הנקודה הפנימית

בהקדמה לספרי "אילת השחר" כתבתי (בשנת תשמ"ט) שהמאמר "מעשי אבות סימן לבנים" נתקיים בבית מדרשו של הראי"ה. מרן הרב זצ"ל בראשוניותו, תכונותיו ופעליו, דומה לאבינו אברהם.

הרב יעקב הלוי פילבר , א' בסיון תשס"ו

יהדות הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7
בהקדמה לספרי "אילת השחר" כתבתי (בשנת תשמ"ט) שהמאמר "מעשי אבות סימן לבנים" נתקיים בבית מדרשו של הראי"ה. מרן הרב זצ"ל בראשוניותו, תכונותיו ופעליו, דומה לאבינו אברהם. תלמידו הגדול הגרי"מ חרל"פ זצ"ל באישיותו ובמעלתו, שלא יצא מארץ ישראל מעולם, מקביל לאבינו יצחק, ואילו מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שהקים את משפחת הישיבה, מעשה יעקב אבינו בידיו, שהעמיד את י"ב השבטים, משפחת בית יעקב.

אם הדמיון הזה נכון, הרי המסקנה המתבקשת היא כי לאחר תקופת האבות בא עידן הבנים. חבורה המורכבת מאישים שונים, שרק פעולה משותפת, איש איש בדרכו ובתכונתו, יצליחו להקרין מאור תורתם על ישראל ומפעליו. פרק זה הוא הקשה ביותר, הוא שהביא לנו את "יוסף ואחיו", כשכל אחד ראה עצמו הממשיך הבלעדי של "בית אברהם". מאז עברו עשרים ושבע שנים, מה עלינו לעשות כדי שנוכל להשיב את מרכזיותה של ישיבת "מרכז הרב" לימיה מקדם שעמדה במרכז המפה של הציונות הדתית?

אפתח במעשה: סח בעל חידושי הרי"מ לנכדו: כשאדם נעשה למנהיג מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים, בית מדרש וחדרים שולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה, ומה אתה סבור עושה השטן באותה השעה, יושב במנוחה? לא ולא! הוא מתגנב וחוטף את הנקודה הפנימית, ומשאיר את כל השאר על מקומו. והגלגל ממשיך להתגלגל, ורק הנקודה הפנימית חסרה. וכאן הרים הרבי את קולו: אבל יושיענו ה', יש למנוע זאת.

החבורה שחוללה את המהפיכה התורנית במחנה הציוני דתי, החל משבט "איתנים" בבני עקיבא דרך ישיבת "מרכז הרב", לא הייתה מוכשרת יותר מהדורות שבאו אחריהם, אלא שהייתה לה "סייעתא דשמיא", וסוד ההצלחה הייתה הנקודה הפנימית שלה. וכאן הבן שואל: מה הייתה הנקודה הפנימית של המהפכה התורנית?

ישראל במצרים ישבו בכבודו של עולם, הם היו שותפים בשלטון ("יוסף הוא השליט"), והצילו את הכלכלה המצרית. לפתע הפסיק השלטון "לספור אותם", הם הפכו לא רלוונטים "אשר לא ידע את יוסף" פירש רש"י: "עשה עצמו כאילו לא ידע". המצרים חדלו לשתף אותם בשלטון, והחלו רודפים אותם. (הדבר מזכיר את מצב הציונות הדתית בימים אלו). ומשה רבנו, רואה כל זאת ושואל: למה? או בלשון חז"ל: "מה חטאו ישראל מכל האומות להיות נרדים?".

והדבר תמוה: ישראל, לפי הרמב"ם באגרת קידוש השם, באותה שעה הפסידו דרכם, הפרו ברית מילה, חוץ משבט לוי, קלקלו בעריות, ולפי חז"ל: עבדו עבודה זרה, ושקעו במ"ט שערי טומאה. האם כל אלו אינם סיבה מספקת למצבו של עם ישראל? והנה משה מגלה את הסוד: "אכן נודע הדבר" , לא עבודה זרה, לא מ"ט שערי טומאה, לא ברית מילה ולא עריות, אלא "לשון הרע יש ביניהם". במילים אחרות אפילו כשהם נרדפים, אינם יודעים לחיות יחד. ואז מבין משה ואומר: "היאך יהיו ראויים לגאולה!".

הדבר חוזר על עצמו בסוף בית שני, אמנם שם המצב היה הפוך: אנשי בית שני היו צדיקים וחסידים, עמלי תורה וזהירין במצוות, וכל המעלות הללו לא מנעו את החורבן. וגם כאן שאלו חז"ל: למה? "מפני מה חרב?" והשיבו: מפני שנאת חנם שהייתה בהם. ומה הייתה השנאה? מסביר הנצי"ב בפתיחתו לבראשית: "שחשדו כל מי שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס" ? "והקב"ה אינו סובל צדיקים כאלו". אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולמים ולא בעקמימות אע"ג שהוא לשם שמים, שזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ", וכך גם בעשרים וארבע אלף תלמידי ר"ע שמתו. על שלא נהגו כבוד זה בזה, ועל אשר עינם הייתה צרה בתורה זה לזה. אין ספק גם כאן זה היה לשם שמים, אלא שהקב"ה אינו רוצה תורה כזאת ותלמידי חכמים כאלו.

לשבחם של חבורת תלמידי "מרכז הרב" בתחילת התחדשותה על ידי הרב צבי יהודה יאמר, שעל אף שהיו בה מחלוקות, חילוקי דעות ואפילו אי הסכמה, שררה בה האחווה והיחד וכל ההבדלים שבין התלמידים לא הביאו לקרע, להתנכרות או להתנשאות. ידענו לקיים בעצמנו: "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק". והנה ברבות השנים, דווקא כשהמפעל התורני ציוני צמח ופרח בכמות ובאיכות, בא השטן וסילק מהמפעל המשגשג את הנקודה הפנימית, את האחווה והיחד, והשאיר בו את כל השאר, ובשל כך הפכנו לבלתי רלוונטיים וקולנו שוב לא נשמע ברבים כמו בראשית דרכנו.

בסוף מסכת תענית מובא: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן (ומסביר רבינו גרשום: יושב באמצע) וכל אחד ואחד מראה באצבעו: "הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". ואמר על כך החפץ חיים: כל נקודה במעגל נמצאת במרחק שווה מהאמצע כך הרבה דרכים יש בעבודת ה', אלא שהיום כל צדיק חושב שרק הוא בזוית העמידה שלו קרוב לקב"ה, אבל לעתיד לבוא הקב"ה יפקח את עיני הצדיקים, ויראו שאם באמת ובלב תמים מבקשים ומתגעגעים אל הקב"ה, אזי כל הדרכים נמצאים במרחק שווה. וזהו לעתיד לבוא הצדיקים עומדים נגדו מצדדים שונים ובתנאי שכל אחד מראה באצבעו: הנה אלקינו זה, אז מכל הצדדים ההתקרבות שווה.

חבורת התלמידים של "מרכז הרב" פזורים היום בכל הארץ, אך הם מפולגים ואינם מכבדים כראוי איש את רעהו. רק אם נדע להשיב את הנקודה הפנימית של האחווה והיחד שהיתה בה חסרה, רק אם נדע להשיב את הנקודה הפנימית הזו, נשלב כולנו ידיים וכולם יחד. כל אחד ואחד בדרכו יקדם את המפעל השכנת השכינה בישראל, וה' ישלח ברכה במעשה ידינו.