בר-כוכבא היה גיבור?

במרחק עשרות מטרים אולי כמה מאות, מונחים זה לצד זה ב"מוזיאון ישראל" מגילות בר-כוכבא אשר נמצאו במדבר יהודה, ופסל ראשו (נמצא ליד טירת צבי, מהיפים שנעשו, יש לציין) של אדריאנוס קיסר.

אורח באתר , י"ח באייר תשס"ו

במרחק עשרות מטרים אולי כמה מאות, מונחים זה לצד זה ב"מוזיאון ישראל" מגילות בר-כוכבא אשר נמצאו במדבר יהודה, ופסל ראשו (נמצא ליד טירת צבי, מהיפים שנעשו, יש לציין) של אדריאנוס קיסר. זה הקיסר "המביס" אשר ביהירותו ניסה לשנות לתמיד את שם ירושלים ל'איליה קפיטולינה', מונח כפסל בעיר הקודש, בירת ישראל, מדינתו של בר-כוכבא "המובס". לכאורה "יד המקרה".

למשקיף מן הצד נדמה כי נסגר מעגל: הנה סופה של אימפריית הרשע הקדמונית מביטה דרך עיני שיש, בהרי היופי, בעמקי הגבורה, בטורי המרכבות, במעגלי קודש, בחיל וברעדה – חולפות להן 1800שנים, וכמו עוף החול אגדי, עולה לה מדינת ישראל וקמה נגד כל סיכוי, נגד אימפריית הבריטים (שאף היא התכתשה בגבורה מול הרומיים) המובסת על-ידי ממשיכי דרכם של ר' עקיבא ושל בר-כוכבא. ומי מגלה את מגילות בר-כוכבא הרמטכ"ל האחרון לבית ישראל? יגאל ידין, רמטכ"ל שני לצבאות ישראל המתחדשים (בפועל, ידין היה הרמטכ"ל הראשון עקב מחלתו של יעקב מקלף). שוב "יד המקרה" מהתלת בהיסטוריה המוזרה והנפלאה כאחת.

אתמול בערב שוב בערו המדורות. ל"ג בעומר. וכמו נועדו להעביר את נס החרות, את הלאומיות, את רוח הגבורה השפופה בימים אלה, מנסים ארגוני סביבה למעט בעוצמת הלהבות מ"פחד האוזון". אל חשש, תקופת התחייה הלאומית מלפני מאה שנים שורה בתוכנו ועוד תמשיך ותתגבר. 'הוא היה גיבור/ הוא קרא לדרור/ כל העם אהב אותו", כתב המשורר לוין קיפניס בעקבות שאול טשרנחובסקי.

ברם, חוסר ההערכה לבר-כוכבא אמנם חוצה מגזרים, כפי העגה העיתונאית דהיום, אלא ששאול טשרנחובסקי ראה אותה לפני שנים רבות, כך בשירו 'לנוכח הים': משטמת האויב ומארת העם/ שעליו הורגת – חלקך/.. זה שמך, השם 'בר-כוזיבא'/ ואתה בן-כוכב/ ובקומך ענק/ ותחרד הארץ ותנע/ ותחל מלא אסיה עד איי הים/ גם רומה על שבעת שפייה/ שרתי בגוים – אחזה החיל/ רופפת עלי עמודיה/...אך אתה נפלת ותהיה לבוז/ עדת הננסים והנמבזים/ אשר יקטירו לאלוהים מרעימים/ וברך יכרעו, אך לשב מן הקרב/ בעטרת נצחון על מצחו/ אם הם יעריצוך – עם שפל ולא עז?/.

לחשוב ששיר זה נכתב לפני 90 שנה? האם פרופ' יהושע הרכבי ז"ל בכותבו את ספרו "בתוקף המציאות" לפני 25 שנה בדיוק קרה את השיר? האם מפריעה להם, לממשיכי דרכו של הרכבי "הלאומנות המתפרצת" של בר-כוכבא? או שזו חוכמת ה"לאחר המעשה"? הרכבי סבר שבר-כוכבא היה נמהר ולא שקל ובחן את המציאות כפי המתבקש, ויצא למרד חסר סיכוי מלכתחילה. התוצאה היא הקובעת, המרד נכשל. הרכבי לא מסביר מדוע מרד החשמונאים כשר היה. מרד זה הסתיים בניצחון זמני, ונכשל סופית כאשר כרתו ברית שלום יזומה עם הרומיים. אך מעל לכל, הסיק הרכבי מסקנה "מתבקשת" – הכיבוש מיותר.

על דעת חוקרים רבים, היה מרד בר-כוכבא מתוכנן, מאורגן ומונהג – שלא כמו המרד הגדול שבו רבו הפילוגים. משמע, בר-כוכבא הפיק לקחים מהמרד שכשל 60 שנה קודם לכן. המחקר גם מדגיש כי המרד נתמך על-ידי כל חכמי ישראל ולא פרץ לפתע בשל משוגותיו של רודן חסר מעצורים: "כשכלו כל הקיצין פרץ המרד בקיץ 132" (שמואל יבין). אין ויכוח שגזירת המילה קדמה למרד. הנציב טיניוס רופוס הוציא הוראה זו בידיעתו של אדריאנוס קיסר. גזירת המילה הייתה בבחינת קו אדום, ולכן זכה בר-כוכבא לתמיכה מכל שורות העם ובעיקר מהחכמים. עוד ברור היום, שהחלטת אדריאנוס להפוך את ירושלים לעיר אלילית קדמה למרד. הנה לנו שתי סיבות לאומיות-דתיות שלא ניתנות להפרדה, לצאת למרד.

ההיסטוריון הגרמני מומסן, מדגיש את הקשר בין כל מרידות היהודים: היסוד הרוחני, וליתר דיוק – המתח בין העצמה הרומאית החילונית ובין היסוד הרוחני של היהדות הלוחמת. "האחדות הלאומית הדתית אשר הממשלה הרומית ביקשה לפוררה", הוא כותב, "רק התחזקה מכוח הניסיון הזה להדבירה". פחות מ-50 שנה לאחר חורבן ירושלים, מרדה הגלות היהודית בקירני, קפריסין, מצרים וסוריה. על מרד זה ('מרד היהודים') כותב מומסן: "אם ניצחונותיו של טריאנוס במזרח נתפוררו לו מתחת לידיו, למרד היהודי יש חלק בכך. הוא נאלץ להזעיק את חילותיו ולהעבירם מערבה להדברת המרד, אלא שגם בהדברת מרד זה בגלויות לא הודברה היהדות. פרץ מרד בר-כוכבא, שלא היה דומה לו לעוצמה ולמשך בכל תולדותיה של הקיסרות הרומאית.. הקיסרים גברו על הישות היהודית שהיוותה מדינה בתוך מדינה. הלגיונות יכלו לחומותיה של ירושלים, אך לא יכלו לה, ליהדות עצמה".

היום, שוב 'יד המקרה', חל לפי התאריך הלועזי, יום הנאכבה, הוא 'יום השואה הפלשתיני', בעצם יום העצמאות של מדינת ישראל. האם פרופ' הרכבי היה מהמר, כפי שבן-גוריון "הימר", על יציאה לקרב במאבק חסר סיכוי מול כל מדינות ערב וללא גיבוי אמריקאי? האם הרכבי לא היה מצטרף לאחת המחתרות אשר נלחמו מול האימפריה הבריטית, אשר לפי ניתוחיו שלו, היה מרד חסר סיכוי על הנייר? הרכבי מציין בספרו, שלו הוא היה חי בתקופת בר-כוכבא... היה מצטרף למרד!

בימים של רפיון רוחני ובעיקר של מנהיגות עייפה, בתקופה בה חלק ניכר מהציבור המכונה ימני, מתערער אמונו בחזון גאולת ישראל דווקא מכיוון אנשי אמונה, מותר לשוב אל שירתו של אורי צבי גרינברג, 25 שנים אחרי לכתו, אל השורה האלמותית: "אמת תורת בר-כוכבא, גם בנפול ביתר".

נספח:

בצער רב, עלינו לקבוע כי שותפים רבים מהציבור "האמוני", ולא מזדון, לתפיסת עולמו של יהושפט הרכבי. סקר מהיר בבתי-הכנסת בימים אלה יעלה תוצאה של כמעט מאה אחוזים על השאלה: מדוע נוהגים מנהגי אבלות בתקופת האבל? משום מותם של תלמידיו של ר' עקיבא בתקופה זו. כולם כמובן מסתמכים על האמור בתלמוד הבבלי, במסכת יבמות דף ס"ב עמ' ב', שם מסופר על "אמרו, שנים עשר אלף זוגין תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה... כולם מתו מפסח ועד עצרת".

על אף תמיהות רבות העולות מקריאה ראשונית של הכתוב, ולמרות שלא מוזכר כלל וכלל ענייני אבלות בתקופה הזו כתוצאה מהמוות המיוחד הזה, ושהרמב"ם, הרא"ש והרי"ף לא הזכירו עניין האבלות בתקופה, אחזה לה הדעה שיש לנהוג מנהגי אבלות. אף שהיום קיימת כמעט תמימות דעים לעובדה שתלמידי ר' עקיבא, אינם אלא לוחמים במרד בר-כוכבא אשר נפלו במלחמה (יחד עם עוד 550 אלף מיהודי הארץ), איכשהו נוח להתעלם מתמיכתו הבלתי מסוייגת של ר' עקיבא יחד עם כל חכמי ישראל בתקופה ההיא. מפליאה גם העובדה שלצורך ביסוס עמדה נגדית מובא מאמרו של ר' יוחנן בן-תורתא (במקום אחר לא מוזכר תוארו הרבני): "עקיבא, עשבים יעלו בלחייך ובן דוד לא בא".

שמא מישהו מוכן להעמיד תלמיד עממי ממוצע אשר שמע על תורת היחסות מול אלברט איינשטיין ממציאה של התורה? האם שורה אחת של ר' יוחנן בן תורתא עומדת מול גדול התנאים, מול מעמידם של דורות תנאים אחריו, ולא יכלה הדיו מלכתוב סופרלטיבים לענקיותו של ר' עקיבא. אם- כן מה עושים? אין זה המקום להרחיב. פטור בלא כלום, אי אפשר: מומלץ לעיין גם בספרות 'חילונית' לפני שצוללים לנבי התלמודים והמדרשים.

א. מחקריו של ההיסטוריון פרופ' גדליה אלון על תקופת בית שני ומרד בר-כוכבא.

ב. ספרם של פרופ' אריה אלדד ופרופ' דוד רוקח "פולמוס – החורבן ולקחיו".

ג. שיריהם של שאול טשרנחובסקי, של אורי צבי גרינברגג, יעקב כהן. ד. ספרו של הרב ד"ר אליהו זיני "עץ ארז" חלק ב'. והדברים עוד ארוכים.



כותב המאמר הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.