מכנסיים שחורות - לב זהב

סיפור על סיום רווקות מתמשכת ע"י החזרה לעבר.

תגיות: גוש קטיף
הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ד בסיון תשס"ו

מובא בספרים שרווקים מבוגרים היו באים אל ה"סטייפלר", הרב יעקב קנייבסקי זצ"ל, ושואלים במר-נפשם: מדוע נגזר עליהם סבל כה קשה שעדיין לא פגשו את בת זוגם? למרבה הפלא, הרב לא היה נוטה לקבל את מצבם כגזירה משמים: "אתה ודאי כבר פגשת את בת זוגך, אלא שנפרדתם...". כלומר: צדיק זה היה בטוח שכשם שה' סיפק לאדם את כל צרכיו, ודאי שגם זימן לו בת-זוג. העובדה שלא התחתן נעוצה קרוב לוודאי בקלקול כלשהו שגרם לעצמו. מורי ורבי הצדיק הירושלמי רבי אברהם ברדקי זצ"ל, היה חוזר ואומר לנו: "ממה שראיתי בחיי למדתי, שאין בעולם מי שמזיק לאדם יותר מאשר הוא לעצמו". אנשי מקצוע העוסקים בשידוכים עשרות שנים, יאמרו לך שאכן זוהי הסיבה לפחות ב 95% ממקרי הרווקוּת.
 
מכאן, שכאשר עוסקים ברווק או רווקה שכבר נפגשו עם למעלה מ-20 הצעות, כדאי לנסות למצוא את עתידם בעברם. אולי כבר פגש בבן-זוגו? מה הייתה ההצעה הטובה ביותר, שעִימה נפגש למשך זמן? זהו גם מהלך הגיוני: באמצעות "מודל" זה אפשר לברר פרטים, שלא תמיד הרווק מצליח להגדיר לעצמו: מה בדיוק מוצא-חן בעיניו? מדוע בכל זאת נפרדו? האם עשה טעות כלשהי שגרמה לפירוד. ואם כן, כיצד לא יחזור עליה. לעיתים מתברר גם לרווק עצמו שליבו עדיין קשור לאותה הצעה... קשה לו ליצור קשר חדש. בשלב מסוים בודקים בעדינות, אולי באמת אפשר לחזור לאותה הצעה. אם מתוך עשרות זה היה ה"שייך" ביותר, מדוע לחפש משהו חדש?


היא הייתה בת 35, בעלת רמה דתית גבוהה, משכילה, "זורמת" וללא "בעיה" חיצונית. בקיצור: לא מובן איך עדיין לא התחתנה
את שרה הכרנו בתור לאסיפת-הורים בביה"ס. רעייתי האריכה איתה בשיחה, וכשחזרנו הביתה היא לא פסקה מלהתפעל משרה. היא הייתה בת 35, בעלת רמה דתית גבוהה, משכילה, "זורמת" וללא "בעיה" חיצונית. בקיצור: לא מובן איך עדיין לא התחתנה.

היה בה שילוב, שוודאי הקשה: בוגרת חינוך חרדי, שמלמדת בציבור דתי-לאומי. לבושה סגנון "מתנחלי", אך מחפשת בחור עם רקע ישיבתי מובהק. מפריע לה "סלנג" של בני עקיבא, אבל היה מה שנתן תקווה וכוח לטרוח: היא אמרה במפורש שהיא מבינה שמצבה "קשה מאוד". היא מתקרבת לגיל שבחור שרוצה להיות אבא, נזהר ממנו. "אני חייבת להתחתן השנה", אמרה בנחישות ובעצב.

הלכנו איתה לאשתו של ראש ישיבה חרדית מפורסמת שישיבתו נחשבת פתוחה ואשתו בעלת אופקים רחבים, אך ללא תוצאות.

התחלנו לחפש בעבר: ההצעה ה"שייכת" ביותר הייתה אמריקאי חוזר בתשובה, שלמד בישיבה בעלת נטייה חרדית. ומדוע אמרת לו "לא"?  שרה התקשתה להגדיר: "הלבוש שלו שמרני כזה... המעיל שחור, המכנסיים שחורות...". לא הבנו: "אבל אם את נפגשת עם מישהו שלומד בישיבה חרדית", ניסינו לסנגר, "הוא הרי לא יכול ללבוש שם מכנסיים כחולות...!".

אלא שכאמור, שרה הייתה באמת רצינית. היא הלכה מיוזמתה למספר שיחות עם אשת מקצוע (צעד המומלץ מאוד כמעט לכל רווק/ה מגיל 30 ומעלה), ואז עשתה צעד אמיץ: התקשרה לבחור, וביקשה להיפגש שוב.

השמחה בלב הייתה גדולה.

אך לאחר חודש קיבלנו שיחת טלפון: "שוב נפרדנו. אני לא מסתדרת עם השמרנות החרדית שלו"...

רבותי, כדאי לזכור שעם רווקים בוגרים, צריך לעיתים עצבים חזקים. יש שלב שבו אתה מגיע להבנה שלהתפלל זה לא רק הדבר היעיל ביותר, אלא גם המעשי ביותר. אומנם, אתה מתנחם במחשבה שגם "רעייתו" של ה"דוד" שבמרום אינה "טיפוס קל"... למרות היותה "כְאִשה עזובה ועצובת-רוח" (ישעיהו נ"ד, ו') מזה כ 2000 שנה עדיין יש לה "דרישות", ואנו-עצמנו אפילו די מזדהים איתה...


ההצעה ה"שייכת" ביותר הייתה אמריקאי חוזר בתשובה, שלמד בישיבה בעלת נטייה חרדית. ומדוע אמרת לו "לא"? שרה התקשתה להגדיר
כעבור זמן שמענו שהחברות של שרה התאגדו לומר למענה ספר תהילים במשך 40 יום, שבסיומם ערכו כינוס של התחזקות בשמירת הלשון.

והנה לאחר מספר חודשים, הודעה בתא-קולי: "בעזרת ה' אני מתארסת. אתם מוזמנים...".

בהתרגשות רבה הרמנו טלפון: "ומי הזוכה?".

מן הצד השני נשמע צחוק מאושר. "ההוא עם המכנסיים השחורות?".

"כן".

"אז מה השתנה פתאום?!".

"גיליתי שיש לו לא רק מכנסיים שחורות, אלא גם לב זהב"...

מתברר, שקרוב-משפחה שכנע אותה לשוב ולהיפגש בשלישית עם ה"איש בשחור", והפעם נוצר בית נפלא שאושר רב בו.