מלחמת החוברות

באלו נושאים אנו זקוקים להבעת דעה רבנית, ובאלו לא.

רחל סילבצקי , ל' בסיון תשס"ו

רחל סילבצקי
רחל סילבצקי
צילום: ערוץ 7

"מלחמת החוברות" מזכירה לי את ההתיאולוגים של ימי קדם שהשקיעו שעות רבות בויכוחים מלומדים כדי להכריע כמה מלאכים יוכלו לעמוד על ראש סיכה. המלומדים נעלמו ואיתם הויכוח.

"לא נגרר למלחמת אחים", " לא נלך נגד הרוב בכוח", "האם צריך לבחון מחדש את יחסנו לצבא ולמדינה", "האם נגרר למלחמת אחים", "ריבונות וממשל" ו"מתי נלבן את הנושאים בירור אמיתי" הם רק חלק קטן מהנושאים המציפים את העולם הדתי לאומי לאחרונה.


נדמה לי שהבירור הראשון צריך להיות לגבי חלק מהמחברים עצמם. איך לא מובן מאליו ששמי שנוגע בדבר צריך להימנע מלהיות בין המכריעים בשאלות השקפה אם התשובות עלולות להשפיע על מפעל חייו
נדמה לי שהבירור הראשון צריך להיות לגבי חלק מהמחברים עצמם. איך לא מובן מאליו שמי שנוגע בדבר צריך להימנע מלהיות בין המכריעים בשאלות השקפה אם התשובות עלולות להשפיע על מפעל חייו. משופט מצפים שייתן לעמית לפסוק בנושא הקשור אליו ישירות, וזה אינו מוריד מכבודו אלא מוסיף לו. למפעל האדיר של המכינות הקדם צבאיות אין זכות קיום ללא גיוס חובשי כיפות סרוגות בהמוניהם וללא ציות לפקודות. ראוי שיעסקו אחרים בנושאים הקשורים לגיוס וסירוב ולא ראשי המכינות. איפה שהאמת נמצאת, מקובל עלינו שהיא תתגלה.

ועל מה יש לדון עוד ברמה התיאורטית בנושאי ציות וסירוב ביחס לחוסנו של צה"ל, ריבונות ודמוקרטיה כשתוצאות הניסוי כבר לפנינו והופכות את התיאוריות ללא רלבנטיות. היום אי אפשר לטייח את העובדה הברורה שמי שהשתתף בגירוש, במעגל כלשהו, הינו שותף באחריות לסכנה בה נמצאים היום אזרחי ישראל, נשותיהם, זקניהם וטפם. כל אחד שפעל שם עזר להמיט אסון על אנשי שדרות. כל התפלספות אחרת לכאן ולכאן משנית.

למדנו על בשרנו שאיסורי תורה מוצקים, כגון האיסור להעביר שטחי ארץ ישראל לנוכרים, חבים בחובם את ראיית הנולד הנבצר מרובנו. אנו מסוגלים למצוא סיבות וטעמים שניתן לחלוק עליהם, אבל הנסתר עולה על הנגלה. זו הסכנה המפורשת בחיפוש אחרי טעמי המצוות, וזו הסכנה בהחלטה לוותר על איסור תורה ודאי משיקולים השקפתיים או עתידיים.

מסתבר שצדק מי שהלך נגד הזרם הקונפורמיסטי המחפש התחברות בכל מחיר. צדק מי ששם גבולות מוסריים לרצונו העמוק להיות שותף לצבור כולו ולצבא בפרט. נימוקיו היו כאלה שניתן היה להתווכח איתם מעל דפי העיתונות, החוברות, העלונים והאינטרנט: אי מסירת שטחי ארץ וגירוש אחים מביתם לעומת אחדות הצבא וערכי הדמוקרטיה. אך היום מתברר שאלו היו ויכוחים על מספר המלאכים בראש סיכה, ולעומת זאת השאלה האמיתית היא קיומית ומיידית.

היה צריך לשכב על הכביש כדי למנוע את מה שקורה היום לאחינו, אנשי שדרות והדרום. 

ולמרבה האירוניה, העיסוק בנושאים האלה עכשיו משרת את השמאל ואנשי "קדימה" הרואים הזדמנות להשיג מטרה נכספת "לשמה" בהורדת מאחזים יחד עם האפשרות להסיח את דעת הקהל מהמצב הביטחוני המעורער שנוצר אחרי ההתנתקות. זה מדרבן את אנשי אולמרט לפתוח במערכה מתוקשרת בה צעירים יהודים סופגים מהלומות משוטרי העם וחייליו ולמלא את מרקעי הטלוויזיה לזמן ממושך.

אנשי "קדימה" מוסיפים אלפי מילים מלומדות על הצורך בקביעת גבולות הקבע של המדינה, צורך "קדוש" כל כך שכדי לממשו שווה לבנות גדר לא אפקטיבית במיליארדים, להשאיר יהודים בצד השני שלה, לזרוק עשרות אלפי יהודים אחרים מביתם, לחזק את הטרור ולהביא קסאמים למרכז הארץ ולנמל בן גוריון. המילים הנשפכות בנושא זה גם אמורות להסיח את דעת הקהל משאלות הביטחון הנוקבות ומהתשובות הלא נעימות או הלא קיימות לשאלות אלו. למשל, לא שואלים למי יש צורך בגבולות קבע אם אותם גבולות יובילו לסכנה יום יומית גבוהה בהרבה מאשר במצב הקיים (ע"ע התנתקות).

הפולמוס בתוכנו, חריף ככל שיהיה, הרבה פחות חשוב מקסאם אחד הנופל על ביתו של ילד יהודי במדינת ישראל. זו אמת מהותית וזו אמת מבחינת דעת הקהל. כל העיסוק של הממשלה במאחזים ו"התכנסות" הוא מסך עשן, מעין "לחם וקרקסים". בעוד קסאמים נופלים וחיילים נחטפים, הממשלה תעשה כותרות ממלחמות שוטרים עם ילדים כדי "לשמור על החוק".

לשמור על חיינו הרבה יותר קשה.

לא נשחק לידיים של אולמרט.

יש להתרכז במה שקורה בדרום, בהפקרת חיי אדם, בזה שמי שהביאו את החמאס לשלטון מתכננים "התכנסות" שתביא קסאמים לסלון של כל אחד. אם יבוא היום ח"ו שבאים להחריב מאחזים, צריך להניף מאות שלטים ענקיים עם מסרים כגון "לך תילחם בחמאס", "אין לך פתרון לקסאמים, אז אתה נלחם בנו", "קל יותר להילחם באחים ולא באויב" וכדומה.

דרושה חוברת בחתימות רבנים חשובים הדנה בסוגיית מוסריות התגובה לשיגור קסאמים מתוך ריכוזי אוכלוסיה אזרחית. הרמטכ"ל ומפקד בית הספר לקצינים בצה"ל התבטאו לאחרונה בראיונות בתקשורת כמי שסבורים שיש להימנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית בעזה מסיבות מוסריות מוצקות למרות המשך ירי הקסאמים. זה איננו ערך מוסרי מוחלט. הם נקטו צד בדילמה המוסרית הקיימת בין ערך השמירה על חיי אזרחי ישראל לעומת ערך השמירה על חיי אוכלוסיה אזרחית עוינת. 

אפשר לתהות על יושרם האינטלקטואלי של אותם אנשים הפוסט מודרניים הפוסלים את קיומם של ערכים מוחלטים, אך בשאלה זו קובעים ערך מוסרי מוחלט. אותם אנשים מוחים נגד כל ניסיון להשריש את ערכי המוסר היהודי במדינת ישראל, אבל מתאחדים מסביב להגדרה מוסרית מפוקפקת זו.

אנו זקוקים להבעת דעה רבנית בשאלה אם מוסרי יותר לתת לילדי שדרות לרעוד בסכנת מוות תמידית מאשר לחסל את מי שהלך להצביע לחמאס ונותן ליורי הקסאמים להמשיך לירות בלי להתנגד, ולו בהפגנה קטנה אחת. האם לאנשים אלו ניתן לקרוא "חפים מפשע" לפי אמות מידה מוסריות והלכתיות?


בנוסף לשאלה "איך אפשר להתגייס לצבא המגרש יהודים" ישנה שאלה נוספת הנגזרת מהמצב הנוכחי ודורשת ליבון: איך ימשיך נוער איכותי להתגייס לצבא המפקיר אזרחים לירי קסאמים?
בנוסף לשאלה "איך אפשר להתגייס לצבא המגרש יהודים" ישנה שאלה נוספת הנגזרת מהמצב הנוכחי ודורשת ליבון: איך ימשיך נוער איכותי להתגייס לצבא המפקיר אזרחים לירי קסאמים? מהי חובתה המוסרית של הציונות הדתית ביחס למערכת שהפקירה את אזרחי גוש קטיף לירי טילים ופטרה את עצמה מהסברים על ידי התנתקות מהמקום?!

אלה שאלות של חיים ומוות, אובדן אימון בצה"ל ועירער את עצם ההצדקה לקיום מדינה יהודית.

העם בכלל, והצבור הדתי לאומי בפרט, צריך לקבל תשובות וחיזוקים מאנשי תורה.

יש מלחמה בשער, היא אינה מלחמת אחים.

מוטב שנפסיק לספור מלאכים.