הסיירת שלא קמה

אני דווקא כן הולך להתגייס...ליחידה הכי חשובה היום.

משה פייגלין , י' בתמוז תשס"ו

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90

אליהו ויהוידע, חברים בלב ונפש. עוד שנתיים הגיוס, אך אליהו ויהוידע כבר מתכוננים. יחד גדלו באותה התנחלות, יחד התרוצצו על אותן גבעות, יחד למדו, יחד הפגינו, ויחד ליוו את חבריהם, קורבנות ה"שלום", בדרכם האחרונה.


אליהו רוצה סיירת מטכ"ל, ויהוידע חולם על קורס טייס. הם חונכו לתת למדינה הכל, המוטיבציה שלהם מרקיע שחקים. בכל ערב הם מקיפים את היישוב כמה וכמה פעמים, מודדים את עצמם, משפרים את גופם ונפשם
אליהו רוצה סיירת מטכ"ל, ויהוידע חולם על קורס טייס. הם חונכו לתת למדינה הכל, המוטיבציה  שלהם מרקיע שחקים. בכל ערב הם מקיפים את היישוב כמה וכמה פעמים, מודדים את עצמם, משפרים את גופם ונפשם. אך לא רק הרצון לתרום, מניע את אליהו ויהוידע, המדים הצה"ליים והכומתה על הראש יתנו להם קצת חופש, קצת הפסקה מהסימון הסקטוריאלי המעיק, שאין לאן לברוח ממנו. לא, אליהו ויהוידע לא מתכננים חלילה וחס לשנות כהוא זה מאמונתם ואורח חייהם, אבל קוסמת להם  ההרגשה ש - הנה הנה – נצעד אל תוך הבקו"ם ונצא ממנו כישראלים מוערכים, ולא כמתנחלים מסומנים.

בשונה מחבריהם, יש להם, לאליהו ויהוידע, מנהג נוסף. הם אוהבים לדון בינם לבין עצמם עמוק אל תוך הלילה. משום מה השיחות וההסברים בישיבה לא מספקים אותם. הם קוראים מאמרים מכל הבא ליד, הם מדווחים אחד לשני על ספרים ותיאוריות חדשות. משהו אצל אליהו ויהוידע מתפתח בצורה שונה מן המקובל במקומם.
      *
הדיבורים על ההתנתקות כבר הפכו משמועות למהלך לאומי מרכזי. את הריצות סביב היישוב החליפו עתה פעולות מחאה אין סופיות. הגיוס לצה"ל הפך עכשיו משני. המשימה הראשונה במעלה הייתה הצלת גוש קטיף וצפון השומרון, וכל האנרגיות ומסירות הנפש, כוונו למטרה הזו. אליהו ויהוידע נענו בשקיקה לכל היוזמות. הם חילקו סרטים כתומים, והם התגייסו כסדרנים לשרשרת האנושית. הם שכנעו מתפקדי ליכוד והם חסמו צמתים. זמן להתאמן לקראת הגיוס כבר לא היה להם, אבל זמן למנהג ההוא, לנתח כל דבר ולנסות להבין את המציאות לעומקה, היה להם למכביר. באחת מפעולות המחאה נעצרו השניים, ובמעשיהו היה להם את כל הזמן שבעולם לחשוב.

"תגיד" – הקיש אליהו על תחתית מיטתו של יהוידע שהיה שרוע במיטה שמעל, שקוע בקריאת הספר  'המהפכה האמונית'. "למה בעצם אנחנו מתגייסים לצה"ל?".

"מה ז'תומרת למה?" ענה יהוידע בפליאה "כדי להגן על המדינה...".

"להגן עליה ממי?", התעקש אליהו.

"להגן עליה מהאויבים שלה. להגן על האחים שלנו מהמחבלים, לשמור שלא יבואו לפוצץ אוטובוסים... למה? מה השאלה בכלל?".

"לא יודע – משהו מפריע לי".

"מה?"

"20 שנה לא היתה בכלל גדר ביישוב. אף אחד לא פחד ממחבלים, וגם אוטובוסים אף פעם לא התפוצצו".

"אז מה? עכשיו זה המצב, וזה רק מוכיח עד כמה צריך אותנו בצבא".

"זהו, שזה לא סתם ככה שעכשיו זה המצב. עכשיו זה המצב, כי מישהו גרם לכך שעכשיו זה יהיה המצב".

"למה אתה מתכוון?".

"כשהיינו בכתה א' היה ראש ממשלה ישראלי שעשה הסכם עם המחבלים. קראו לו יצחק רבין. דחף אותו לזה שמעון פרס. כל התקשורת והצבא והשמאל מאוד מאוד תמכו בעניין. עד אז המחבלים היו בטוניס, וכאן, לא היתה  גדר ולא אוטובוסים מתפוצצים."

"אז מה אתה אומר לי, שבגלל שהמצב דפוק בגללם, אז אנחנו לא נעשה צבא?"

"לא – בטח שלא!"

"אז מה אתה רוצה?"


אני רואה ששום דבר לא משתנה. כלומר, הם דפקו פה את כל המדינה, אחרי זה הם נזרקו מהשלטון, אבל תכל'ס הם ממשיכים לשלוט, והם ממשיכים בדיוק באותה דרך
"אנ'לא יודע – באיזשהו מקום, אני רואה ששום דבר לא משתנה. כלומר, הם דפקו פה את כל המדינה, אחרי זה הם נזרקו מהשלטון, אבל תכל'ס הם ממשיכים לשלוט, והם ממשיכים בדיוק באותה דרך. אנ'לא יודע, אנחנו מפגינים, וצועקים, וחוסמים – והם, למרות שכבר כולם רואים למה הם גרמו, עושים שוב את אותו הדבר, רק פי עשר יותר. אתה יודע מה! אני בכלל לא בטוח שהסכנה למדינה זה הערבים,. אם אני מכניס לבית שלך עדת זאבים, אז מי מסכן אותך, אני או הזאבים?".

"כנראה שאתה...".

"יכול להיות שהסכנה האמיתית למדינה זה בכלל השמאל – לא הערבים?".

"יכול להיות. אבל הם בשלטון, אז אתה בעצם אומר שהסכנה האמיתי למדינה זה השלטון שלה".

"כן. אני מתכוון במובן הרחב. כלומר כל המעגלים הללו ששולטים בנו, לא רק הפוליטיקאים. אתה יודע – הבג"ץ, והפרקליטות, והתקשורת, והעלית האינטלקטואלית, והסופרים והמשוררים והפרשנים, והמפקדים הבכירים בצבא ובמשטרה ובשב"כ שכולם בסופו של דבר ניזונים זה מזה ומתיישרים לפי הקו השליט ולא משנה מה הסכנה הבאה שהוא מכניס אותנו לתוכה. לזה אני מתכוון. אני חושב שהסכנה הכי גדולה למדינה זה השלטון הזה, במובן הכי רחב של המילה.".

"אז מה נעשה – הפיכה צבאית?...".

"לא הפיכה צבאית, אבל מדוע שנתגייס לשירותם?".

"מה ז'תומרת לשירותם זה המדינה שלנו – לא?".

"אולי פעם היא היתה".

"זהו, נכנעת?".

"לא נכנעתי – אני חושב שהמדינה שלי, אבל כרגע מישהו גנב לי אותה. אגב, האיש שכתב את הספר שאתה עכשיו קורא, היה קצין בצבא, ויום אחד, עוד הרבה לפני ההתנתקות, הגיע למסקנה שהוא מסרב להתגייס והלך לכלא".

"מוטי קרפל?"

"כן, מוטי קרפל. ראיתי אפילו חוברת קטנה שהוא הוציא אז, חומר מרתק, וזה היה עוד לפני מנהיגות יהודית, ולפני "זו ארצנו", כשהדברים עוד נראו הרבה יותר טוב".

"טוב, אז אתה אומר שגנבו לך את המדינה, ואני די מסכים איתך. אבל אם לא תעשה צבא, אז המדינה תחרב אז מה עשית בזה?".

"אבל לפני רגע הסכמת איתי שהסכנה היא מהשלטון, לא מהערבים, זה שפותח את הדלת לזאבים, זוכר?".

"ואיך בדיוק אתה נלחם בשלטון אם אתה לא מתגייס?".


"אתה לא רואה שהשלטון משתמש בצה"ל כדי לבצע את הגירוש המתוכנן? הם מחריבים אותנו באמצעותנו
"אתה לא רואה שהשלטון משתמש בצה"ל כדי לבצע את הגירוש המתוכנן? הם מחריבים אותנו באמצעותנו. יוצרים עוד ועוד הרג ושכול, ואחר כך מגייסים אותנו כדי להתמודד עם המצב הנורא שיצרו., במקביל הם משתמשים בנו גם כדי להחמיר את המצב בעוד ועוד מהלכים מאותו סוג של אוסלו. אנ'לא יודע, אני מרגיש שהולכים להשתמש בנו לא לטובת המדינה, אלא נגדה".

"אני חושב שאתה מגזים. מה, שרון לא רוצה את טובת המדינה?".

"וכשרבין הביא לכאן את ערפאת, הוא לא רצה את טובת המדינה? אני לא קונה יותר את הטיעון הזה".

היה שקט. ואז שאל אליהו את יהוידע.

"אתה יודע מה אני חושב?"

"מה?"

"אני דווקא כן הולך להתגייס..."

"ידעתי שאתה לא ממש מתכוון לכל מה שאמרת".

"...ליחידה הכי חשובה היום".

"יש סיירת שלא שמעתי עליה?"

"כן!".

"איך קוראים לה?"

"כלא שש".


תחשוב על זה! אם כמה מאות חבר'ה יודיעו שהם לא מתגייסים, כל עוד ממשיכות תוכניות הגירוש, וילכו בכיף לכלא שש, אז הצבא יצעק 'גוועלד', יבקש לפתור אותו מהשותפות בגירוש
"תחשוב על זה! אם כמה מאות חבר'ה יודיעו שהם לא מתגייסים, כל עוד ממשיכות תוכניות הגירוש, וילכו בכיף לכלא שש, אז הצבא יצעק 'גוועלד', יבקש לפתור אותו מהשותפות בגירוש ואז יש סיכוי ששרון יילחץ ויבטל את ההתנתקות".

"טוב נניח שתצליח, אבל המדינה תישאר בלי צבא, זה מה שאתה רוצה?".

"עכשיו אני ממש לא מבין אותך. המטרה שלך זה הצבא, או בטחון המדינה?! מה ז'תומרת נישאר בלי צבא. אני מדבר איתך על סיירת צבאית מובחרת – סיירת כלא שש! בזכות הסיירת הזו לא יעופו קסאמים על שדרות ועל אשקלון מתוך גוש קטיף החרב! הרי הבריחה מלבנון הביאה את האינתיפאדה. כולם מודים בזה! אתה יודע למה יגרמו תמונות החורבן מגוש קטיף?! התמונות של המחבלים על בתי הכנסת השרופים בגוש, יכניסו את העולם הערבי כולו לאקסטאזה... הם פשוט יתחרו אחד בשני מי יכול להרוג אותנו יותר מהר! כל איראני מטורף יבין שאנחנו חיים פה על זמן שאול...

תחשוב על זה יהוידע – אנחנו לוקחים כמה מאות חבר'ה, ואולי בעצם יספיקו כמה עשרות, אנחנו מקימים סיירת מובחרת, שגם תציל את גוש קטיף, גם תציל את שדרות ואת אשקלון ואת כל הנגב המערבי, ואתה יודע מה – בתור בונוס – החיילים בסיירת הזו גם יישארו בחיים, כי לא ישלחו אותם בעוד שנה שוב פעם במבצע ראוותני, אל תוך עזה למות סתם, כדי שהעם יחשוב שהשלטון עושה משהו כדי לשמור עליו...

בעצם, עכשיו שאני חושב על זה – הסיירת הזו לא רק תציל את הגוש ואת הנגב ואת המדינה ואותנו – אתה יודע את מי עוד היא תציל?"

"את מי?"

"את צה"ל".

"ממי?"

"מעצמו...".