לפתוח שערי הלב

כל דור והסיפור שלו. כל דור והמצרים שלו. כל דור והגואלים שלו. וכישוריו של הגואל, בהתאם לחסרונות של הדור, והגאולה שהוא זקוק לה.

אורח באתר , ז' באייר תשס"ו

כל דור והסיפור שלו. כל דור והמצרים שלו. כל דור והגואלים שלו. וכישוריו של הגואל, בהתאם לחסרונות של הדור, והגאולה שהוא זקוק לה. לפעמים הגואל הוא נביא ענק, ולפעמים ממשיך דרך. לפעמים סנגור גדול, ולפעמים מצביא עז נפש. לפעמים חכם בסנהדרין, ולפעמים נביאה אמיצה וצדיקה. ויפתח בדורו כשמואל בדורו. וכשמחפשים אצל מי נמצא מפתח הגאולה של הדור, יש להתחיל מאפיון כללי של הבעיה המיוחדת של הדור.

חכמה לא חסרה בדור הזה. אומנם הבורות בנושאי יהדות היא נוראית, אבל ברגע שנשב ללמוד, הבעיה הזו פתירה במהירות גדולה מאוד. הקושי הגדול מונח בנכונות לפתוח את האוזניים, לשמוע, להבין ולקבל. לא שמיעה חיצונית, אלא שמיעה פנימית אמיתית, הנובעת מפתיחת שערי הלב. שנים רבות של שידורי תרבות גויית קלוקלת, והתרחקות מיהדות, גרמו לאטימות וטמטום לב נורא. אנשים טובים, יודעים שחייהם ריקים וחסרי תקווה אמיתית. יודעים שדרכם מובילה את המדינה למקומות מאוד לא טובים. יודעים שהאמת נמצאת דווקא בתורת ישראל. ובכל זאת, ממשיכים בעקשנות לאטום שערי הלב, ולהתעלם מיהדותם ולאומיותם. צריך למצוא את הדרך לפתוח שערי הלב.

אומנם, אף אחד לא רגוע בדור הזה. כולם מחפשים. האמיצים והאמיתיים, באים ללמוד יהדות. האמיצים פחות, מחפשים מכונים לקבלה מעשית ושאר חיקויים בלתי מחייבים. אחרים פונים לתרבויות המזרח למיניהן. והחלק הבעייתי יותר, מתרגם את ההתעוררות הפנימית, להתנגדות עצומה לכל מה שקשור ליהדות, ובלבד ש"הדתיים" לא יצאו צודקים. כך או כך, אף אחד לא אדיש. אך יש לדעת, שמתוך החלק האמיץ יותר שבא ללמוד יהדות, שישים או שבעים אחוז הן נשים.

לימדונו חז"ל ש"בינה יתירה ניתנה באשה". אוזניה כרויות, וליבה רגיש. חוש השמיעה, שמיעת הלב האמיתית, עושה אותה מבינה יותר, וקרובה יותר באופן טבעי לרצון ה'. "כה תאמר לבית יעקב" אלו הנשים, שמספיקה להן אמירה רכה כדי לקבל את האמת האלוקית. ולימדנו הרב צבי יהודה שבדור בו הבעיה מתחילה מאטימת הנשמתיות הכלל ישראלית, מסגירת שערי הלב, מסיבה זו או אחרת. "...בעקבות מצבו של הדור, נוצר צורך להתעוררות הרגש של האומה, על מנת להעלותו לרום גדולתה של כנסת ישראל. במצב זה, דווקא נשים הן המעוררות לתיקון מצב הכלל באומה, כדבורה הנביאה או הנשים הצדקניות שבזכותן נגאלו ממצרים..."(הבית היהודי, עמ' 49).

ובשפת אמת כתב – "מדלג על ההרים"... כי הכביד להם הגלות כדי למהר הקץ... ויש לדרוש "מקפץ על הגבעות", על גאולה העתידה... ו"גבעות" - זכות אמהות, והנשים רחמנים ביותר... כן יעשה לנו עתה בזכות אמהות, גם למאן דאמר תמה זכות אבות, זכות אמהות לא תמה" (פסח, תרמ"ב). ומרן הרב כתב שזכות אבות פירושה, "הכשרון של הקדושה, המנוחלת מאבות העולם..."(עין איה, שבת, ה', לה'). הכבדת ה"'גלות" בתקופתנו אנו, נועדה לזרז את תהליך הגאולה. וזו, קשורה בדורנו, לעוררות כוחות החיים וכישרונות הקדושה, המונחלים לנו דווקא מהאמהות הקדושות. כוח הצניעות והבית היהודי, כוח הנשמתיות והרגש הלאומי הכלל ישראלי, והכישרון הנשי המיוחד לפתוח שערי הלב. לא לחינם, מרכז ההתנגדות ליהדות כיום, כרוך בפגיעה קשה בצניעותן של הנשים, ובשברון מושגי היסוד של הבית היהודי.

"התעוררי התעוררי, כי בא אורך קומי אורי, עורי עורי שיר דברי, כבוד ד' עלייך נגלה". הן שומעות אצלנו שיעורים. אבל כדי להתקדם באמת, יש צורך בקשר אישי, של אשה עם אשה. ככל שתרבינה נשים צנועות המאמצות נשים מהשכונה או מהעבודה, באופן עצמאי ומיזמתן הן, ומקרבות אותן ליהדות, כן תלך ותרבה הקדושה בישראל. וכל אישה שמתקרבת, תשפיע בתוך ביתה, בסבלנות, באורך רוח, על בעלה ועל ילדיה. שמירת גדרי הצניעות, חיים של קדושה, ושמירת מצוות, חיי משפחה יהודיים שתלמד אשה לרעותה, הם שיביאו לנו את הגאולה. 'המשפחה היא לנו יסודה של האומה, בית יעקב יבנה את עם ישראל'(מאמרי הראי"ה, 192).



המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.