מה עושים עכשיו?

אמנם ה"שמאל" לא ממש ניצח בבחירות, וה"ימין" לא ממש נכשל בבחירות, אבל הרי באמת
זה לא ממש משנה: כבר ראינו שכל הממשלות, כולל, ובעיקר, ממשלות "ימין", הלכו
בתלם שהכין השמאל, והמיטו אסונות, חורבן וגירוש.

נועם ארנון , ט"ז בניסן תשס"ו

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא
אמנם ה"שמאל" לא ממש ניצח בבחירות, וה"ימין" לא ממש נכשל בבחירות, אבל הרי באמת זה לא ממש משנה: כבר ראינו שכל הממשלות, כולל, ובעיקר, ממשלות "ימין", הלכו בתלם שהכין השמאל, והמיטו אסונות, חורבן וגירוש. תהליכים תרבותיים-פוליטיים עולמיים, מגובים בכספי עתק ממקורות ערבים ואנטישמיים ומופעלים ע"י גורמים ישראלים ואנטי יהודיים, הביאו לדה- לגיטימציה של ההתיישבות ביש"ע, לערעור הזהות היהודית של מדינת ישראל, ולסדקים רציניים בהכרת עצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים.

מי ששולט למעשה במדינת ישראל הוא לא העם ולא הכנסת, אלא מערכות התרבות והמשפט, ומוסדותיהם – בעיקר בג"ץ והתקשורת; הם מייצגים עולם ערכים לא יהודי, עוין ומסוכן לתהליך תקומת עם ישראל בארצו. לכן, יש צורך בשינוי תודעתי עמוק, שידוד ערכים עמוק וארוך טווח. עם זאת, אי אפשר לשקוע רק בבנין העתיד, כאשר ההווה מאיים והסכנה מיידית. המערכות הרשמיות המייצגות את ה"מתנחלים" משותקות למעשה, אך בין כה וכה לא תבוא תשועה ממאבק שמנהלים רק המתנחלים עבור עצמם.

למעשה, יש להקים צוותי עבודה שירכזו את הפעילות בשלשה טווחים - מיידי, בינוני וארוך:

בטווח המיידי – לחזק את היישובים העומדים בפני סכנת גירוש, כדי להפוך כל נקודה לאגוז קשה. יש להיערך נפשית ופיסית למאבק אזרחי נחוש ובלתי אלים. להפוך כל בית למבצר, להכין בונקרים וביצורים, להתכונן בנושאים של דרכי הגעה, קשר, כח אדם, אמצעים וכו' - כדי להכריח את זוממי הגירוש להשקיע הרבה יותר אמצעים, ובסך הכל – להפוך את הגירוש לקשה מאד עד בלתי אפשרי. כבר עכשיו לתכנן את הגעתם ושהותם של אוהדים מחוץ ליישובים, וחיבור ציבור רחב, מכל הארץ, למאבק.

במקביל, ובטווח הבינוני – הפקת מערכת הסברה, שתשקף באופן מובן ובהיר את רעיון ההתיישבות, זכותנו על הארץ ועל היישובים, מידע רלוונטי, עוצמת היישובים, מגוון האוכלוסייה ועוד. התקשורת ברובה נגדנו. צריך לפתח ערוצים עוקפי תקשורת, כמו מבצעי פנים אל פנים וכד' – ולמקד אותם בהסברת נקודת המבט של ההתיישבות והרעיונות סביבה. גם בנושא הזה חיוני שיהיו לא רק מתנחלים (ואני כידוע מתומכיהם הגדולים, וכמה מחברי הטובים הם מתנחלים), אלא לרתום לפעילויות ציבור רחב מבחוץ למעגל המתיישבים, כולל כזה שלראשו רק כיפת שמי ארץ ישראל. לא לשכוח כמובן את התקשורת העולמית, ולהשקיע גם בה.

ובטווח הארוך – להתחיל לחשוב סוף סוף על יצירת מהפכה ערכית, רוחנית יסודית, כזו שתמיד ידענו שצריך לעשות, אבל אף פעם לא היה זמן ואמצעים. אם נתחיל היום, אולי בעוד עשר או עשרים שנה הנורמות והערכים המובילים במדינה יהיו יהודים. אולי אז הבג"ץ לא יתבייש לפסוק מידי פעם לטובת העם היהודי, וזכות יהודים לגור ברחבי ארץ ישראל תהיה מובנת וטבעית. זה נושא שמצריך חשיבה מסודרת ויסודית וריכוז אנשים מקצועיים ואמצעים.

אסור שהפעולות הללו, כפי שמקובל אצלנו, יקזזו זו את זו: מחד גיסה נמנעים מפעולות נחוצות ומיידיות, כי צריך לחשוב בגדול והדרך ארוכה, ומאידך גיסה לא מתכננים לעתיד כי הרי יש בעיות דחופות. יש לחלק את הכוחות למשימות, לרתום פעילים ומתנדבים, ולהתחיל בפעילות; ובעזרת ה', תחול ברכה על העשייה.