האם אדם מוסרי מסוגל לעכל את התופעה של שבוי המזדהה עם שוביו?

במאה ה-20 היו מספר דוגמאות שבהן נחטפו אנשים, ולאחר שחרורם תמורת כופר וסיכון חיי אדם, הם יצאו לחופשי והצטרפו לטרוריסטים, חוטפיהם, אידיאולוגית ומעשית, תוך פגיעה בחברה שממנה באו.

איזה עלבון חש כל אדם הגון למשמע הדבר? לאחר מספר מקרים כיוצא בזה, שאין דרך פשוטה להבינם, רואים את הדבר כתופעה מתחום הנפש, המתרחשת מדי פעם והיא חידה בעיניי .

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה ייחודית למדינת ישראל המזכירה באופייה את התופעה הנ"ל. תופעה שעוד לא זכתה להגדרה מדויקת, אבל הגיע הזמן אולי להכניס אותה לתכניות המחקר של המחלקה לפסיכולוגיה חברתית, עם שם וגבולות גזרה.

עם שסבל במשך אלפי שנים ביזוי והשפלה, נידוי, גירוש, מכות וגזל, כאשר עוד חיים בינינו ניצולי הפוגרום האחרון שמלפני 60 שנה שבו נרצחו שישה מיליוני בני-עמנו. עם זה קם בבוקר קיץ אחד, רגיש ונחוש להרוס חבל-ארץ פורח בארצו הוא, ולנהוג בתושביו כאילו היו אלה סוג נאלח של חרקים. ובדומה לטובי שונאיו ידע ללוות את המעשה בדמוניזציה של המגורשים, תוך שימוש בז'רגון מגויס לצורך העניין (מלחמה=שלום, גירוש=פינוי, נסיגה=פעימות, וכו') וכמותם, תוך רמיסת זכויות אדם בסיסיות לאנשים, נשים וטף.

ובכיכר העיר של היום (תקשורת) עמד ההמון והריע לשוסים. ולא נח ולא שקט עד אשר גם שולחו באוכלוסיה "מגונה "ומעונה. זו מבחר קלגסיו , גלוחי-ראש ולבושי שחורים, שיפליאו בה באלותיהם את מכתם, עד אשר יפוצחו גולגולות ה"חרקים". ובין קולות הפצפוץ והפיצוח, עוד נשמעו גם הקריאות הישנות כמיטב מסורת הפוגרום הקלאסי: "תשתקי, יהודיה מלוכלכת"...

היד עוד נטויה, והעם היושב בציון אינו פוצה פה, במקרה הטוב, ומוחא כפיים, במקרה הרע.

האם אין שום אדם הגון בסביבה שהמוסר שלו נפגע?

אז מה יש לנו כאן?

צאצאיו של העם, שסבל הכי הרבה מאותם גילויי שנאה, קמים היום על אחיהם, ומאמצים לעצמם את גינוני הגויים, על כל דקדוקיהם: גינוני האכזריות וקשיות הלב, גילויי האטימות והרוע. וכשבאים ושואלים אותם: איך אתם מסוגלים? הם משיבים באותו נימוק מצמרר ובהבעה אטומה, מבלי לשנות ניסוח: " מלאתי פקודה".

מהו ההסבר לתופעה?

האם אנו רואים פה את הזדהות הקרבן עם מעניו? התמזגותו עם שנאת-ישראל הידועה, כחלק מהשתלבותו בציביליזציה המערבית או נוצרית?

מי אלה ששנאו את היהודי, וכל הצרות באו עליהם "בגללו" (הוא רצח את ישו ו"צריך" לשלם, הוא "גונב לנו את כל הכסף" ועוד). אף כאן, מתקיים השעיר לעזאזל בדמות המתנחל, ה"גונב לנו את כל הכסף", "מפר את החוק" ו"הורס את הדמוקרטיה". ו"הכל בגלל המתנחלים".

המדים: גלוחי-ראש בשחור, נגמרו להם הצבעים?

האמצעים: אלות, סוסים דוהרים לתוך המון מפגין. (האסוציאציות רק נחלת חלק מהעם? ת"ח ות"ט-סוסים, ואותם אלה עם הכלבים, מלפני -60 שנה...), מפצחים ראשים, מקללים...(ז'יד...).

ולהעמיס אנשים וחפציהם על משאיות (סליחה, אוטובוסים), לסחוב אותם בכוח מביתם... ולהרוס בתי כנסת , ולהוציא גוויות מקבריהן. את זה אפילו הגויים עוד לא המציאו. תנו להם רעיונות.

והעם היושב בציון רואה, שומע, והולך למשחק "מכבי נגד..."

מה הולך פה? מהיכן השנאה הנוראה הזו ליצור אנוש, תוך רמיסת זכויותיו הבסיסיות ביותר? מה מקור הרשע הפורץ ומבעבע, וכל הקדחתנות הזו לגרש ולהרוס, באצטלה של שמירת החוק? הרי ויכוחים אידיאולוגיים יש בכל חברה, אך האם נמצא אח ורע לרעיון של גירוש אזרחי מדינתך מבתיהם, כמוצא מוויכוח רעיוני? האם יש עוד מדינה בעולם החופשי שנהגה כך באזרחיה?

האם יימצא החוקר מתחום הפסיכולוגיה שיחפש את תשובה או איזשהו הסבר?

האם יש בנמצא אדם הגון שהמוסר שלו נפגע מכל זה? האם נמצא אדם ועוד אדם, שיקומו ויגידו די?