חיבוק חזק מדי

האם אנו עושים די לסיוע בניית חיי הנישואין של הילד?

תגיות: גוש קטיף
הסופר הרב יוסף אליהו , י' בתמוז תשס"ו

"ציון היא - דרש אין לה" (ירמיהו ל', י"ז).


הכל דואגים לכל מה שדרוש לחיים מסודרים: פרנסה טובה, בית נאה, ביטוח חיים וכו'. אך ירמיהו הנביא קובל על כך, שלְ"ציון...", לְבית חיינו, לַמקום בו יוצר הבורא קשר עם 'רעייתו' ...אין דורש" ומעלה על לב. מכאן למדו (ר"ה ל') שחייבים לדרוש את ציון. שיש לעשות מעשים שיזכירו לנו תמיד את המקדש, הלא הוא ביתו של ה"זוג העליון".

ובנישואי ה"זוג התחתון", האומנם אנו עושים די לבנייתם?

חלק נכבד מבעיית הרווקות יכול להימנע מראש על ידי ההורים עצמם.

נציין בזה 2 נקודות חשובות:

א)    חינוך עקיף:  באופנים שונים יש ל"שדר" בבית את המסר שכולנו מתקדמים ומצפים לאירוע הגדול, החתונה. ומדוע יש צורך בכך?
 
כשנשאל המשורר נתן יונתן על תרומת התקשורת לשירה ולספרות ענה כך:

"אמנם מעולם לא דיברו בתקשורת נגד שירה וספרות, אך כשרוב הזמן מוקדש לסרטים, ל'חדשות', לספורט וכדו', הציבור מבין מאליו ששאר הנושאים הם שוליים".

וכך גם בנישואין: מה שהיה הנושא ה"חדשותי" המדובר ביותר בקהילה היהודית לפני שני דורות, "נעלם" היום מתחת להררי ה"חדשות", העידכונים, התחרויות, המבצעים וכיוצא באלה.


ידידה שלנו שאימצה תינוק, הכינה אותו ליום הלא קל בו ייוודע לו שהוא מאומץ. כשהייתה מנשקת ומחבקת אותו, הייתה אומרת משפט כמו: "אני אוהבת אותך, אני מאמצת אותך לליבי". וכך, במשך שנים חיברה בתודעתו את המושג "אימוץ" עם "אהבה"
מה גם, שרוב ה"גיבורים" באותו עולם, אינם מצטיינים דווקא בחיי משפחה שלהם. ובאמת מדוע? הנישואין הם משל שניתן בעולמנו לקשר הנישואין של הבריאה עם ה', וממילא העולם הנוצרי שהתנתק מה', מתנתק גם מתא הנישואין. כשאין נמשל – בטל מאליו הצורך במשל.

לכן, חייבים ההורים להעלות את הנושא לתודעה. מסר אגבי בגיל צעיר חודר היטב.

ידידה שלנו שאימצה תינוק, הכינה אותו ליום הלא קל בו ייוודע לו שהוא מאומץ. כשהייתה מנשקת ומחבקת אותו, הייתה אומרת משפט כמו: "אני אוהבת אותך, אני מאמצת אותך לליבי". וכך, במשך שנים חיברה בתודעתו את המושג "אימוץ" עם "אהבה".

על כן, בשולחן-שבת נזכיר בשמחה מיוחדת שהבן של החברים מתל אביב התארס השבוע, ושבשבוע הבא מתחתנת הבת-דוד. אין זו העמדת פנים. המבין מהי עוצמתם האדירה של נישואין בישראל, יסכים שאלה הם האירועים המשמחים של השבוע.

ועוד חינוך תת-הכרתי: יש לכם "דיון" עם הבת שרוצה לקנות משהו יקר מדי? במקום לומר: "כשתהיי גדולה ותעבדי, תוכלי לקנות לך...", כדאי להוסיף מילה: "כשתהיי גדולה ותתחתני...".

ב)    ציפיות ההורים: "ידוע" הוא ש"הילד שלי" הוא המוצלח ביותר, או לפחות בין המצטיינים. לכן ברור שמגיעה לו אישה "מתאימה". אם הוא מוכשר ו"חזק" בלימודים - ודאי שראויה לו אישה גאונית כמותו, ואם הוא קצת "חלש": "...אבל תראי את השקט שלו! לא ראית את השיר שהוא כתב?! אשתו תהיה מלכה... הוא חייב אישה צדקת!".

וכנזכר לעיל: חינוך עקיף, אגבי- חודר מצוין. עם השנים התחושות הללו של ההורים נפלטות בכל מיני הקשרים, והילד קולט זאת עמוק אל תוכו.


על כן, בשולחן-שבת נזכיר בשמחה מיוחדת שהבן של החברים מתל אביב התארס השבוע, ושבשבוע הבא מתחתנת הבת-דוד. אין זו העמדת פנים. המבין מהי עוצמתם האדירה של נישואין בישראל, יסכים שאלה הם האירועים המשמחים של השבוע
פעם ניסינו לסייע לרווק בן 37 בעל תכונות טובות רבות. חלף זמן עד שהבנו שה"דרישות" שלו הן בעצם כיסוי לפחד מנישואין. יום אחד לאחר שדחה שידוך נוסף מבלי שיכול היה להסביר מדוע, הבטתי בעיניו והעזתי לשאול: "...ואולי אתה מפחד להתחתן...?". הוא הוריד את עיניו, חשב הרבה ופלט כמעט בלחש: "אתה יודע באיזה בית ביקורתי גדלתי...?".

מתוך היכרות עם הוריו (שניהם מחנכים דגולים) קשה להאמין שהם ממש ביקרו באופן ישיר את הבחורות שעימן נפגש בגיל 22. אך הילד הזה נולד עם נפש רגישה מאוד... הוא קלט ציפיות סמויות של הוריו. "דרישות" שהיו כנראה "למענם" יותר מאשר למענו...

לפיכך "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד, ט"ו):

א)    "סור מרע": להוריד בתוכנו את רמת הציפיות מבן-הזוג שלדעתנו "מגיע" לילד.
 
ב)    "ועשה טוב": נשדר לנערים ולנערות ציפייה אחת בלבד, אותה הם ודאי לא ישמעו ברחוב: שכולם מצפים לראותם ביום חתונתם וביום שמחת-ליבם, ובעזרת ה' אנו בוטחים ביכולתם לעשות זאת נכון.

ג)    "בקש שלום ורדפהו": חפש ורדוף "שלום" אמיתי, שהרי "כל השרוי בלא אישה, שרוי בלא שלום" (יבמות ס"ב). אומנם לכולנו יש ציפיות ותקוות. כל הורה רוצה לראות מעט נחת אחרי העמל שהשקיע בילדים, וזוהי תחושה אנושית מוצדקת מאוד, אלא שהילד אינו הכתובת לכך.

הבה ניקח את הסידור, את ה"תהילים" ונפנה לשדכן הכל-יכול. הוא זמין תמיד ויש לו שפע של "הצעות מצויינות", בחינם. ועל ה"הצלחות" שלו מהלכים סיפורים מרתקים...