הרהורים ליום עצמאותנו

כל מי שבקי בסתרי תורתו של הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה, איננו יכול שלא להתפעל מיכולתם לחולל מהפיכה מחשבתית בעולם התורה, ולראות את תהליכי הגאולה המופלאים להם זכינו בדורות האחרונים.

אורח באתר , ד' באייר תשס"ו

"ואם יבוא איש לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו..." (הרב קוק באגרת לרב חרל"פ, אלול תרע"א).

כל מי שבקי בסתרי תורתו של הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה, איננו יכול שלא להתפעל מיכולתם לחולל מהפיכה מחשבתית בעולם התורה, ולראות את תהליכי הגאולה המופלאים להם זכינו בדורות האחרונים, כחלק אורגני מן ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל אל גאולתו. שביבים מתורה זו חדרו גם אלינו, הבורים ועמי הארצות, ועומדים אנו בחרדת קודש אל מול עוצמתם של ימים אלה, המסוגלים ביותר לגאולה.

אלא שמשפט אחד בדברי הרב קוק, באיגרתו המפורסמת (שע"ח), מטריד את מנוחתי: "כל זמן מאיר בתכונתו". לכל זמן יש את התורה שלו ואת התכונה המיוחדת לו. כך טען הרב קוק זצ"ל כלפי אותם הדבקים באידיאולוגיה הישנה והטובה, לפיה המשיח והגאולה יגיעו באופן מסוים, ואין הם רואים כיצד מאיר ה' עלינו אור חדש ומקבץ נדחי ישראל.

אולם... האם אין אנו, הממשיכים לדבוק בעוז בתורת הרב קוק, חוטאים כיום באותו חטא אליו כיוון את חיציו? האם אנו המקדשים ומהללים את המדינה, ולא משנה כלל מה תעשה וכיצד תנהג, הופכים את אמירתו לפארסה? מהי תכונתו של הזמן בו אנו נמצאים? האם אין אנו מקדשים אידיאולוגיות ישנות?

כדי להמחיש את השאלה אזדקק למאמרו המצוין של חגי סגל אשר התפרסם לפני מספר שבועות ב"מקור ראשון". חגי מתאר שם את התייחסותה השלילית של הציונות הדתית הממוסדת לפעילותם המחתרתית של אנשי האצ"ל והלח"י, פעילות שזכתה אחר כך להכרה מלאה של כל מוסדות הציוניים.

הצהרת בלפור, אשר ניתנה ב-1917 וסללה את הדרך להחלטת ועידת סן רמו ב-1920 לתת לעם היהודי את ארץ ישראל, ולהפוך את בריטניה כמכשירה את הקרקע למדינה יהודית (בשלטון המכונה "מנדט"), הייתה שמחה גדולה לעם ישראל כולו. בריטניה נתפשה כמדינה מתאימה לתת לנו את ארצנו, וכולם, כולל רבנים רבים, שמחו לקראת המנדט.

משהפכה ממשלת המנדט, בלחץ הערבים, להיות ממשלה המכתיבה ספר לבן, ועוצרת עלייה עד כדי הטבעת מעפילים בספינותיהם, נחצה הישוב היהודי: חלקו הארי, ובהם רוב מנין ובנין של אנשי המזרחי, הלך בתלם וטען טענות של "דינא דמלכותא" ואיסור לעבור על החוק. חלק קטן יותר, ובהם הרב צבי יהודה קוק, הבין כי יש לעשות הכל כדי לסלק את הבריטים מן הארץ, גם לעבור על החוק, ופעל נחרצות נגדם. בתחילה, נרדפו ה"פורשים" עד צואר, כולל מקרי רצח (דוגמת הרצח של ידידיה סגל ז"ל). אולם משהקשיחה ממשלת המנדט את עולה, הבינו היהודים עד מהרה כי צדקו ה"פורשים", והתאחדו כולם להעביר ממשלת זדון מן הארץ. איחוד זה הוא שסלל את הדרך להקמת צה"ל המשותף (למרות חילוקי דעות קשים דוגמת "אלטלנה").

אנו אכן נמצאים בזמן מופלא. ה' האיר עלינו את גאולתו, וקבץ חלק מנידחי ישראל אל מדינה יהודית נאורה ומשגשגת. אלא שתביעות הערבים, ביחד עם לחץ בינלאומי, גרמו לאחינו היהודים להשתמש במדינה ובחוקיה, כדי לעשוק ולגזול, לגרש ולחמוס, ולאחרונה אף לאנוס את בנותינו. האם נמשיך לעמוד מול כל אלה ולמלמל "יסוד כסא ה' בעולם"? האומנם טחו עינינו מראות "כי כל זמן מאיר בתכונתו" והילול ושבח עיוור של החוק והמשפט רק יביא אותנו אל התהום? האם איננו באותו מעמד של עם העומד בפני ההכרה כי הגיע הזמן לבנות משהו אחר?

ביום העצמאות הקרוב אעמוד עם רבותינו הגדולים ואומר הלל ושבח לבורא עולם על גאולתנו ועל פדות נפשנו. אולם לא אקדש את צה"ל שהשחית את דרכו, ולא את ראשיה שריה ויועציה של מדינתנו, שסרים וסוררים המה להשחית את ארצנו. בוודאי שאמחה מרה מול ראשי יש"ע הנפגשים לפגישות "פיוס" עם אנשי משטרה שעתידים להחריב בקרוב מאוד את בתינו. פגישות כאלה, ושבח כזה לצה"ל הם אלה שנתנו את התשתית האידיאולוגית לכוחות הרוע לגרש אלמנות ויתומים מנחלתם, לגזול בכוח את רכושם, לעקור את קברי קרוביהם ולהפוך את כולנו לנתונים תחת סכנה איומה של השמדה.

ביום העצמאות הקרוב אקרא ואתפלל לשלב הבא של הגאולה. שלב שייבנה על ריקבון השלב הנוכחי, כשם שמדינת ישראל נבנתה על הריקבון של ממשלת המנדט. רק הכרה בריקבון של ממשלתנו, ולא המפגש עימה, תסלול את הדרך לבנייה של קומה חדשה בגאולתנו, קומה של אמונה ושל הכרה במלכות ה'.




כותב המאמר הוא תושב עופרה. ראש מדרשת "יעוד" בירושלים.