לתפארת מדינת ישראל?!

בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקשר אלי הבן שלנו, בן 9, בשיחת גוביינא, ואמר:
"אמא אמא, מהר! תגידי לי מה לעשות! בעוד דקה מסיימים את הטקס בבית הספר והם הולכים להשמיע את המנון "התקווה". מה עלי לעשות?

נדיה מטר , ג' באייר תשס"ו

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
בבוקר יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקשר אלי הבן שלנו, בן 9, בשיחת גוביינא, ואמר:
"אמא אמא, מהר! תגידי לי מה לעשות! בעוד דקה מסיימים את הטקס בבית הספר והם הולכים להשמיע את המנון "התקווה". מה עלי לעשות? להישאר באולם ולשיר? להישאר באולם ולא לקום ? לצאת מהאולם בהפגנתיות? מה את אומרת?

השאלה הזאת מתמצתת היטב מה שקורה אצל כולנו, ובמיוחד אצל בני הנוער שלנו מאז חורבן גוש קטיף וצפון השומרון. לילה קודם דברתי עם כמה בני נוער ושמעתי מהם שבישובים שונים ביש"ע סירבו בני נוער להדליק משואה ביום העצמאות מכיוון שבטקסט שהם התבקשו לדקלם היה כתוב "לתפארת מדינת ישראל". ולא רק בני נוער נמצאים בדילמה. גם מבוגרים שואלים האם לחגוג את יום העצמאות, ואם כן, איך. אל לנו לחיות בהכחשה. יש בציבור שלנו, ובמיוחד אצל הנוער, משבר מוצדק בנושא הזה.

ועד רבני יש"ע התייחס לשאלה והוציא כרוז האומר: (להלן ציטוטים)
"לאחינו ואחיותינו בני ישראל היקרים! לשאלת רבים עם התקרב יום עצמאותנו הבעל"ט, האם להתפלל ולהודות כפי שנהגנו בשנים הקודמות, או שמא בעקבות הגירוש הנורא שבוצע ע"י יהודים כנגד יהודים בתוך מדינת ישראל, דבר שעד היום בוצע אך בגלות כשגויים גרשו יהודים, יש לשנות מנוסח התפילות וההודאות?

תשובתנו לקיים בכל תוקף את ימי ההודאה האלו ללא שינוי. הודאה זו מכוונת אל בורא עולם על שנתן לנו מדינה לאחר אלפי שנות גלות מרה וקשה שאף אחד אינו רוצה לחזור אליה ח"ו. אמנם יש קשיים במדינתנו כדרכו של עולם עד שמתבררת בו האמת, אך אנו יש לנו להודות על כך שב"ה המדינה קיימת בחלק גדול מגבולות ההבטחה הנבואית, [...]

ויש לדעת לחלק בין מדינה שהיא מתנת אלוה ממעל לעמנו, לבין רשויות שלטוניות שונות ואכיפת חוקים שלא מתורתנו הקדושה ע"י "אינשי דלא מעלי" שהשתלטו על מוקדי כח במדינה ונקראו אף ע"י חבריהם "כנופיות שלטון החוק", שהיום הם בשלטון ומחר אי"ה אוהבי תורה בשלטון".

הרב כהנא זצ"ל הי"ד התייחס לשאלה כבר בשנת תשמ"ח-1988 (יום העצמאות-קידוש השם, שיחה של הרב מאיר כהנא הי"ד מתוך הספר צופה ומנהיג): "בכל יום עצמאות חייב אדם ללמוד את פרק ל"ו ביחזקאל. [...] יום העצמאות הוא יום של אמונה ובטחון בה', אמונה שהוא כל יכול. רק אדם שראה את ההשפלות שהיו בשואה מבין את גודל הנס- משפלות לעצמאות. המדינה קמה כהוכחה שהקב"ה הוא כל יכול, וכדי שנאמין בה' ונבטח בו. אך לצערנו, בעיית חוסר הביטחון בה' הוא דווקא מצד ה'גדולים' ".

וכאן מסביר הרב כהנא את דבריו:
בשנת תש"ח, חודשיים קודם הקמת המדינה, חזרה בה ארה"ב מהסכמתה לחלוקה, ואמרה שצריך שהאו"ם ייקח את כל הארץ תחת חסותו. שר החוץ האמריקאי קרא למשה שרת (ראש המחלקה המדינית בסוכנות) ואמר לו: "אל תעזו להכריז על מדינה, כי לא נעזור לכם". הנשיא האמריקאי הטיל אמברגו על משלוח מטוסים, ואילו הערבים קיבלו את כל הנשק מהבריטים שעזבו. שרת סיפר זאת לבן גוריון. הקבינט התאסף והייתה הצבעה: עשרה היו בעד הכרזה על מדינה, ושישה נגד. בן גוריון, על אף רשעותו, קם ואמר: "תהיה מדינה!". ויש לשאול: "מדוע הקב"ה הקים את המדינה ונתן את השלטון דווקא בידי אלה? התשובה ברורה אומר הרב כהנא: הרי אם במקום אלה, היו רבנים מפולין, הם היו עונים לאמריקאים שפיקוח נפש דוחה מדינה! [...] שלא ניפול בפח: צריכים להבדיל בין המושג של מדינה למושג של ממשלה. ממשלה יכולה להיות ממשלת רשעים או ממשלת צדיקים, תלוי במעשיהם. ואילו מדינה, היא שלטון יהודי בארץ ישראל! [...]".

אז אמנם השכל מבין שיש להבדיל בין מדינה וממשלה. בסדר. הבנו. יש להודות להקב"ה על נס הקמת המדינה. ברור שאף אחד מאיתנו אינו רוצה לחזור לפולין או לשלטון בריטי בארץ ישראל. מי שנולד בחו"ל, כמוני, ועלה לארץ, מבין עוד יותר טוב את הדבר ויודע כמה נורא לחיות תחת שלטון זר. אבל האם זאת אומרת שהציבור הכתום חייב לקיים השנה את חגיגות יום העצמאות בדיוק כמו כל שנה, כאילו שלא קרה כלום הקיץ? האם הרבנים מצפים שנניף את דגל ישראל סתם כך, אותו דגל שכוחות הגירוש ענדו הקיץ על המדים השחורים שלהם כדי לגרור גברים, נשים וטף מבתיהם ולזרוק אותם, חסרי כל, על אוטובוסים, למעברות ומחנות פליטים? וכאן הלב, הרגש, עונה בנחרצות: לא! כפי שלא יעלה על הדעת שלא נציין כלל את יום העצמאות, כך לא יעלה על הדעת שנחגוג כרגיל, ונדקלם, כמו רובוטים, את אותם טקסטים ממלכתיים בטקסים השונים.

גם כלפי הממשלה הרשעה הזאת, אסור לנו להראות "עסקים כרגיל", כאילו שמחלנו ושכחנו. הרי יש כאן ממשלה שכל תוכניתה, מימוש מצע החמאס, החרבת ישובים יהודים ומסירת ארצנו מולדתנו לאויב הערבי, דבר העלול להביא לסופה של המדינה חלילה.

כלומר, בואו נפנים את זה: מימוש מדיניות הממשלה מסכנת את קיום המדינה כולה! האם נשתוק ונתנהג כאילו שהכל בסדר? לא! המסר שלנו ביום העצמאות חייב להיות איפוא: אנו חוגגים ושמחים על הקמת המדינה, אבל לכם, חברי ממשלה רשעים, אנו אומרים: "לא נשכח ולא נסלח! ועל מנת לנסות ולהציל את המדינה, לא ניתן לכם כל כך בקלות לחזור על פשע הגירוש, החורבן ומסירת חלקי מולדת לאויב".

ולכן הייתי מצפה שלפחות בטקסים ביישובי יש"ע ישנו את התוכן ואת הסמלים של הטקסים. להלן כמה דוגמאות: הייתי מצפה שבטקס הדלקת משואות יעלו נערים ונערות שיגידו: "אני פלוני אלמוני, מדליק משואה זו כי חסמתי כבישים הקיץ במחאה על תוכנית הגירוש. את הכבישים חסמתי ...לתפארת מדינת ישראל". מחיאות כפיים סוערות יישמעו מהקהל. אחריו יעלה חייל במדים על הבמה ויכריז: "אני פלוני אלמוני מדליק משואה זאת בגלל שישבתי בכלא חודשיים בשל סירובי להשתתף בגירוש יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון. כך הגנתי על כבודו של צה"ל. סירבתי לפקודת גירוש יהודים מארץ ישראל לתפארת מדינת ישראל!", ושוב מחיאות כפיים סוערות.

כמובן שכל טקס חייב לכלול תזכורת שמות כל יישובי גוש קטיף וצפון השומרון ושבועה לעשות את הכל לחזור לשם בהקדם ולבנות את המקום מחדש. מי שרוצה להניף דגלי ישראל שייעשה כך, אבל לא בלי להוסיף להם סרט כתום או כל סמל אחר המביע בבירור שאצלנו העסקים הם לא כרגיל. את החגיגות נחגוג, אבל דווקא בקרב אחינו המגורשים או במאחזים המיועדים לחיסול ע"י ממשלת אולמרט. נבוא ביום העצמאות למאחזים ונכריז שאם חלילה ינסו לחסלם, נגן על כל בית וכל מבנה בצורה עוד הרבה נחושה ממה שראינו בעמונה.

נושא המאחזים קריטי בימים אלו, וחשוב שנבין איך שהם קשורים לעצמאותנו:
למדינת ישראל, כמדינה יהודית, אין סיכוי להתקיים בלי ריבונות יהודית ביש"ע. חזרה לקווי 67' תסכן את המדינה לא רק מבחינה ביטחונית אלא בעיקר מבחינה מוסרית. ישאלו אותנו הגויים בצדק: אם מסרתם מרצון את כל גב ההר, בו נמצא כל ההיסטוריה שלכם וכל השורשים שלכם המקשרים אתכם לארץ הזאת, מהי זכותכם לשבת באשדוד, אשקלון, פתח תקווה ורמת אביב? עופו משם! כלומר, ישראל בלי יש"ע תחדול להתקיים כמדינה יהודית. אויבים מבית ומחוץ, המחפשים דווקא לחסל את אופייה היהודי של מדינת ישראל ולהפכה למדינת כל אזרחיה, יודעים זאת היטב ומתכננים דווקא בשל כך, למחוק את הנוכחות היהודית ביש"ע, ולהפוך את האזור ליודנריין.

לתוכנית שני שלבים: שלב ראשון - חיסול המאחזים (שחלק ניכר מהם הם ישובים לכל דבר). שלב שני - חיסול הישובים הגדולים יותר. לכן, המאבק על המאחזים הוא מאבק על המשך קיום ההתיישבות היהודית ביש"ע, שהוא מאבק על עצם קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית. ולכן, דווקא ביום העצמאות זה, חשוב לבוא ולחזק את המאחזים.

לסיכום: לציבור היהודי הכתום, אסור ליפול בפח הטומן לנו האויב מבית: מצד אחד אסור לנו להתנתק לגמרי מהמדינה ולא לציין את יום העצמאות כי זה בדיוק מה שהשמאל רוצה שנעשה. אם מטרתם היא חיסול המדינה היהודית, נשחק לידיהם אם נכריז שעבורנו אין מדינה יהודית. מצד שני, גם אסור לנו לחגוג את יום העצמאות כאילו ש"הכל כרגיל", דבר המשדר חולשה, כניעה והשלמה עם פשע הגירוש. ולכן יש למצוא את הדרך לציין יום עצמאות שמח, אבל גם כתום.

את כל זה ניסיתי להסביר לבן שלנו שבקש, בשיחת טלפון מבוהלת וקצרה, מה לעשות בעניין ההמנון. אמרתי לו: אנו מבדילים בין המדינה והממשלה. המדינה היא מתנה מהקב"ה, ועל זה יש להודות. הממשלה היא רשעה, ויש להיאבק נגדה. המנון "התקווה" אינו שייך לממשלה אלא למדינה. אני ממליצה לך להיכנס ולעמוד. בעניין השירה, תחליט מה שתרצה. אם קשה לך, אז אל תשיר. אפשרות אחרת היא להוסיף את המילה "כל" למשפט "להיות עם חופשי בארצנו" כדי שההמנון יישמע כך: "להיות עם חופשי בכל ארצנו." את מה שהוא החליט לעשות, הוא שומר לעצמו. זכותו.

חג עצמאות שמח, וכתום.