הסרטן שקפץ מהסיר

הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, נאם לפני כמה ימים בפני ועידת ארגון ציוני אמריקה שנערכה בניו יורק. בפני קהל של כ-500 אנשים הוא סוף סוף שבר את שתיקתו, ואמר את מה שאנחנו כבר יודעים מזמן.

נדיה מטר , כ' באייר תשס"ו

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, נאם לפני כמה ימים בפני ועידת ארגון ציוני אמריקה שנערכה בניו יורק. בפני קהל של כ-500 אנשים הוא סוף סוף שבר את שתיקתו, ואמר את מה שאנחנו כבר יודעים מזמן: "שההנהגה הישראלית מוכרת אשליות לציבור ביחס לתוכניותיה המדיניות וביחס להגנה על ביטחונם".

יעלון תקף את תוכנית ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון: "מה שעשינו בהתנתקות היה להשאיר לדור הבא אחרינו ירושה של התמודדות עם הפלסטינים המאמינים כי הטרור משתלם, וכי הישראלים בורחים ונשברים תחת הלחץ". יעלון גם תקף את הקמת הגדר ה"ביטחונית" ואמר: "ההגנה הכי טובה היא התקפה, לא גדר. הדרך הכי טובה לטפל בטרוריסטים היא להרוג אותם במיטותיהם".

לצערנו, בוגי יעלון אינו נמצא בעמדה של כוח, ואלו המנהלים היום את המדינה ממשיכים בתוכניות של התקפלות וכניעה. תוכניות הכוללים עוד גירוש יהודים, חורבן ישובים ומסירת חבלי מולדת לאויב.
את כל התוכניות האלו מנסה הממשלה למכור תחת האשליה, או ליתר דיוק ההונאה, של "ביטחון" כשדווקא ההיפך הוא הנכון. תוכנית "חיסול ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון" של אולמרט מהווה איום ממשי על המשך קיומה של מדינת ישראל. מבחינה ביטחונית הדבר ברור: אם הנסיגה מעזה הביאה את הקטיושות של החמאס לנגב ולאשקלון, כל בר דעת מבין שנסיגה מיהודה ושומרון תביא את המלחמה לירושלים ולגוש דן.

גם מבחינה מוסרית-אידיאולוגית מהווה תוכנית אולמרט איום על מדינת ישראל: בצדק יגידו לנו הגויים: אם אתם מוותרים מרצון על לב ארצכם מולדתכם, יהודה ושומרון וחצי ירושלים, אז מה זכותכם המוסרית להמשיך להתקיים כמדינה יהודית בתל אביב (שייח מונס), באר שבע וחיפה?

המאבק על הצלת ההתיישבות ביש"ע היא אפוא מאבק על הצלת המשך קיומה של מדינת ישראל מבחינה ביטחונית, אך בעיקר מבחינה מוסרית-אידיאולוגית. בואו נגיד את זה בפשטות: בלי יש"ע אין לישראל זכות וסיכוי לקיום.

לכן הצלת יש"ע מהווה אחריות כבדה מאוד המחייבת גיוס מלא של כל הציבור הנאמן לארצו ולמורשתו. אך לצערנו, לאחר חורבן גוש קטיף וצפון השומרון נמצא חלק ניכר מהציבור הלאומי בייאוש ובהרגשה ש"אין מה לעשות". רוב גדול של הציבור שלנו הפסיק להתערב כלל בפעילות ציבורית, ומתעסק אך ורק בחייו הפרטיים. ציבור זה אומנם ער לסכנות, אך אינו מרגיש שבכוחו לשנות דבר, ולכן הוא ממשיך בשגרה ומתפלל שהקב"ה יבטל איכשהו את הגזירות.

בדיחה שחורה, ששמעתי, אומרת: "בואו נקווה שאירן תשלח אלינו פצצת אטום ואז לא יהיה גירוש". מתוך ציבור הפעילים הוותיקים מתעסק חלק ניכר מהם בדברים חשובים לכשעצמם, כגון עזרה לאחינו המגורשים או הפצת "זיקוקי יידישקייט" לאחינו המתבוללים, אך גם חלק מפעילים אלו כבר הרימו ידיים בעניין המאבק על ארץ ישראל.

ברצוני לפנות לכל הציבור הלאומי הנפלא ולזעוק: המאבק רק התחיל! אם נלמד מטעויות הקיץ ונפעל אחרת, אזי בכוחנו לשנות ואף לבטל את הגזירות הנוראיות המאיימות על כולנו. ממשלת אולמרט היא הרי ממשלה מאוד לא יציבה, המורכבת מאנשים ששונאים אחד את השני, והדבק היחיד המחזיק אותם יחד הוא שנאתם לכל מה שמריח "יהודי", ותאוותם הפתולוגית לחסל את כל ההתיישבות היהודית מיש"ע. אם נצא מהתרדמת שלנו ונתחיל לפעול, הדברים, בעזרת ה', יניבו פירות. ההיסטוריה מוכיחה הרי שהרבה יותר קל לגרש ציבור מדוכא ומיואש מאשר ציבור שוקק חיים.

ולכן, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא סוויטץ בראש. עלינו להבין שהקיץ לא היה מאבק. הקיץ נהלו פרנסי הישובים שלנו, מועצת יש"ע ורבנים מסוימים התלויים בממשלה, בגלל פרנסתם ובגלל תקציבים, מחאה אמוציונאלית. לא יותר מזה. מעולם לא התכוונו לנהל מאבק. הרי לא הגיוני שמי שמקבל משכורת ותקציבים מהממשלה, יקום ויאבק בה כדי לנצחה! אבל אם אנחנו נתייחס אל תוכנית אולמרט כאל "פשע לאומי", אז נבין שעלינו לנהל מאבק ולא מחאה.

ושלא יבינו אותי לא נכון: כשאני אומרת "מאבק" כאלטרנטיבה למחאה, אינני מדברת על אלימות נגד אנשים, אלא על סירוב פקודה המוני ומרי אזרחי לא אלים, ממש כפי שעשו תושבי אוקראינה לפני פחות משנתיים כדי להפיל את הממשלה המושחתת שלהם. אלו שיטות מאבק ש"המנהיגים" הממלכתיים שלנו (מועצת יש"ע ורבנים מסוימים) התנגדו להם הקיץ, ולכן לא יצאו לפועל. אם אותם אנשים ינהלו שוב את המאבק, אזי באמת אנו בצרה צרורה. הפעם יש למצוא מנהיגות. מנהיגות שהיא לא דווקא מאורגנת, אלא מנהיגים מקומיים בכל מקום ומקום, שאינם תלויים תקציבית בממשלה ועליהם לפעול כבר עכשיו.

למה אני מתכוונת? כשם שהממשלה לא מחכה ליום פקודה כדי לבצע בבת אחת את פשע הגירוש שהיא מכנה "התכנסות", אלא בונה את התוכנית טיפין טיפין. "מכנסת" אותנו לתוך גדרות, מחסומים, חומות, מחלקת ליהודים מדבקות גזעניות למכוניות, סוגרת כבישים ליהודים... וכך מרדימה ומרגילה אותנו להיות כנועים וחלשים. כך אסור לנו לחכות ליום פקודה כדי לפעול, אלא חובה להתעורר עכשיו ולהתחיל למחות על כל דבר קטן השייך לתוכנית "ההתכנסות". זאת הסיבה, לדוגמא, שארגנו את הצעדה נגד הפקקים הנוראים בכניסה לירושלים, כשבאים מכיוון יהודה ושומרון.

אנחנו לא קונים את כדורי ההרגעה שראשי המועצות מוכרים לנו, כאילו שהעיכובים במחסום הם "ביטחוניים". הרי יש כאן ממשלה שמפיצה את ההונאה שחובה לחסל את כל ההתיישבות ביש"ע מטעמים "ביטחוניים". (ראו כהוכחה את נאום אולמרט ביום השבעתו לראשות הממשלה). אז כמובן שהממשלה תגיד שהעיכובים הם ביטחוניים. לשאלה למה עד היום לא היו פקקים אפילו בעת הפיגועים הנוראים של האינתיפאדה השנייה, אין להם תשובה. מצמרר באמת, לחשוב ששונאי ישראל באירופה פעם הצדיקו את חיסול היהודים כצעד "למען ביטחון אירופה", וכעת יש לישראל ראש ממשלה האומר שחיסול ההתיישבות היהודית ביש"ע זה "למען ביטחון ישראל"!

אנחנו חייבים להפעיל את המוח שלנו באופן עצמאי, ולהבין שיש כאן תוכנית כוללת של סגירת "גטו גוש עציון", "גטו שומרון", "גטו בנימין", "גטו הר חברון" וכו'. ומי שאינו מוחה כבר בשלבים הראשונים לתוכנית "ההתכנסות לתוך הגטאות", כאילו עוזר לשלטון לקדם את הפשע.

הנוער היקר שלנו הבין זאת כבר מזמן. זאת הסיבה ש"נוער למען ארץ ישראל" מארגן כל הזמן פעילויות תחת הכותרת "הרחבה במקום החרבה". יציאה לצעדות מחוץ לגדרות והקמת מאחזים בגבעות. בניית ארץ ישראל בידיים הם פעולות-קונטרה לניסיונות השלטונות להכניע אותנו ו"לכנס" אותנו בגטאות לפני חיסולם. הנוער הבין שככל שנרבה בפעילויות להצלת ארץ ישראל, כך נשנה את מצב הרוח שלנו מייאוש ודיכאון לרוח של מאבק ומסירות. עכשיו הגיע תורם של המבוגרים להתארגן ולהצטרף לפעילויות.

כשבוגי יעלון סוף סוף פתח את הפה באותו כנס, הוא אמר: "עלינו לקדם את הלגיטימיות של הנארטיב הציוני". במילים פשוטות, כפי שאני מבינה את דבריו, הוא אומר לנו : הגיע הזמן לזעוק בראש חוצות "כל ארץ ישראל שייכת לנו, ואנו נאבק על זכותנו לחיות, לגור, ללכת ולנסוע בכל מקום בארץ ישראל!".

בימים אלה מתארגנים מחדש ועדות הפעולה למבוגרים בכל הישובים. הצטרפו אליהם ויחד: נוער, מבוגרים ונאמני כל ארץ ישראל נצליח, בעזרת ה', בזכות הפעילויות, לוודא שיום פקודה כלל לא יגיע.

אסיים בסיפור קצר: בשנת 95' שלח לי ידיד, ג'יי שפירו, ספר שהוא כתב ובו מאמרים המתריעים על סכנות הסכמי אוסלו. הוא קרא לספר "ממשלת ישראל והסרטן (lobster) המבושל". ושם הוא כותב עד כמה חשוב שנלמד להיות יותר חכמים מהסרטן המסכן.

בחו"ל יודעים, אלו שלא אוכלים כשר, שכדי לבשל את הסרטן יש לבשל אותו במים רותחים. אבל מה, אם זורקים אותו חי לתוך המים הרותחים, הוא קופץ מחוץ לסיר ואף צובת את הטבח. הטבחים הבינו שעליהם להתחכם. אז הם לוקחים את הסרטן ושמים אותו בסיר מים קרים, שם הוא מרגיש בבית. מדליקים אש קטנה, לאט לאט המים הופכים לנעימים, הסרטן נרדם, ואז מגביהים את האש ו"הופ" הסרטן כבר לא מסוגל לצאת והוא מתבשל.

לצערנו טבחי הרעל של ה"התנתקות" וה"התכנסות" התחילו לשים חלק מאיתנו לתוך סיר. ה"גדר" נבנית לנגד עינינו, תוכניות לחיסול יישובינו מתבשלות, רוח רעה נושבת במטבחו של אולמרט, אבל זה לא אומר שעלינו עכשיו להתייאש ולהירדם. להיפך! דווקא עכשיו, לפני שאש הלהבה תדלק, עכשיו הזמן להתעורר, להתארגן, לזעוק, לבעוט ולצאת מן הכלים כדי שנוכל לגרום לכך שסיר הבישול הנורא הזה לא יהיה יציב על האש ואף ייפול, והטבח לא יוכל להמשיך במזימתו.

כן רבותי, עכשיו הזמן שהסרטן חייב להתעורר, לקפוץ מהסיר ואף לצבות.