על יהודים וישראלים

רבים שחשו את הבגידה בגירוש מגוש קטיף הבינו בעמונה שמולם עומד אויב. אך מי הם היהודים ומי הם הישראלים? יש המקשרים בין הכיפה שעל הראש לבין הזיהוי

מיכאל פואה , י"ח בניסן תשס"ו

דעות מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי
יותר ויותר חודרת התובנה שהמאבק האמיתי במדינת ישראל היום הוא על זהותה של מדינת ישראל.

רבים שחשו את הבגידה בגירוש מגוש קטיף הבינו בעמונה שמולם עומד אויב. אך מי הם היהודים ומי הם הישראלים? יש המקשרים בין הכיפה שעל הראש לבין הזיהוי. הדתיים – יהודים, והחילוניים- ישראלים. טעות זו, איני יודע אם היא מכוונת, אך בוודאי שמחטיאה את המטרה. קשה להגדיר דברים שהם בתהליך התהוות, אשר על כן נגדיר את האידיאה היהודית והאידיאה הישראלית. כל אחד יגדיר בעצמו היכן הוא נמצא.

נקדים ונאמר. השימוש בשם ישראל הוא שימוש הנגזר מהמציאות ולא מהתוכן. שם ישראל, לדעתי, זהה לגמרי עם השם יהודי. המציאות בה ניתנת אזרחות ישראלית על ידי מדינת ישראל גם למי שאינם יהודים, היא הגורמת לשימוש בשם ישראל כמייצג את אותה תנועה אידיאית הרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אידיאה ישראלית זו יונקת את שורשיה הרוחניים מאותם יהודיים שבמשך הדורות ניסו להיטמע בחברה הגויית בה חיו על מנת למחוק את ייחודם היהודי. ניסיונות אלו כידוע כשלו, והיהודים נדחו על ידי החברה בה ניסו להיטמע, פעמים בגירוש ופעמים בפוגרום. ובמקום בו הצליחו כביכול להשתלב, הם הובלו בסופו של דבר למשרפות.

הניסיונות להיטמע כפרטים וכקהילות בתוך חברה גויית כשלו, ועתה בא הניסיון לעשות זאת כעם. נקים לנו מדינה משלנו, נפתח אותה לכולם, נאפשר לכולם להיות חלק מאיתנו, תוך טשטוש מוחלט של זהותנו, וכך נהיה יהודים-גויים כמו האנגלים, הצרפתים והאמריקאים.

מול ניסיון זה עומד רובו של העם המאמין בייחודו של העם וחפץ בו, אך הוא חסר הנהגה. בתוך האידיאה היהודית כלולים כל אותם יהודים שהמסורת היהודית יקרה להם, ושברגע האמת כשהם נאלצים לבחור בין מה שמסמל את יהדותם לבין כל דבר אחר הם בוחרים ביהדותם. יהודים אלו יכול להיות שיאכלו טרף במסעדה מחוץ לבית, אך אם יכריחו אותם לאכול טרף הם יתעקשו לאכול כשר.

יהודים אלו יכול להיות שאחרי הדלקת נרות שבת יפתחו את מכשיר הטלוויזיה, או אחרי הקידוש ייסעו לראות משחק כדורגל. ויהודים אלו הם גם אלו שמשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה בכל מצווה כשעל ראשם כיפה שחורה, כיפה סרוגה, כיפה "נחמנית" או בכלל בלי. על אף הבערות בכל נושא יהודי שטיפחה מערכת החינוך של מדינת ישראל, ועל אף טיפוח השנאה לכל מה שקשור ליהדות, הציבור היהודי המסורתי הוא הרב המוחלט של העם במדינת ישראל.

הציבור הדתי שהוא רק חלק מהציבור היהודי, משותק ביכולתו להנהיג. הסיבה לכך היא שציבור זה עדיין נמצא מבחינה מנטאלית בגלות. הדת כמערכת חוקים קבועה, אפשרה חיים יהודים בגלות. המרחב של החידוש ההלכתי, בלי הכרעות בעלות משמעות, אפשרו חיים של תורה, תוך התמודדות עם בעיות השעה. אך מרחב הלכתי זה אינו מספיק כדי להנהיג מדינה, ועוד מדינה מודרנית.

התורה כבסיס היא נקודת המשען הבלעדית לכל הקיום היהודי, ובה טמון הפתרון להתרחבות ההלכתית המתמדת על ידי בית הדין הגדול – הסנהדרין. כל עוד לא יקים ציבור זה את הסנהדרין הוא לא יהיה מסוגל להנהיג את מדינת ישראל. אך כיצד תקום הסנהדרין בלי מנהיגי ציבור? או לחילופין מה יקרה עם כל הציבור היהודי שאינו מגדיר עצמו דתי, אבל חשובה לו המסורת היהודית? האם הוא ימשיך להיות חשוף חסר הגנה לשטיפת המוח הישראלית, אשר בשם הדמוקרטיה והאוניברסאליות מוליכות אותו עד לאוטו אנטישמיות שחווינו בעמונה?

האם הוא ימשיך בלית ברירה לצעוד קדימה להשחתת ערכי המשפחה בהדרכתו של הבג"ץ המטהר כל סוטה? האם הוא ימשיך בלית ברירה להקריב את בניו היקרים על מזבח המוסר הנוצרי של "טוהר הנשק"? האם הוא ימשיך בלית ברירה לממן את מסע השנאה כנגד היהודים בתרבות באומנות במדעי הרוח ובתקשורת?

תהליך הסיאוב וההרס העצמי שאנו חווים באופן מוקצן מימי אוסלו, חושף בפני יותר ויותר יהודים את פרצופו האמיתי של העשירון הנאור במדינת ישראל ומגמת פניו הישראלית. היהודי מואס בכך, אבל במישור הפוליטי אין לו שום אלטרנטיבה. אין שום הנהגה פוליטית שמציעה לו תקווה יהודית. ההנהגה הלאומית כנועה למערכות הקיימות ואין בה את האנרגיות היהודיות להצמיח תקווה חדשה. היא נמצאת כל הזמן במלחמת מאסף המנסה לבלום את הישראליות והיא מסוגלת רק לומר "לא" בנושאים הקשורים לארץ ישראל, ובנושאים החברתיים והמסורתיים היא כמעט מתבוללת, חסרת ידע ודרך.

הנהגת הציבור הדתי בחלקה לא מרגישה שייכות כמו הציבור החרדי, ובחלקה כנועה למערכות הקיימות על ידי קידוש המדינה עד כדי אמונה דתית, "מאמינים במדינה", וכנועה מבחינה חומרית דרך תקציבים וכדו'. בכל מקרה היא לא מאמינה בכוחה להנהיג את העם, וגם לא מתיימרת לעשות זאת.

המאבק בין היהודים לישראלים מתנהל במישורים רבים חוץ מהמישורים הפוליטיים: בחינוך בו לומדים ילדינו, בתקשורת העצמאית שנבנית, בשינויים הדמוגרפים שעוברת החברה, בהקמת בתי דין עצמאיים מתוך סלידה ממערכת המשפט הקיימת וכדו'. אבל עיקרו של המאבק הוא על התודעה.

היהודים צריכים להבין מי עומד מולם? ומה הוא רוצה? היהודים צריכים להבין שהם למעשה משרתים של אליטה הפועלת, בניגוד גמור לרצונם. ברגע שתובנה זו תחדור הם יהיו בני חורין, ויוכלו להתחיל לממש את החלום היהודי.

מנהיגות יהודית שמה לה למטרה לפרוץ את מחסום התודעה. אנו מאמינים שכאשר תוצב האפשרות של הנהגה יהודית מאמינה ריאלית מול הישראליות, הנקודה היהודית תגבר. רק אז יתחיל התהליך אליו אנו שואפים: מימוש החלום של מדינה יהודית, שבוודאי עוד יתקל בהרבה קשיים, אבל לפחות יתחיל לנוע.