביש"ע בפרט ועל כל המוסדות היהודים בישראל בכלל.

ולכן ברצוני להציע שכבר בימים אלו, עוד לפני הגזירות הנוספות המתקרבות לצערנו, נאחד הפעם את המחנה היהודי סביב הרעיון של סירוב פקודה. נדרוש מכל הרבנים ואישי הציבור שכבר עכשיו יתחילו בעבודת ה-eprogramming , ביטול שטיפת המוח שהחיילים עברו הקיץ. הידעתם לדוגמא שמענישים קצינים ה"מעזים" להשתמש במילה "גירוש" כדי לתאר את מה שקרה הקיץ בגוש קטיף?

על הנהגת המחנה הלאומי להעביר כבר בימים אלו מסר ברור: אם חלילה וחס יהיו עוד תוכניות לגירוש יהודים וחורבן ישובים יהודים, הפעם אנו קוראים באופן ברור וחד לכל החיילים לסרב לשתף פעולה עם הפשע הזה. בנוסף, על כל הורה להחתים, כבר עכשיו, את ילדיו המתגייסים והמגויסים, על מסמך האומר פחות או יותר את הדברים הבאים: "אני פלוני אלמוני מתגייס ל... או משרת ב"צבא הגנה לישראל" לשם הגנה על עם ישראל בכל ארץ ישראל. אני מוכן למסור את נפשי בהגנה על המולדת ובמלחמה נגד האויב הערבי.

אני מודע לעובדה שלאחרונה הצבא הפך לכלי של פוליטיקאים ושל השמאל הקיצוני האנטי יהודי, ויש סיכוי סביר שינסו לשטוף את מוחי ולשכנע אותי שחובה עלי לגרש יהודים מארץ ישראל, להרוס ישובים יהודים ואף למסור חלקי מולדת לאויב. אני מתחייב בזה, בפני הוריי, שתמיד אשאר נאמן לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, ולעולם לא אתן את ידי, בעקיפין או במישרין, לגירוש יהודים מארץ ישראל, לחורבן ישובים או מאחזים יהודים ולמסירת חבלי מולדת לאויב הערבי.

אם נשכיל להתאחד סביב מסר זה כבר בשבועות הקרובים, יבינו חברי ממשלת אולמרט שכללי המשחק שלנו השתנו. יהודה ושומרון זה לא גוש קטיף. אנחנו כבר לא מאמינים ש"באהבה ננצח". אנו מאמינים ש"בנחישות, בנאמנות לארץ ישראל השלמה ובאמונה בהקב"ה, ננצח".

נסיים בדבר תורה המחזק את הדברים: "השבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו." ולמה נקרא שבת "הגדול"? מפני שבאותה שבת שקודם פסח מצרים, נצטוו ישראל לקחת שה לקורבן פסח, והיו המצרים רואים ושומעים מישראל שעומדים לשחוט את אלוקיהם,והמצרים פחדו ולא נגעו בהם לרעה. הרי זה נס גדול. ועל שם נס זה נקראת השבת "שבת הגדול". כותב הרב חיים דרוקמן ב"מעט מן האור": "ואנו רוצים לומר. הפחד של המצרים אינו אלא התוצאה. הנס הגדול היה שישראל העזו. העובדה שישראל העזו לקחת את אלוקי מצרים, לקשור אותו בכרעי המיטה ולהכריז שהם עומדים לשחוט אותו במצוות ה' אלוקיהם, ולא חששו מהמצרים. זהו הנס הגדול.

וברצוני להעביר את הרעיון הזה של הרב דרוקמן לנושא שלנו:

נראה לי שגם אנחנו, המחנה הלאומי, השתעבדנו. השתעבדנו ל"ממלכתיות" יתר. במקום לקדש את המטרה עבורה הוקמה מדינת ישראל, הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, התחיל המחנה שלנו לקדש בצורה בלתי מסויגת את האמצעים, את הכלים האמורים לשרת את המדינה: כנסת, בית משפט ובמיוחד את הצבא.

והמסר שברצוני להעביר לקראת חג הפסח הוא שכפי שאבותינו הבינו שעל מנת להשתחרר, על מנת לצאת לחירות יש להעיז להקריב את השה, כך עלינו במחנה הלאומי להבין שעלינו להעיז לצאת מעבדות לחרות. על מנת לשמור על הבית הלאומי בארץ ישראל יש להעיז ולהשתחרר מהעבדות שלנו לכלים ה"ממלכתיים". יש לצאת, ללא חשש, מהעבדות העיוורת שלנו ל"ממלכתיות", ההופכת אותנו לקורבנות הסובלים מתסמונת שטוקהולם.

יהי רצון שפסח תשס"ו יהווה תפנית. נרפא את עצמנו מכל מיני תסביכים ותסמונות, ונצליח לאחד את כל המחנה הלאומי סביב הסיסמה "כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ע"פ תורת ישראל, ואין לאף אחד זכות למוסרה".