הרב סדן מרים דגל לבן

מכיוון שחברי ואני, במטה "יהודי לא מגרש יהודי", עוסקים בהפצת התודעה שגם לחייל יהודי אסור לגרש יהודי, אנו נאלצים להגיב לדברים שכתב הרב אלי סדן בחוברת בשם "להוסיף אור".

אורח באתר , א' בסיון תשס"ו

מכיוון שחברי ואני, במטה "יהודי לא מגרש יהודי", עוסקים בהפצת התודעה שגם לחייל יהודי אסור לגרש יהודי, אנו נאלצים להגיב לדברים שכתב הרב אלי סדן בחוברת בשם "להוסיף אור". לכתחילה היינו מעדיפים לומר את האמת הנראית לנו מבלי לתקוף אחרים, במיוחד בימים אלו בהם עלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד", אך בשל ההשלכות החמורות וההשפעה הרחבה איננו יכולים לשתוק. הלוואי ודברינו היו מיותרים.

במסגרת זו, אתייחס לכמה נקודות זועקות:

א. לצאת מביתי

השיטה המוצגת ע"י הרב סדן שוללת כל "מאבק כוחני", וקוראת לעסוק רק "באמונה ובאהבה". אולם לכסיקון שמכיר רק את המושגים אמונה ואהבה, ולא את המושגים צדק ומשפט, למשל, הוא מעוות וגורם להיפוך ערכים. כך מי שמגן על ביתו הופך להיות כוחני ואלים, כי אינו נוהג בדרך האהבה... יורני הרב סדן: אם מחר יבואו עשרה מאפיונרים ויאמרו לי בטון מנומס לצאת מביתי, האם מותר לי לנקוט בדרך הכוחנית והאלימה של התנגדות פיזית (ככתוב למשל בשולחן ערוך חושן משפט, סימן ד'), ולפחות להרים קול צעקה, או שמא עלי לנקוט בשיטה שהרב סדן מעלה על נס: "בכי, צער ויציאה בשתיקה רועמת"?

ושמא יאמרו בעלי שיטה זו: "אינו דומה ביתך הפרטי לבית שאתה בונה כאן בשליחות העם כולו, וכיוון שהעם אינו רוצה בכך אין לך זכות להיות כאן". אם יאמרו כך, הרי העיוות כפול ומכופל: ראשית, בזה שאין כל זכות אמיתית לקניין הפרט מול עריצות השלטון, גם אם יהא זה שלטון הרוב. ואולי גם לנבות היזרעאלי אסור היה להתנגד למלך אחאב הגוזל את כרמו? ושנית, בזה שלשיטה זו הזכות שלנו כיהודים לשבת בארץ ישראל הופכת להיות תלויה בהסכמת העם ולא, כפי שחשבנו לתומנו, מכוח מתנת ה' לעם ישראל לדורותיו, מתנה שאינה פוקעת, גם אם ירצו כך כל מליוני היהודים החיים כיום (כפי שהדגיש בתוקף הרב צבי יהודה קוק זצ"ל). לכן, מלמד אותנו הרב סדן, אם רוצים לנשל אותנו בכוח מחברון ומעמונה, עלינו להבין שאנחנו הם אלו שהולכים בכוח נגד הרוב, וזאת איננו רשאים לעשות (זוכרים את עשרת המאפיונרים מול בעל-הבית הבודד?).

שיטה זו מנסה לחנך אותנו, בעיקר את הנוער הסורר (שלא הספיקו לבלבל את מוחו בהתחכמויות המשכיחות את היושר הטבעי), שמושגי ה"אהבה" מול ה"אלימות" הם המחליפים עכשיו את מושגי הטוב והרע, האמת והשקר, הצדק והעוול. לכן, אם הנך מתנגד בכוח למעשה חמס ושוד, אם הנך צועק בווליום חזק מדי נגד השקר והטומאה, ואם הנך מעז לשנוא את הרע והרשע – הרי מעשיך איומים ונוראים. עצת היצר-הרע ממש.

ב. תגרש אחרים

לאחר שהשכלנו והבנו שכל "מאבק כוחני" פסול בתכלית, מוסיף הרב סדן נדבך משמעותי: לא רק שבעל-הבית צריך לצאת את ביתו בבכי-חנוק כדי לשמור על היחסים הטובים עם הפושעים שבאו לגרשו, אלא שגם מותר לאחרים לסייע לאותו פשע! כך, בלי להתבייש, מצדיק הרב סדן את השתתפות תלמידיו במעגל השני של הגירוש.

הרב סדן תוקף את מי שמאשים את החיילים שהשתתפו בגירוש, והרי הם שמעו לקול רבותיהם. אכן צדקת הרב סדן, האשמה העיקרית תלויה באלו שמחנכים כמוך!

לפני כשנה יצאתי מדעתי כאשר קצין חובש כיפה, עטור זיפי-זקן של "ימי בין-המיצרים", עצר אותי בביקורת-פתע בין קיבוץ סעד לכיסופים וביקש אישורים. וכששאלתי אותו: "אבל מה פתאום אתה מגדיל ראש?", נד בראשו לחוסר ההבנה שלי... אך כיום אני כועס הרבה יותר על מי שחינך אותו לנהוג כך. (למזלי, באותו אירוע הגיע קצין משטרה, מקסימום בוגר תיכון דתי, ואפשר לי להמשיך בחצי קריצה).

אומנם מעבר לערפל המילים, הרב סדן נותן לקוראיו להבין שהתנגד להשתתפות חיילים במעגל הראשון. אלא שהביטוי "סירוב פקודה" לא יעלה חלילה על דל-שפתיו כמושג חיובי (כפי שהסביר בארוכה באגרת לתלמידיו לפני שנה). אבל אין חלל ריק. אם אסור "לעשות דגל" מסירוב פקודה, ואם מותר לסייע באופן פעיל למצור ולגירוש במעגל השני, ואם בכלל אין רשות למגורש לעשות דבר מלבד שתיקה רועמת. מבין כל אחד שגם המעגל הראשון אינו נורא כל כך... ואכן במבחן התוצאה, ברור ששיטת הרב סדן היא שנתנה לגיטימציה גם להשתתפות במעגל הראשון. כך למשל ידוע לנו על טייס תושב עלי ובוגר המכינה, שלאחר התייעצות עם רבותיו השתתף באחד החפ"קים של המעגל הראשון [סליחה, אולי זה כבר מוגדר כמעגל ראשון וחצי]. הנה כי כן, מי שאינו מוכן לשנוא את הרשע, מוצא את עצמו לבסוף מצטרף אליו.

אכן, לא תמיד ניתן להאשים את החייל הפשוט והתמים, שלא לימדו אותו להבחין בין גדולי הפוסקים לבין הדרשנים המפורסמים. אך למה מתכוון המחנך הרב סדן כשהוא כותב: "יש כאן מחלוקת בין גדולי תורה". מיהם בדיוק גדולי התורה שחלוקים על הגר"א שפירא שליט"א (רבו של הרב סדן), והיכן היא חוות דעתם ההלכתית המנומקת (שתסביר גם את דברי הרב צבי יהודה זצ"ל בהקשר זה)?

ג. כניעה

למעשה, הרב סדן מציע לנו להיכנע במאבק על ההתיישבות. הלא השלטון כבר סימן כמטרה לאומית את המשך הגירוש, וכבר הולכים לפריץ הגדול מעבר לים כדי לשכנע אותו שיסכים לתוכנית ההתאבדות של היהודים... אבל לנו הרי אסור להתנגד. זוהי אלימות, כוחנות, שנאה וכל המילים הרעות... יתירה מזו, אולמרט יכול להיות רגוע כי למשימה של הגירוש הבא אפשר לגייס את המחונכים בשיטת הרב סדן, כמפקדים שיעשו את משימתם על הצד היותר טוב.

ובכן, אולי כדאי לעזוב כבר עכשיו את הישוב עלי, או לפחות להכין את הממחטות שננגב בהן את עינינו הדומעות כאשר נצא בשתיקה רועמת, טהורה ואצילית.

הבה ונכין את ניצחון הרוח, כי בעולם החומר כבר הפסדנו (וזה נקרא, כידוע, "התורה הגואלת"...).

השיטה המוצגת ע"י הרב סדן הינה מיואשת ומייאשת, כי בעולם שבו אסור להתגונן מול מי שמכה אותי, שאסור לקרוא לו "רשע" ("למה תכה רעך"), ורק צריך לשנן א-ה-ב-ה. בעולם כזה צוחק הרשע בקול גדול, כי האויב הפך לאוהב.

(דיון מעמיק יותר על תפיסת העולם המוצגת ע"י הרב סדן נמצא במאמר של הרב ישראל אריאל "כיצד בונים בית").

כותב בכאב.



כותב המאמר הוא חבר במטה: "יהודי לא מגרש יהודי", ומלמד בישיבת "עוד יוסף חי" שביצהר.